הגורל מתעתע בכולנו לפעמים. ב-2016 לסטר הייתה סיפור הסינדרלה הגדול בעולם אחרי שזכתה באליפות כמעט בלתי אפשרית בפרמיירליג, והבעלים התאילנדי ויצ'אי סריואדהאנהפראבה היה על גג העולם כשחגג את הזכייה ההיסטורית בתואר באצטדיון "קינג פאואר". הוא לקח את הקבוצה מהליגה השלישית והפך אותה למועדון האהוב בעולם, כי אף אחד לא שונא סיפורי סינדרלה בכדורגל העולמי. בתחילת אותה עונה סוכנויות ההימורים נתנו לו סיכוי של 1 ל-5000 לזכות באליפות, והוא עשה את הבלתי אפשרי כמובן בעזרתו של המאמן האיטלקי קלאודיו ראניירי, שמונה בניגוד לכל הציפויות מאחר שהיה ידוע כלוזר ניצחי.
בשבת כל זה נפסק בכמה שניות של גורל אכזר, כאשר מסוקו המריא כמו תמיד מעיגול האמצע של כר הדשא המטופח באצטדיון "קינג פאואר" בסיום התיקו 1:1 עם ווסטהאם, ותוך שניות המסוק התרסק מחוץ למגרש ליד החנייה של האצטדיון. היה ברור לכולם שהבעלים של הקבוצה בן ה-60 כבר לא בין החיים, אבל ההודעה על מותו התעכבה מאחר שלא היה אישור רשמי לכך שהיה על המסוק. לוויצ'אי היו ארבעה ילדים.
באנגליה רגילים גם לבעלי קבוצות שהגיעו ממדינות פחות מתקדמות ועושים מעשים מעוררי מחלוקת, כמו למשל ונסנט טאן המאלזי של קרדיף, שהחליף את צבעי המדים מכחול לאדום כמו גם את סמל הקבוצה. עם זאת, בממלכה דווקא חשבו דברים טובים על ויצ'אי בעל השם הכמעט בלתי אפשרי להגייה. הוא היה מיליארדר תאילנדי בעל קשרים למלך תאילנד וההון שלו נאמד החודש בתשעה מיליארד דולר. את האימפריה שלו, "קינג פאואר" שעל שמה נקרא האצטדיון של לסטר, הקים אחרי שפתח רשת של חנויות דיוטי פרי ברחבי העולם.
סריואדהאנהפראבה. ב-2016 היה על גג העולם (Gettyimages)
בפברואר 2011 הוא זיהה בלסטר פוטנציאל ורכש את הקבוצה מהבעלים הקודם, מילאן מנדריץ', ושינה את שם האיצטדיון מ"הוורקרס" ל"קינג פאואר". הניהול שלו הסתמן במהירות כהצלחה אחרי שמינה את בנו אייוואט לסגן הנשיא. כשרכש את הקבוצה ב-2011 היא הייתה עדיין בצ'מפיונשיפ והוא לקח הלוואות ומחק חובות בגובה 103 מיליון ליש"ט שהיו למועדון, שהיה על סף פשיטת רגל. תחתיו עלתה הקבוצה שתי ליגות וזכתה כאמור באליפות הפרמיירליג ב-2015/16. הבעלים העניק ל-19 שחקנים מענק זכייה בתואר בדמות רכב BMW I8 ,ששוויו מאה אלף ליש"ט. בנוסף, במאי 2017 רכש את לויבן הבלגית כדי שתשמש קבוצת בת להשבחת שחקנים עבור לסטר.
כששאלו אותו למה בחר בעצם בלסטר, אמר התאילנדי שהזרים לאקדמיה של לסטר שחקני כדורגל מוכשרים מתאילנד, בתקווה שיום אחד שחקן תאילנדי ילבש המדים הכחולים של המועדון: "בחנתי כמה קבוצות כדורגל והתאהבתי בלסטר. אחת הסיבות היא שהיו לה צבעים כמו החברה שלי והשנייה הייתה שמדובר בקבוצה מליגת המשנה כי ידעתי שאם ארכוש קבוצה בפרמיירליג, האתגר לא יהיה גדול מספיק". בלסטר לא התרגשו מכך שהבעלים החדש שלה למעשה אוהד את צ'לסי, והיה לו אפילו תא כבוד בסטמפורד ברידג'. כאשר הקבוצה זכתה בכרטיס העלייה הנכסף לפרמיירליג הוא הזמין את כל השחקנים למסעדה יוקרתית בלונדון, שם הוגשו להם יין משובח וקוויאר. הוא העניק לכל אחד מהם אלף ליש"ט אחרי העלייה לפרמיירליג כדי שיוכלו להמר וליהנות מהחיים במועדון פרטי בו היה חבר. ההרגשה הייתה שהוא האבא של כולם.
