"גילפי סיגורדסון יכול היה להיות שחקן מושלם עבורנו. כולם זוכרים אותו כאן לטובה ומשבחים אותו", אמר בעונה שעברה מאוריסיו פוצ'טינו. מנג'ר טוטנהאם שקל ברצינות להחתים את הקשר האיסלנדי המחונן מסוונסי ולהחזירו לשורות התרנגולים, כי הוא הצטער מאוד על האופן בו נפרדו דרכיהם. מכירתו של סיגורדסון מטוטנהאם לסוונסי סוכמה על ידי ההנהלה עוד לפני שהמאמן הארגנטיני נכנס לתפקידו בקיץ 2014, ולא הייתה לו אפשרות להשפיע על המהלך ולמנוע אותו. מאז, הוא הירהר לא פעם על האפשרות לעבוד עם האיסלנדי, אך גם ב-2017 האופציה הזו לא הייתה רלוונטית במיוחד.
ראשית, לטוטנהאם כבר יש שני כוכבים מבריקים שחולקים ביניהם, כהגדרתו של פוצ'טינו עצמו, את תפקיד הפליימייקר. עם כל הכבוד לכישוריו הנהדרים של גילפי, הוא לא יכול להוציא מההרכב את דלה עלי או את כריסטיאן אריקסן. הוא לא השתוקק לשוב ללונדון על מנת להיות שחקן ספסל וגם המועדון לא ראה הגיון לשלם סכומי עתק על מחליף. הרי סוונסי שיחקה אותה קשוחה בשוק ההעברות לשם שינוי – ומכרה את סיגורדסון לאברטון תמורת כ-50 מיליון יורו.
שנית, זיכרונותיו של האיסלנדי עצמו מווייט הארט ליין לא נעימים במיוחד. בשנתיים בלונדון הוא פתח ב-26 משחקי ליגה בלבד וברובם שולב על ידי אנדרה וילאש בואש וטים שרווד באגף השמאלי. הן הפורטוגלי והן האנגלי לא ידעו לנצל כראוי את הפוטנציאל שלו ולא הבינו את סגולותיו כעושה משחק. "זו הייתה תקופה מתסכלת מאוד. רציתי לשחק יותר ורציתי לשחק בעמדה האופטימלית שלי. זרקו אותי לקו, אבל אני לא קיצוני מהיר וזריז. אני לא יודע לעשות את זה. עשיתי את המיטב, אבל לא הייתי מעוניין בכך", הוא נזכר בדיעבד.
זרקו אותו לקו בטוטנהאם, אז הוא עבר להוביל קבוצת תחתית ושב לככב (Gettyimages)
העונה הראשונה שלו בטוטנהאם עמדה בסימן המעבר של גארת בייל לעמדת האמן החופשי, בניצוחו של וילאש בואש. הוולשי נסק לרמה של כוכב על, ואי אפשר היה להתחרות איתו, אבל גם אחרי שבייל נמכר לריאל מדריד תמורת 100 מיליון יורו לא זכה סיגורדסון לרשת אותו. בסופו של דבר, ההחלטה הייתה ברורה – הוא היה חייב לעזוב. אולי, לו היה ממתין בסבלנות לפוצ'טינו, המצב היה משתנה, אבל את הנעשה אין להשיב, והקשר עצמו לא ממש הצטער על כך – כי בסוונסי הוא קיבל בדיוק את מבוקשו.
אמנם הברבורים אינם מועדון גדול, אבל מבחינת סיגורדסון עדיף היה להיות המנהיג והכוכב בקבוצה שלא מתיימרת להיאבק בצמרת מאשר ללכת לאיבוד בטוטנהאם. הוא זכר את המועדון לטובה עוד מתקופת ההשאלה הקצרה מהופנהיים ב-2011/12, ולכן לא נזקק לתהליך ההתאקלמות. הוא כבש 30 שערים בשלוש שנים בוויילס, אבל התפרסם בעיקר כמבשל ומהנדס. כל המשחק של סוונסי עבר דרכו והתקופה המקצועית המצוינת איפשרה לו לפרוח גם במדי הנבחרת. סיגורדסון הוא השחקן היצירתי ביותר של איסלנד שעשתה היסטוריה בדרך רבע גמר יורו 2016 וההעפלה הסנסציונית למונדיאל ברוסיה. מעטים מתמחים יותר ממנו בביצוע הכדורים הנייחים,וראיית המשחק המשובחת שלו באה לידי ביטוי בתפקיד שלא קשר את ידיו.
