העונה מגיעה לחצי הדרך ולא מעט סיסמאות נזרקות לחלל האוויר, רובן ללא שום כיסוי. אז לפניכם חמש אמרות מפורסמות שעד שריקת הסיום של העונה ייזרקו לפח.
אימרה ראשונה: "גווארדיולה דרס יריבות בליגות חלשות, אבל באנגליה הסיפור יהיה שונה"
אנגלופילים מסוימים שראו את בארסה של פפ משחילה חמישיות ושישיות בקלילות בלה ליגה זלזלו בליגה חלשה עם יריבות לא קשוחות שמשחקות פתוח עם הגנה רכה. הם גם זלזלו בעליונות ובדומיננטיות שהפגין גוןארדיולה עם באיירן מינכן בגרמניה. בכל זאת, "האם הוא יכול לעשות את זה מול סטוק בבריטניה סטאדיום?", היא אותה אימרת דגל מוכרת שביטאה תחושת עליונות של חובבי כדורגל אנגלי באשר לקושי ולאיכות של הליגה שלהם, שנשענת על מסורת של קבוצות גדולות ועליונות כלכלית.
אז אחרי 18 מחזורים מנצ'סטר סיטי עם 56 שערי זכות בפרמיירליג, יותר מ-3 שערי זכות בממוצע למשחק, עם 52 נק' מ-54 אפשריות. וכן, 0:5 על ליברפול, 1:4 על טוטנהאם, 2:7 על סטוק, 0:6 אצל ווטפורד, 0:5 מול קריסטל פאלאס – זו רשימה חלקית של התוצאות של פפ שיודע לדרוס גם בלי לאו מסי או רוברט לבנדובסקי.
כן, סיטי השקיעה המון כסף ולפפ עומדים התנאים להצליח, אבל אי אפשר שלא להעריץ את הדרך העקבית שלו, את טביעת האצבע המפורסמת שלו של משחק המסירות (טיקי-טאקה) וטיפוח כשרונות שפורחים תחתיו – לירוי סאנה הגיע כפרוספקט משאלקה ותחת פפ נהיה סופרסטאר, ראחים סטרלינג נראה בדרך להפוך לפספוס ודאי והנה הוא הפך לווינר הגדול של סיטי בחודש האחרון ובאופן מדהים יש לו הכי הרבה שערים משחקני סיטי בכל המסגרות העונה (15). דה בריינה בשיאו, גם דויד סילבה נהדר, השוער אדרסון מסתמן כאחת מרכישות העונה וכשצריך אילקאי גונדואן עולה ונותן משחק גדול מול טוטנהאם.
לירוי סאנה. גווארדיולה הפך אותו מנער פוסטר בשאלקה לסופרסטאר (AFP)
זה נכון שבאנגליה פפ גווארדיולה עבר את העונה הגרועה בקריירה והיחידה ללא תואר, אבל זה ממחיש את גודל האתגר ואת ממדי ההצלחה האדירים אליהם נדמה שסיטי צועדת, כשהיא ממשיכה לנתץ שיאים היסטוריים והופכת את מרוץ האליפות בפרמיירליג ללא יותר תחרותי משל באיירן בבונדסליגה ופ.ס.ז' בליגה הצרפתית. וכל זה קורה כשפפ לא התכופף והתאים עצמו לפרמיירליג, אלא כותב מחדש את כללי המשחק במולדת הכדורגל.
אימרה שנייה: "קבוצות הפרמיירליג כושלות באירופה בגלל העומס במחזורי חג המולד והיעדר פגרת חורף"
בשנים האחרונות קבוצות הפרמיירליג היו מביכות ולא תחרותיות בליגת האלופות כשרשמו כישלונות גדולים. די להיזכר בעונה שעברה כשלסטר היתה הנציגה האנגלית היחידה ברבע הגמר. להידרדרות המקצועית הודבק "הסבר מדעי", תרוץ שנשמע די משכנע, שהעומס גדול מתמיד על שחקנים בימינו וקיום מחזורי חג המולד במקום פגרת חורף כמו בגרמניה מונע מנציגות הפרמיירליג להיות תחרותיות בליגת האלופות.
