אי אפשר לכתוב "ארסנל" בלי "ארסן", וברור גם למה

זה יום היסטורי. ארסן ונגר האגדי מסיים ב-2018 את הדרך שהתחיל בארסנל ב-1996. הדינוזאור האחרון של הכדורגל, בעידן בו כמעט אין מאמן על הגלובוס שיודע בוודאות אם יישאר בתפקידו עוד חצי שנה – שנה, היה הדבר היציב ביותר בכדורגל. השריד האחרון למנג'רים נצחיים כמו גי רו באוקזר ואלכס פרגוסון במנצ'סטר יונייטד.

אם לסכם את המורשת של ונגר בארסנל, היא מעורבת למדי. לוונגר יש הרבה מאוד נקודות זכות בזכות הכדורגל המלהיב והסוחף שהביא תארים וייצר לקבוצה גרעין אוהדים בינלאומי ענק בסוף הניינטיז, וגם בזכות הדרך והאישיות של ונגר – פילוסוף הכדורגל, אסתטיקן שאוהב את המשחק היפה. אבל ונגר אחראי להידרדרות המקצועית העקבית והמתמשכת של ארסנל כבר מעל עשור, ולמעשה אסור להתעלם מהעובדה שונגר עוזב בנקודת שפל – ב-2018 מצבה של ארסנל (מקום שישי בקושי, 6 הפסדי חוץ בשלושת החודשים האחרונים) הוא החלש והגרוע ביותר ב-22 שנותיו.

למעשה את הקדנציה של ונגר בארסנל ראוי לחלק ל-3 תקופות שמציירות מגמה ברורה: 1996-2006 – העשור הראשון המוצלח שכולל שני דאבלים, שלוש אליפויות והגעה לגמר ליגת האלופות ב-2006 בפריז מול בארסה. ונגר עשה מהפכה עצומה בארסנל (מודרניזציה) ומבחינה מקצועית הפך אותה ממועדון שנודע לפניו בכדורגל ציני ומשעמם לקבוצה שמשחקת הכי מלהיב באנגליה ואולי באירופה ומהווה השראה ומודל לחיקוי לרבים, הקבוצה של הנרי, ויירה, ברקאמפ והאחרים שקצרה המוני אוהדים מכל העולם. ארסנל של ונגר אז הזכירה את פפ של סיטי היום. 49 משחקי ליגה רצופים בלי הפסד, כולל עונה שלמה (2003/4) זהו הישג השיא של ונגר בקריירת האימון.

מחאת האוהדים נגד המנג'ר. "ונגר החוצה" (Gettyimages)

2007-2016 – העשור השני הבינוני והמאכזב שכותרתו "מקום רביעי הוא התואר הנכסף". ארסן ונגר הפסיק להיות מאמן תחרותי והפך להיות מנהל סניף בנק. הוא הפך את ארסנל למועדון שמטפח ומוכר כשרונות למועדונים עשירים (ברצלונה, מנצ'סטר סיטי, מנצ'סטר יונייטד ועוד) במקום להתחרות איתם. שנים של דעיכה מקצועית, הדחה קבועה ומשפילה בשמינית גמר ליגת האלופות בתבוסות שהלכו ונהיו מחפירות משנה לשנה. מהיום שמוריניו נחת באנגליה ב-2004 ארסן ונגר הפסיק להיות רלוונטי במאבק האליפות, הקבוצה שלו הפכה לרכה וחסרת אופי שתמיד מתרסקת ועושה את המינימום – מקום 3-4 כרטיס לליגת האלופות. ארסנל הסתפקה בכדורגל שובה עין ומדי פעם ניצחונות נדירים על יריבות גדולות.

