ליברפול תהפוך בקרוב לאלופת אנגליה לראשונה מאז 1990 ומי שלא יחגוג עם הקבוצה את הזכייה ההיסטורית הוא השוער סימון מיניולה, שהחליט לעזוב את אנפילד בקיץ האחרון לאחר שש שנים והצטרף לשורות קלאב ברוז' הבלגית. הבלגי בן ה-31, שיכול היה להיות שותף לרגע הגדול, לא מתחרט: "למרות ששמחתי מאוד מהעובדה שסיימתי את דרכי במועדון עם זכייה בליגת האלופות, רציתי שיהיה לי חלק בכך שהקבוצה שלי זוכה בתארים. זה הרבה יותר נחמד להיות שותף לניצחונות כשאתה על המגרש, תורם את חלקך על בסיס שבועי וזה מה שאני עושה כיום".
"גיל 31 זה שיא הקריירה עבור שוער ו"ביליתי" על הספסל במשך כשנה וחצי, אז רציתי מאוד לשחק בקביעות", הסביר מיניולה כשנשאל מדוע עזב. "אם הייתי נשאר, הייתי מסיים את החוזה שלי בליברפול בגיל 33 אחרי שלוש שנים וחצי על הספסל. ידעתי שאליסון, שהוא שוער פשוט נהדר, עלול להיפצע או להיות מורחק מידי פעם, אך במקרה הטוב ביותר היה יוצא לי לשחק העונה בליברפול כעשרה משחקים בכל המסגרות. למצוא קבוצה שתיקח אותך בתור שוער ראשון בגיל 33 זה לא פשוט, אז ניצלתי את ההזדמנות שהייתה לי ועברתי לברוז'".
מיניולה בטוח שליברפול יכולה לשלוט בפרמיירליג בשנים הקרובות: "למה שזה לא יקרה? זו קבוצה יחסית צעירה. תמיד ידעתי שליברפול תשוב להתחרות על תארים, זה היה לי ברור גם כשהייתי שם, אבל מה שהם עושים השנה זה לא יאומן ואני מקווה שהם יזכו באליפות כמה שיותר מהר. אתה רואה איך נראית קבוצת המילואים של ליברפול, ששיחקה בגביע, כך שיש את כל התנאים לבנות קבוצה מצליחה לטווח ארוך. רעב זה דבר שנבנה עם הזמן – אחרי שזכית באחד, אתה כל הזמן מפנטז על התואר הבא. יש לליברפול עומק, איכות ויציבות – זו קבוצה חזקה בצורה בלתי רגילה".
על כך שהוא יחזור בקרוב לאנגליה, שם יפגוש את מנצ'סטר יונייטד במסגרת הליגה האירופית: "אני מודע לכך שיהיו הרבה דיבורים לפני המשחק. כשאגיע לאנגליה כולם בוודאי יתעסקו בי ובהיסטוריה הארוכה שלי בליברפול, אבל אני בסך הכל אנסה לעשות את העבודה שלי על הצד הטוב ביותר. זה לא שאני יכול להדיח במו ידיי את יונייטד מהליגה האירופית, אני יכול רק לנסות למנוע מהם להבקיע שערים. אני מקווה שמישהו מחבריי לקבוצה יהיה גיבור המשחק, כי זה אומר שהצלחנו להבקיע באולד טראפורד ולא רק להתגונן במשך 90 דקות".
מיניולה עם אליסון ומורנו לאחר שריקת הסיום בגמר ליגת האלופות (Gettyimages)
מה דעתך על הכתבה?