לפני משחק הידידות של איטליה מול צרפת בבארי, החלו אוהדים מסוימים לשרוק בוז להמנון הנבחרת האורחת. ג'יאנלואיג'י בופון לא היה מוכן לקבל זאת. הוא החל למחוא כפיים להמנון, וההמון ביציעים הצטרף אליו. במקום תקרית מכוערת, זכינו לראות תשואות ואווירה מצוינת. זהו כוחו של ספורטאי גדול אחד.
- "לא הייתה סבלנות כלפיו". ראיון בלעדי עם מאמניו של זהבי בפאלרמו
- הראיון בעירום והפתק בכותל: כשדייגו מראדונה הגיע לישראל
- הכותרות, הנערים באימון וההבטחה: כך זה נראה כשפלה נחת כאן
צריך להבין את גודל המעמד. האיצטדיון העירוני בחיפה מארח את אחד הכדורגלנים הגדולים אי פעם. בופון הוא כנראה השוער הגדול בהיסטוריה ורשימת ההישגים המופלאה שלו ידועה היטב – אין טעם לפרט אותה שוב כאן. אבל זה לא הכל, כי סופרמן הוא הסמל החשוב ביותר של איטליה. לארץ המגף יש בעיות רבות בכל התחומים, שפוגמים קשות בתדמיתה. הפוליטיקה שלה מושחתת באופן קיצוני, הכלכלה בשפל וגם הכדורגל ידע ימים טובים הרבה יותר. הבעיות החברתיות והכלכליות משפיעות מאוד גם על הנעשה על הדשא. רוב האיצטדיונים מיושנים, האולטראס האלימים זורעים פחד והקהל הרחב מעדיף להישאר בבית. אבל בופון? הוא מסוגל להשכיח את כל זה לבדו. הוא הנכס החשוב ביותר של איטליה. הוא הפנים היפות של האומה.
בופון, עצר את שריקות הבוז (gettyimages)
לאורך כל חייו היה ג'יג'י דוגמא למופת ומודל לחיקוי. הוא נותר צנוע גם אחרי שהפך בקיץ 2001 לשוער היקר ביותר בתולדות המשחק, כאשר יובנטוס שילמה תמורתו לפארמה 100 מיליארד לירטות, שווה ערך ל-51 מיליון יורו. הוא שחקן של שתי קבוצות בלבד, ששמר אמונים לגברת הזקנה גם כאשר הורדה לליגה השניה ב-2006, והרי לא היה לו כל קשר לפרשת השחיתות הגדולה. הוא משלב באופן אידיאלי ווינריות, תשוקה, אהבה עזה למשחק ומתן כבוד אולטימטיבי ליריב. הוא שר את ההמנון בקול גדול, אבל לעולם לא יזלזל בשחקנים שמנגד ויברך אותם – אחרי ניצחונות ואחרי הפסדים. הוא התגבר על אין-ספור בעיות רפואיות בגבו ושמר על כושר עילאי עד היום. ואם הוא שואף לסיים את הקריירה בגיל 40 בגביע העולם ברוסיה, האוהדים בכל רחבי העולם רוצים לראות אותו שם.
זו עשויה להיות סגירת המעגל המושלמת. הופעת הבכורה של בופון בשער איטליה הייתה באוקטובר 1997, בפלייאוף העליה למונדיאל מול רוסיה במוסקבה, והוא הפגין יכולת נהדרת על מגרש קפוא ב-1:1. כעת גם הופעתו האחרונה יכולה להיות במוסקבה, ואם אכן ישתתף בטורניר ישבור ג'יג'י שיא נדיר. נכון לעכשיו, 3 שחקנים בלבד נטלו חלק ב-5 מונדיאלים. השוער המקסיקני אנטוניו קרבחאל הוא הראשון, לותאר מתיאוס הגרמני הוא שחקן השדה היחיד שעשה זאת, והשלישי הוא בופון. אמנם הוא היה על הספסל ב-1998, אבל בארבעת הטורנירים במאה הנוכחית הוא היה בין הקורות וב-2006 ספג פעמיים בלבד ב-7 משחקים בדרך להנפת הגביע. הכדורים שעברו אותו, אגב, היו שער עצמי קצת מוזר ופנדל. אף בעיטה רגילה לא הכניעה אותו לפני עשור בגרמניה.
שוער ענק, גם בגילו (gettyimages)
אז ב-2018 יוכל בופון להיות הראשון שישתתף ב-6 מונדיאלים. וזה מגיע לו. הוא פשוט חייב להיות שם. אין אוהד באיטליה ובעולם כולו שיתנגד לכך. אפשר לשנוא את הנבחרת, אפשר לתעב את יובנטוס, אבל בופון נמצא בקונצנזוס. אי אפשר לא להזדהות איתו, אי אפשר לא להעריך אותו. הוא אגדה חיה. מבחינות רבות, הוא גם הכדורגלן החשוב ביותר כיום. יותר מליאו מסי, יותר מכריסטיאנו רונאלדו, יותר מכל היתר. כי בופון, באמת ובתמים, הוא הספורטאי האולטימטיבי. כל נבחרת חולמת על קפטן כזה. הוא ייחודי, אין לו תחליף.
מבחינת ההזדהות והאהדה האוניברסלית, רק אנדרס אינייסטה יכול להתקרב לבופון בקרב שחקני נבחרת פעילים. ותראו איזה תפקיד ייעד הגורל לנבחרת ישראל. אמנם סיכויי החבורה של אלישע לוי לנסוע לרוסיה קטנים מאוד, אך עשויה להיות לה השפעה כבירה על זהות הנבחרת שתסיים בפסגת הבית. אם תיקח ישראל נקודות מאיטליה, היא תעשה שירות גדול עבור ספרד. ברור שזה תקף גם הפוך – תוצאות טובות מול האדומים יפעלו לטובת הכחולים. הסגנית תיאלץ להתמודד בפלייאוף, ושם הכל אפשרי. יש סכנה כי אחת מהנבחרות הגדולות בבית לא תיסע לגביע העולם.
מנהיג, לא רק כדורגלן (gettyimages)
במילים אחרות, ישראל עשויה להכריע את ההתמודדות בין בופון לאינייסטה. תחשבו על זה לרגע. זו דילמה לא פשוטה, וייתכן תיאורטית תסריט בו נבחרת כחול-לבן תמנע מבופון לסגור את המעגל המיוחל ולקבוע את השיא ההיסטורי. והתסריט הזה יהיה טראגי.
רק אל תקחו לו את המונדיאל (gettyimages)
מה דעתך על הכתבה?