2017-18 – תחילת העשור השלישי, כישלון מהדהד! זקנתו של ונגר ביישה את בחרותו! מקום חמישי בעונה שעברה, מקום שישי בקושי בעונה הנוכחית. שנתיים רצופות ללא ליגת אלופות, ופתאום ארסנל מתרגל להיות מהמועדון הכי קבוע של אנגליה בליגת האלופות למועדון שכבר לא שייך לשם, כי הוא מבחינה מקצועית מחוץ לטופ 4 ואפילו לטופ 5 בפרמיירליג. והכי חמור, הקש ששבר את גב הגמל, המהפך בצפון לונדון. טוטנהאם – היריבה השנואה והנצחית – שבכל 20 שנותיות הראשונות של ונגר היתה נחותה וסיימה אחרי ארסנל בטבלה, תסיים עונה שנייה ברציפות הרבה מעל התותחנים, ולתרנגולים תחת פוצ'טינו כבר יש קבוצה עדיפה, איכותית, חזקה וטובה משמעותית יותר מזו של ונגר.

ונגר ופוצ'טינו. המיושן מול החדשן (gettyimages)

בעבר כל כישרון עולה ביבשת היה חולם לשחק תחת ונגר בארסנל, כיום כוכבים לא רוצים לשמוע על מעבר לשחק תחת הצרפתי במועדון שהפך לסתמי ולא תחרותי, כפי שאפשר היה לחוש היטב בחלון ההעברות של ינואר עם העברת אלכסיס סאנצ'ס כוכב המועדון למנצ'סטר יונייטד, בעבר יריבה ישירה. מאוריסיו פוצ'טינו, יורגן קלופ, פפ גוארדיולה, ז'וזה מוריניו ואנטוניו קונטה הם כולם מאמנים טובים, עדכניים ותחרותיים יותר מוונגר שפעם היה חדשן והיום הוא מיושן.

לזכותו של ארסן ונגר ייאמר שהוא היה כאן לפני כל המנג'רים הזרים הגדולים האחרים. למעשה' הוא המנג'ר הזר המצליח הראשון בכדורגל האנגלי. אנגליה – מדינה שרק ב-1990 החל לעבוד בה מנג'ר זר בליגה הבכירה (יוזף ונגלוש באסטון וילה), וגם כשוונגר הובא לארסנל על ידי סגן נשיא ארסנל דייויד דין באוקטובר 1996 מנגויה גראמפוס אייט היפנית, רבים באנגליה גיחכו בספקנות ובהתנשאות לגבי המינוי. מיהו הזר הזה שילמד את מולדת הכדורגל איך מתנהלים ומשחקים? אבל ונגר עשה זאת בהצלחה יתרה עוד הרבה לפני מוריניו וגוארדיולה. הוא הכניס תרבות זרה לכדורגל האנגלי המסורתי והמקובע, שמהר מאוד החלה לתת אותותיה ולהשפיע על הכדורגל האנגלי. ונגר עורר את הפתיחות והסקרנות של האנגלים לגבי מנג'רים זרים.

שחקני ארסנל ומגן הקהילה שבו זכו בתחילת העונה (AFP)

ונגר מחזיק בשיא היסטורי בלתי שביר אולי של זכיה ב-7 גביעי אנגליה, המפעל היוקרתי (הוותיק בעולם). ומעל לכך כמובן יש לציין שאין אדם שמזוהה יותר עם מועדון כדורגל כלשהו בעולם בדור האחרון כמו שארסן ונגר מזוהה עם ארסנל. אוהדים בני 30 ומטה – שמהווים נתח גדול, רעשני ומשמעותי יותר ויותר בעידן הגלובלי של הטוויטר הפייסבוק והאינסטגרם – לא הכירו בחייהם ולא ראו בעיניהם, את ארסנל שאינה בהדרכת המנג'ר הצרפתי. לכח ולהשפעה של ונגר בארסנל לא היה אח ורע מאז שפרגוסון פרש ועזב את מנצ'סטר יונייטד.

