המחשבה של מאמן ברזיל צ'יצ'י לפתוח הערב נגד שווייץ בהרכב שניצח במשחק ההכנה את אוסטריה לפני כשבוע נראית הגיונית ואפילו מתבקשת. הרי אין מה לגעת במה שעבד מצוין בטסט האחרון לקראת המונדיאל, אז הולכים על בטוח. אלא שכשבוחנים לעומק את ההצבה האפשרית של הרביעייה הקדמית – ניימאר, וויליאן, פיליפה קוטיניו וגבריאל ז'סוס – ניתן להגיע גם למסקנה הפוכה: מדובר בשינוי תוכניות של הרגע האחרון, במהלך הרפתקני משהו. בוודאי עבור צ'יצ'י שסולד מאקסטרים, ובוודאי כשמדובר במשחק ראשון בגביע העולם.
לכל אורך טורניר המוקדמות שימש רנאטו אוגוסטו, שבקיא במלאכת המגננה בחולצת ההרכב, כחבר בחוליית הקישור. נגד אוסטריה מילא קוטיניו את מקומו (ואת מקום פרננדיניו) די בהצלחה. זאת, בין היתר, בשל חזרתו של ניימאר מהפציעה אל הבלטה שלו בכנף שמאל. כשלוקחים בחשבון כי פאוליניו מרבה לתקוף (הכובש השלישי בטיבו בעידן צ'יצ'י – שבעה שערים ב-18 משחקים), נראה שברזיל עשויה לעלות היום רק עם קשר אחורי טהור אחד: קאסמירו. המשמעות ברורה: שער האויב בסכנה גדולה, אבל כך גם שערו של אליסון. שינוי קטן, הבדל גדול.
גם המספרים מעידים על הדרמה הטקטית הפוטנציאלית: ניימאר, וויליאן, קוטיניו וז'סוס שיחקו יחד – עד אוסטריה – בסך הכל 60 דקות במצטבר, בשלושה משחקים שונים. הרי כשכוכב פ.ס.ז' היה בריא, קוטיניו או בדרך כלל וויליאן ירדו לספסל. צ'יצ'י נהג לכל אורך השנתיים שלו בנבחרת להקפיד על איזון. דווקא עכשיו, ברגע האמת, הוא עשוי להפר אותו.
את שתי הזכיות האחרונות שלה חייבת ברזיל לא מעט לקישור הגנתי מעובה (1994) ומרכז הגנה מבוצר (2002). צ'יצ'י קיבל נבחרת לא מעניינת והפך אותה אולי למועמדת המובילה לזכות בגביע, אבל ייתכן כי הלקח ההיסטורי לא נלמד במלואו: הכי חשוב, קודם כל, לא לספוג. ברזיל היא נבחרת מגובשת. שנתיים ביחד עשו את העבודה.
צ'יצ'י. יפר את האיזון ברגע האמת? (Gettyimages)
גם הנתון הבא לא יכול לפגוע בדינמיקה הקבוצתית הקיימת היום: הפעם היחידה שבה צ'יצ'י שחזר הרכב, משחק אחרי משחק, הייתה ב-2016, בשתי ההופעות הראשונות שלו על הקווים. מאז השינויים היו מינוריים (אילוצים למיניהם), אך הדרך נותרה אותה דרך. המחשבה המחודשת לגבי ההרכב הפותח עלתה לראשונה אחרי התיקו המאופס והמאכזב מול אנגליה לפני כשבעה חודשים, בו ברזיל נעדרה כוח אש והתקשתה לפרוץ את המנעול הבריטי. במקום לבחור בין וויליאן לקוטיניו, המאמן הבין שאולי הוא זקוק לשניהם.
אבל הלקח ההיסטורי הוא כפול: הרביעייה האחרונה שברזיל הציגה התרסקה במונדיאל 2006. אז היו אלה רונאלדו, רונאלדיניו, קאקה ואדריאנו. גם החבורה המוכשרת הזו זכתה למעט מאוד זמן איכות יחד לפני העלייה על מדשאות גרמניה. ליתר דיוק, שלושה "משחקים": מול ונצואלה במוקדמות ונגד לוצרן וניו זילנד, כהכנה לטורניר. בשני המקרים השחקנים שהרכיבו את הרביעיות הגיעו ל-80 כיבושים במדי קבוצותיהם בעונה שהסתיימה. הרביעייה מגרמניה עשתה זאת ב-170 משחקים וזו של רוסיה ב-169. ממוצע הגיל ב-2006 היה 25.7 וב-2018 – 25.5. דמיון מצמרר. בכל מקרה, הרביעייה הנוכחית אמורה לפתוח מול יריבות שעל הנייר נחשבות נחותות. מול נבחרות בכירות, בשלב הבתים, התכנון הוא לעבור מ-1-4-1-4 הנוכחי ל-3-3-4 – עם פרננדיניו ובלי וויליאן או קוטיניו.
אבל מעל כל פלפולי ההרכבים, המערכים, השיטות, המספרים והגילים מרחפת אותה תבוסה לגרמניה. אותה השביעייה שתלווה את הסלסאו לכל אצטדיון ברוסיה. ברזיל השתקמה מאז האסון, אבל מאובחנת כסובלת מטראומה רדומה. היא חזרה לעבודה, מתפקדת היטב, אבל משהו הרי חייב להשתבש בזמן הכי פחות טוב, בעיתוי הכי פחות נוח. כדי שזה לא יקרה, הרביעייה המדוברת, במידה שאכן תרוץ יחד, תצטרך לקבל בסיום הטורניר את התואר "קסומה". פחות מזה, וחוזרים לספת הפסיכולוג.
רונאלדו, רונאלדיניו ואדריאנו. דמילון מצמרר (Gettyimages)
מה דעתך על הכתבה?