היה משהו אירוני בעובדה שבאותו הזמן בערך שנודע שמנואל פלגריני חוזר לאנגליה כדי לאמן את ווטסהאם, נחשף שאונאי אמרי מגיע למועדון לונדוני אחר, גדול, עשיר ושאפתן הרבה יותר – ארסנל. אז אמנם פלגריני הגיע מהליגה הסינית והוא כבר בן 64, אבל רק לפני שנתיים עוד הדריך את מנצ'סטר סיטי, לקח איתה אליפות ב-2014, סחף את ויאריאל ומלאגה לקמפיינים גדולים בליגת האלופות ואפילו עם ניסיון של אימון מועדון ענק – ריאל מדריד – בעשור האחרון.
אונאי אמרי אמנם שייך לדור הצעיר (בן 46 – הגיל בו גם ארסן ונגר התמנה למנג'ר ארסנל ב-1996) של המאמנים עם האנליטיקות והשיטות החדשניות יותר, אבל מבחינת רזומה הניסיון היחיד שלו במועדון גדול הסתיים בשני כישלונות מהדהדים בזירה האירופית בשנתיים האחרונות בשמינית גמר ליגת האלופות עם פ.ס.ז'.
מועדון מהשורה השניה ממנה מאמן מהשורה השניה, זה בעצם סיפור מינויו של אונאי אמרי למנג'ר ארסנל. מאמן שלא ניצח מעולם ב-10 מפגשים את פפ גוארדיולה ובחמישה מפגשים את ז'וזה מוריניו – מה שבעיקר מעיד על מאזנו האומלל בקריירה מול קבוצות גדולות. אמרי אמנם זכה שלוש פעמים רצוף עם סביליה בליגה האירופית, אבל המשחקים הכי זכורים בקריירת האימון שלו הם הפסדים מפוארים וקריסות איומות, ובראשן אותו 6:1 בקמפ נואו.
את מוריניו ופפ הוא עדיין לא הצליח לנצח. אמרי לבדו על הספסל בפאריס (AFP)
ריאל סוסיאדד הבאסקית הצנועה הייתה הקבוצה היחידה שחיזרה אחרי המאמן הבאסקי ברצינות וששמו נקשר אליה בחודשיים האחרונים. אז ארסנל עבור אמרי זוהי זכיה בלוטו. מבחינתה של ארסנל מגיע אליה מאמן צעיר (46) ורעב שיודע שחוסר הצלחה שלו ארסנל, והוא כבר כנראה לא יאמן עוד מועדון גדול בקריירה. אמרי, שאמנם עשה היסטוריה עם סביליה ורשם תקופת הצלחה גם בוולנסיה, לא אימן במועדונים הגדולים בספרד. פעמיים יצא לחו"ל ורשם קדנציה כושלת וקצרצרה בספרטק מוסקבה (2012) והשנתיים האחרונות בצרפת שהיו הפעם היחידה שאימן מועדון גדול עשיר ושאפתני, פאריס סן ז'רמן, כאמור עונות שהסתיימו באכזבה.
גנבי הדעת באנגליה (שהם עצומים ונוראיים בהרבה מאלה בישראל) מספרים שאמרי זכה בשנתיים בפ.ס.ז' בהרבה יותר תארים (7) מכל מאמן באנגליה בתקופה הזו, כאילו זו חוכמה גדולה לפ.ס.ז' בצרפת, אבל בעיקר שוכחים את מה שכולם באמת זוכרים מהקדנציה של אמרי בפאריס – איבוד האליפות הסנסציוני למונאקו ב-2017 והקריסות מול בארסה וריאל מדריד בשמינית גמר ליגת האלופות. גם העונה הראשונה עם ניימאר בפאריס התחילה כהבטחה גדולה, אך נגמרה בטעם חמוץ.
זה לא רק תוצאות, זו גם הדרך. אמרי בעיקר הפגין אישיות לא מספיק גדולה ומרשימה למאמן, כמו שנחשף בתחילת דרכו של ניימאר בפ.ס.ז' כשהוא וקבאני רבו על המגרש על מי ייקח בעיטות חופשיות ופנדלים ולא ממש ספרו את המאמן. אמרי ליד ניימאר נאה כמו דייויד בלאט ליד לברון ג'יימס בקאבס. כעת אמרי אמור להדריך את פייר-אמריק אובאמיאנג, חלוץ-על אבל גם סופרסטאר שאוהב לבלות ולא אוהב ששמים לו יתור מדי מגבלות; מסוט אוזיל איבד את החשק לכדורגל ב-2015 והמגן הקטור ביירין כבר משקיע יותר בקריירת דוגמנות מאשר על המגרש (ככה לפחות זה נראה). ארסנל צריכה מאמן שיכניס התלהבות ומשמעת ויתווה דרך רצינית. האם אמרי מסוגל? הלוואי. כמובן שיש לו אתגר גדול להתאקלם תרבותית – קודם כל מחסום השפה: אמרי חייב לשפר בדחיפות את האנגלית שלו, ולאחר מכן הוא צריך להתוודע לכדורגל האנגלי, דבר שלפפ גוארדיולה הגדול לקח שנה.
גם לפפ גווארדיולה הגדול לקח שנה להתאקלם לתרבות בממלכה. אמרי מוצג (ארסנל)
על הנייר ישנם רק חמישה או שישה מועדונים עשירים ומכניסים יתור מארסנל, אבל מבחינה מקצועית היא לא בטופ 16 באירופה. העונה האחרונה של ונגר ב-22 שנותיו הייתה הגרועה מכולן – מקום שישי, 37 נק' פיגור מהאלופה. במובן הזה אונאי אמרי מגיע בתזמון טוב ואולי גם מתאים, כי ארסנל כרגע קרובה יותר לסביליה ולוולנסיה מאשר לבארסה ולריאל.
אחרי לכתו של ונגר, ראול סנייחי (ראש קשרי הכדורגל) וסוון מיסלינטאט (ראש מערך הרכש) הם שני האחראים על רכש וניהול ספורטיבי והסמכויות האוטוקרטיות של ונגר יתפזרו בינם לבין אמרי. אם המאמן הבאסקי ייצור איתם כימיה טובה ויגיע רכש מבטיח, אולי איכשהו אני אתבדה וארסנל תצא לדרך חדשה ומבטיחה ותקרא תגר על הגדולות באנגליה. לצערי, כאוהד ארסנל (גילוי נאות, אם צריך), נדמה שבמקום לכוון גבוה, המועדון נתקע מאחור ומדשדש. אני סקפטי מאוד. אחרי הכל – מחירי הכרטיסים הגבוהים בעולם נמכרים לאצטדיון האמירויות, והכדורגל עדיין רחוק מאוד מהמעמד הזה.
ונגר סידר לו נחיתה יחסית רכה בלונדון בעקבות הכישלון העונה (AFP)
מה דעתך על הכתבה?