1. הגיע הזמן להודות שכמעט כל הפרשנויות שנשמעות בזמן המונדיאל הן סוג של הונאה. יושבים עיתונאים ואוהדים מכל העולם ובונים תיאוריות על בסיס אירוע קצר ומזדמן שמוכרע כמעט כולו על מזל.
כשנבחרת אנגליה עלתה לחצי הגמר החלו לצוץ הסיפורים והתזכורות על המקום שבו היו שחקני הסגל במונדיאל הקודם. אז נכון, דלה עלי היה אז בן 18 ובדיוק סיים עונה ב-MK DONS, להארי קיין היו שבע הופעות פרמייר-ליג ושלושה שערים, מרקוס ראשפורד שיחק באקדמיה של מנצ'סטר יונייטד וחלוץ אלמוני בשם ג'יימי ורדי עזר ללסטר לעלות לליגה הבכירה. הארי מגווייר סיים עוד עונה בליגה השלישית עם שפילד יונייטד, השוער ג'ורדן פיקפורד חתם עונת השאלה בקרלייל ובברטון מהליגה הרביעית, קיירן טריפייר רק עלה לפרמייר-ליג עם ברנלי והמנג'ר גארת' סאות'גייט סיים שנה ראשונה כמאמן הנבחרת הצעירה של אנגליה, בדרך לכישלון ביורו 2015.
זה אחלה סיפור, אבל הוא לא משנה דבר. נבחרת אנגליה לא הפכה לווינרית כשגברה על קולומביה בפנדלים וניצחה את שוודיה ברבע הגמר והיא גם לא חוזרת הביתה כלוזרית אחרי שספגה מהפך מחבורה של קרואטים עייפים. היא בסך הכל קבוצה של חבר'ה צעירים, אפילו מאוד, שקיבלה בית מוקדם קל, נעזרה בהדיפה של שוער בשמינית הגמר וקיבלה הרבה באזז בתקשורת.
אחלה סיפור, לא מעבר (Gettyimages)
אם הארי קיין היה מופיע למשחק חצי הגמר ומעלה את אנגליה ל-0-2 במחצית הראשונה, היא הייתה עולה לגמר, אבל גם אז לא הייתה הופכת לווינרית. בדיוק כשם שאתמול היללו כל הפרשנים את האומץ והמנהיגות של המאמן הקרואטי זלטקו דאליץ', ששלח הביתה את החלוץ ניקולה קליניץ' כי סירב לכאורה להיכנס כמחליף במשחק הראשון מול ניגריה. מעניין מה היו אומרים עליו אם קרואטיה הייתה זקוקה לחלוץ שייכנס להושיע אותה בדקות האחרונות. בסוף, צדק שלמה שרף – בענף האקראי שנקרא כדורגל, במיוחד בטורניר נוק-אאוט, הכל נקבע בשפיץ של הנעל.
2. מה בכל זאת הצלחנו ללמוד מהמונדיאל הזה? שעברו הימים ששחקן אחד, גדול ככל שיהיה, מכריע טורניר. רונאלדו, מסי וניימאר עוד עשויים לזכות בתואר בעתיד, אבל זה יקרה רק אם תהיה סביבם נבחרת גדולה ומגובשת של שחקנים שיכולים להסתדר מדי פעם גם בלעדיהם. תשאלו את לברון ג'יימס.
למדנו גם שנבחרות לא מחדשות את עולם הכדורגל, הן רק יכולות להיות בבואה של הסגנון המקומי. כך היה עם הטיקי-טאקה של ספרד ב-2010, וכך קרה כשההתאחדויות הגרמנית והאיסלנדית הציגו לעולם מוצר מוגמר אחרי שנים של השקעה. החידושים הרציניים והעמוקים מתרחשים אצל המאמנים הגדולים, שנמצאים בכלל במועדונים, ובונים שיטות שעובדת לאורך עונה. המונדיאל עובד בדיוק הפוך: הוא פלטפורמה למימוש הפתגם בתחבולות תעשה לך מלחמה.
עברו הימים ששחקן אחד, גדול ככל שיהיה, מכריע טורניר (AFP)
בנוסף הבנו סופית שלמרות השליטה של אירופה בשלבים המתקדמים, אין באמת הבדל בין שחקנים מהיבשות השונות. אם אירופה הייתה כל כך דומיננטית, היינו מקבלים את ספרד, גרמניה, הולנד, איטליה ופורטוגל בשלבים המתקדמים. המציאות הוכיחה שחלקן בכלל לא הגיעו למונדיאל וחלקן הגיעו רק פיזית. בסופו של דבר, השחקנים הטובים מכל העולם באים לשחק באירופה. הפערים התרבותיים, כדורגל הרחוב והסגנונות המאופיינים הם בעיקר נחלת העבר הרומנטי.
עוד למדנו שאם בכל זאת נותר הבדל תרבותי, הוא קיים בעיקר בין הנבחרות המהוגנות יותר לאלה שממש לוקחות ללב (ומגיעות בדרך כלל מדרום אמריקה). רק שבכל המונדיאלים האחרונים עושה רושם ששירת ההמנון המוגזמת וההקרבה האינסופית מכבידים לא פחות ממה שהם עוזרים. ולא בטוח שרכבת הרים רגשית שכזו מומלצת בטורניר נוק-אאוט קצר.
למדנו גם שיש חיה כזו "עולם ללא טעויות שופט קריטיות". שהרומנטיקה לא נפגעת ושהשטף לא נעצר, אלא פשוט הצדק שולט. לא ברור איך חוזרים מכאן לליגות שמתנהלות בלי מערכת VAR. ודבר אחד נוסף: הבנו שהכדורגל ככל הנראה לא יחזור הביתה אם נחכה לנבחרת של סאות'גייט, אבל אולי זה הזמן לעשות מעשה ולהעביר את מונדיאל 2022 מקטאר לאנגליה. לטובת אוהדי הכדורגל, פועלי הקבלן שמתים בכמויות במפרץ ועונת 2022/23, שמחכה שמישהו יציל אותה מכיליון של מונדיאל באמצע החורף.
עולם ללא טעויות שופט קריטיות (AFP)
מה דעתך על הכתבה?