זה לא אומר שסיגורדסון לא עושה הגנה. נהפוך הוא – כאשר לא מגבילים אותו למשבצת מסוימת, הוא יעיל יותר גם ללא הכדור, ולא לחינם היה בין השחקנים שעשו את הקילומטרז' הגבוה ביותר בפרמייר-ליג בעונה שעברה. מאידך, האיסלנדי נאלץ לעבוד קשה מדי כי סוונסי נקלעה למשבר עמוק, נלחמה בתחתית העמוקה ושרדה רק במחזורים האחרונים עם לא מעט מזל.
מאחר שהמצב לא בישר טובות גם לקראת ההמשך (ועובדה היא כי הברבורים טובעים מתחת לקו האדום גם העונה), אפשר להבין מדוע סבר הקשר כי הוא זקוק לקידום בגיל 28. הקריירה קצרה, וצריך לדעת לנצל הזדמנויות. אברטון הפכה אותו לרכש היקר בתולדותיה, ולכאורה הייתה אמורה לבנות את המשחק סביבו – במיוחד לאור הסכסוך המתמשך עם רוס בארקלי שגרם לעזיבתו. ואולם, המציאות הייתה שונה, כי האיסלנדי לא לקח בחשבון את וויין רוני.
השחקן היקר ביותר של הטופיז לא לקח בחשבון שרוני חוזר הביתה (Gettyimages)
הבן האהוב של הכחולים ממרסיסייד חזר למועדון נעוריו האהוב כדי להיות עושה המשחק, ושום כוח בעולם לא ימנע זאת ממנו, קל וחומר כאשר הוא נמצא בכושר טוב וכובש שערים מחצי מגרש. ואם זה המצב, הרי שסיגורדסון חווה דז'ה וו מימיו בטוטנהאם – הוא שוב נדחק לאגף השמאלי, ושוב דועך. הביקורת החלה כבר בתחילת העונה כאשר רונאלד קומאן עמד על הקווים. מאמן איסלנד היימיר האלגרימסון נשמע מודאג מאוד לקראת המונדיאל: "לגילפי היה תפקיד חשוב מאוד בסוונסי והוא היה מרוצה. עכשיו הוא משחק בעמדה הלא נכונה, וזה קשה לו מאוד. אני מקווה שאפשר יהיה למצוא פתרון עבורו". קומאן הגיב בביטול: "שמעתי שאנשים אומרים כי גילפי הוא מספר 10, אבל בסוונסי הוא שיחק המון גם משמאל. הבעיות האלה מצוצות מהאצבע", אמר ההולנדי לפני שפוטר בשלהי אוקטובר.
גם ללא קומאן, מצבו של סיגורדסון לא השתפר באופן משמעותי. המאמן הזמני דייויד אנסוורת' וכמוהו סם אלרדייס שהחליף אותו, ממשיכים לראות את רוני כשחקן היצירתי החשוב של הכחולים והאיסלנדי עדיין סובל משמאל. עם זאת, הוא קיבל קצת יותר חופש אצל ביג סם, ולראיה השער המרהיב שהבקיע לרשת ליברפול בגביע האנגלי בשבוע שעבר, בהפסד 2:1 בדרבי באנפילד. נכון לעכשיו, יש לו חמישה שערים בכל המסגרות, אבל הנתון החמור באמת נמצא במקום אחר – האיסלנדי חתום על שני בישולים בלבד. זה לא מתקבל על הדעת, והמשך העונה של אברטון תלוי רבות בשיפור שיתוף הפעולה בין הקשרים ההתקפיים.
האם השיפור יגיע בוומבלי הערב מול טוטנהאם (19:30, ישיר בספורט1)? סיגורדסון מגיע למשחק החוץ מול האקסית, נגד המאמן שמעריך אותו יותר מאלרדייס, בתקווה שהתוצאה תהיה שונה מתבוסה 3:0 בספטמבר בבכורה הביתית שלו בגודיסון פארק. נוסטלגיה לא תהיה שם, אבל כמיהה להווה טוב יותר – בהחלט כן.
יקבל את ההזדמנות לשחק במרכז השדה מול האקסית? (Gettyimages)
מה דעתך על הכתבה?