ונגר והגביע. מחזיק בשיא היסטורי (gettyimages)

ארסן ונגר אחראי לעיצובה של ארסנל המודרנית, לשדרוגה (מתקני אימונים, אנליטיקות, סקאוטינג, תזונה ועוד אספקטים מדעיים) ולקידומה המקצועי והמסחרי למרכז הבמה בתחילת עידן שיא הגלובליזציה של הכדורגל – באמצע שנות ה-90 כשחוק בוסמן נכנס ושחקנים זרים החלו להשתלט על הפרמיירליג, כשהכדורגל האירופי החל להיות משודר במלואו לכל העולם והכדורגל הסוחף והמרגש והשחקנים הנפלאים שוונגר החתים הולידו בזכותו דור גדול ורחב בעולם שהחל לאהוד את התותחנים.

חוזי זכויות השידור החלו רק לתפוח עם השקעה בשווקים הבינלאומיים במזרח והמערב, האינטרנט החל לאחד את העולם לכפר קטנטן. ארסנל הייתה שווה פחות כ-250 מיליון פאונד עם הכנסות של כ-30 מיליון פאונד לשנה כשארסן ונגר לקח אותה באוקטובר 1996, הוא עוזב אותה כמועדון ששווה 1.3 מיליארד פאונד עם הכנסות של 349 מיליון פאונד בעונה. זה אמנם נתון מרשים, וארסנל מדורגת במקום השישי בדירוג פורבס למועדוני כדורגל (מעל צ'לסי וליברפול), אבל ראוי לציין שעד לפני 6-7 שנים ארסנל תחת ונגר הייתה שנים רבות המועדון השלישי בשוויו, רק אחרי מנצ'סטר יונייטד וריאל מדריד, ומאז הידרדרה בדירוג משמעותית. ודבר שני – ארסנל תחת ונגר היא אולי כח כלכלי משמעותי, אבל כבר מזמן לא כח מקצועי משמעותי. ומועדונים עם הכנסות ושווי נמוך משמעותית מהתותחנים הצליחו הרבה יותר מהם באירופה בעשור האחרון, ודי אם נזכיר את אתלטיקו מדריד.

ונגר ושחקניו חוגגים. הגביע השביעי של המנג'ר (gettyimages)

אולי מעל הכל ארסן ונגר מדגיש את גדולתו ההיסטורית של אלכס פרגוסון. פרגי שפרש כשהוא לוקח אליפות ב-2013 אחרי 27 שנה במנצ'סטר יונייטד, בעוד ונגר נכנע ללחצים ועוזב בנקודה הכי שפלה ב-22 שנותיו בארסנל. פרגוסון שהצליח להמציא עצמו מחדש ולבנות שוב קבוצות גדולות ורעבות כדי לזכות פעמיים בליגת האלופות וב-13 אליפויות אנגליה, בעוד שונגר לא מצליח לדגדג עם ארסנל את הישגיו של הסקוטי במנצ'סטר ורק הולך אחורה עם הזמן. ונגר היה היריב הכי ותיק של פרגוסון לאורך השנים בפרמיירליג – ובראיה היסטורית הצרפתי הוא ג'ו פרייזר והסקוטי הוא מוחמד עלי של הכדורגל האנגלי בדור האחרון.

נ.ב. טריוויה
המנג'ר הכי ותיק שנשאר בכל הליגות של 5 מדינות הכדורגל הבכירות (אנגליה, ספרד, איטליה, גרמניה וצרפת) הוא כעת פול טיסדייל מנג'ר אקסטר סיטי מהליגה הרביעית באנגליה שמונה עשור שלם אחרי ונגר – ב-2006. אחריו שני מאמנים מליגת המשנה בגרמניה – פרנק שמידט (היינדהיים) שמונה ב-2007 וטורסטן ליברקנכט (איינטראכט בראונשווייג) שמונה ב-2008. טיסדייל, שמידט וליברקנכט כולם בגילאי 44-45 בלבד ועל שלושתם רוב אוהדי הכדורגל לא שמעו. בפרמיירליג שון דייץ' (ברנלי) ואדי האו (בורנמות') שמונו ב-2012 ייקחו מוונגר את תואר המנג'רים הכי ותיקים, מאוריסיו פוצ'טינו (טוטנהאם) יהיה השלישי הכי ותיק.