אוהדי לסטר ביום הולדתו של הבעלים (Gettyimages)
ויצ'אי לא היה פזרן, אבל בהחלט התייחס לשחקנים שרצו לעזוב את לסטר בצורה מכובדת. לאנגולו קאנטה ודני דרינקווטר הוא לא עשה בעיות כאשר רצו לעזוב לצ'לסי, אבל הוא גם עשה עליהם רווח גדול. הקשר הצרפתי נמכר ב-32 מיליון ליש"ט לצ'לסי ודני דרינקווטר ב-35 מיליון ליש"ט. את ריאד מאחרז מכר הקיץ למנצ'סטר סיטי תמורת 60 מיליון ליש"ט, אבל רק אחרי שהעניש אותו על השביתה שעשה בינואר כשלסטר לא הסכימה למכור אותו. רק שלושת השחקנים האלה הכניסו למועדון 127 מיליון ליש"ט, סכומים שהשועלים לא היו רגילים אליהם בעבר. את סכומי העתק הזרים התאילנדי חזרה למועדון ורכש באמצעותם שחקנים חדשים.
אוהדי לסטר היה מאוהבים בו בזכות העובדה שלמרות ההון העצום שלו, הוא התנהג עם כולם כאילו היה אחד מהם ולא כמיליארדר מתנשא. הוא היה נוהג להשאיר כוסות וויסקי לאוהדים כדי להרים כוסית לזכר אהוביהם שמתו. גם השחקנים לא נשארו אדישים אליו. רק בקבוצה כמו לסטר ג'יימי וארדי היה יכול להגיע ממעמד של פועל לכוכב על ולהרוויח סכומי עתק. קספר שמייכל, שנראה ממרר בבכי שניות אחרי שהמסוק התרסק, הכיר אותו היטב. באחד המקרים הוא קיבל מהבעלים את המסוק כדי שיטיס אותו מחופשה משפחתית לצילומים שנקבעו לו וכדי שיוכל לחזור בזמן לחופשה. בחגיגות יום ההולדת ה-60 שלו באפריל האחרון קיבלו האוהדים בירה, דונאטס ונקניקיות על חשבונו, כשבנוסף חילק 60 מנויים בחינם לכבוד המאורע. דבר נוסף שתרם לאהבה הגדולה כלפיו היה העבודה שתרם שני מיליון ליש"ט לבית החולים המקומי.
שמייכל ובעלי לסטר בימים שמחים יותר. הדני מירר בבכי (Gettyimages)
שחקן העבר של לסטר, מייק פיפר בן ה-37, אמר על הבעלים התאילנדי: "זה הרגע הכי שחור בתולדות המועדון. כולנו אהבנו את הבעלים והבן שלו שהיו כאן על בסיס יומי. הם היו מחלקים בימי המשחק פשטידות, בירות, עוגות, סופגניות, חולצות – הם דוגמה מבריקה לבעלים אחרים של מועדוני כדורגל. היה להם קשר לא רק לאוהדים, אלא גם לפעילות צדקה והם תרמו לבתי חולים. אם אתה אוהד לסטר או חבר הקהילה בעיר, זה יום באמת שחור".
סוון גוראן אריקסון השבדי, שהיה המאמן הראשון שהוחתם על ידי ויצ'אי בלסטר, אמר: "אני מכיר את כל המשפחה ומה שהוא עשה עבור לסטר היה פשוט מדהים. הוא הפך את לסטר ממועדון בליגה שלישית לאחד הבכירים בפרמיירליג. הוא תמיד היה במשחקים עם כל המשפחה שלו ואני חושב שכשאימנתי, הוא ראה כל משחק של הקבוצה. הוא היה מגיע לאימונים ומדבר עם השחקנים. זה הרשים אותם. הוא אולי פיטר אותי, אבל אף פעם לא כעסתי עליו כי הוא הצליח בהמשך. האמת שצירפתי שחקנים לא טובים מספיק וזו הייתה אשמתי. הוא היה נדיב מאוד עם השחקנים, הצוות הניהולי, האוהדים ועם כל העיר. פשוט לא הגיע לו למות ככה".
אוהדי לסטר מניחים פרחים מחוץ לאצטדיון "קינג פאואר". יום שחור למועדון ולעיר (Gettyimages)
מה דעתך על הכתבה?