יש קבוצות ששיחקו כשכולם היו בפגרה וזה לא הפריע להם. צ'לסי עם גביע אירופה (GettyImages)
אני תמיד הייתי ספקן לגבי ה"הסבר הזה", כי כל אחד מעל גיל 18 זוכר שכל שנה בין 2005 ל-2012 פרט לאחת (2010) היתה לפחות נציגת פרמיירליג אחת בליגת האלופות, ואז גם צ'לסי, גם יונייטד וגם ליברפול הגיעו כל אחת לפחות ל-2 גמרים ורק הגדולות ביותר של אירופה – מילאן, בארסה ובאיירן – עמדו בדרכן לדומיננטיות בלתי ניתנת לערעור.
ובכן קיבלנו 5 אנגליות בשמינית גמר ליגת האלופות, ועכשיו נמתין לראות אם הן יקרסו. 3 מהן צפויות להמשיך לרבע הגמר לפחות, אולי אפילו 4 ו-5.
אימרה שלישית: "הפערים מצטמצמים בכדורגל העולמי"
המפעל המגוחך שנקרא "גביע העולם למועדונים", שהחליף את הגביע הבין יבשתי, הסתיים כצפוי בזכיה של ריאל מדריד בתואר החמישי שלה השנה אחרי שניצחה רק 0:1 את אלופת דרום אמריקה, גרמיו הברזילאית בגמר, תוצאה משקרת. 1:20 בבעיטות לשער כשהיחידה של גרמיו היתה כדור חופשי מ-35 מטר שטס 5 מטרים מעל השער. 0:7 למסגרת. בפיפ"א מתכוונים לשנות את הפורמט של הטורניר, להוסיף אליו קבוצות ולהפוך אותו לתחרותי ומעניין יותר. כרגע זה טורניר ראווה. וברכות לכריסטיאנו רונאלדו על שנה מאוד מוצלחת.
אימרה רביעית: "ההתנהלות הבריאה של הכדורגל הגרמני מבטיחה הצלחה לכדורגל הגרמני"
אין ליגה פחות תחרותית באירופה מהבונדסליגה. אף אחת מהרודפות לא מצליחה לחבר ניצחונות, ושאלקה, השניה בטבלה, מחזיקה בתואר "הסגנית בעלת המאזן הגרוע ביותר אחרי חצי עונה" עם פחות מ-50% ניצחונות (8 ב-17 מחזורים). חלק מהמועדונים נלחמים במודל המסחרי של רד בול לייפציג ומתעקשים בכל הכח לשמר את מדיניות ה-50+1 שנותנת לחברי המועדון רוב, אבל העובדה היא שבעידן שלנו המותג הגלובלי באיירן מינכן היא מונופול בכדורגל הגרמני, עם יתרון תחרותי חסר תקדים, דומיננטיות כלכלית וקשרים מסחריים עם תאגידי העל בגרמניה.
לבנדובסקי חוגג בליגה הגרמנית. אולי הליגה הכי פחות תחרותית שיש (GettyImages)
קבוצת הדגל של הכדורגל הגרמני מובילה ב-11 נק' הפרש אחרי 17 מחזורים בלבד אחרי שחיברה 3 ניצחונות רצופים בתוצאה 0:1 (לא קרה לבאיירן מאז 1983) ותוך הפגנת כדורגל דל. הניצחון בשבת על שטוטגרט היה ה-31 ברציפות שלה מול עולה חדשה.
כנראה הדרך היחידה להתחרות עם באיירן (בוודאי לאורך זמן) ולהתחרות באירופה (אנחנו בעונת שיא הכישלון של קבוצות גרמניות במפעלים אירופים) היא בעלות פרטית על מועדונים והשקעת כספים, וחמור מכך גם להתחרות באירופה. הבעיה היא שרוב האוהדים בגרמניה יעדיפו למות עם ה-50+1. כנראה שהם מוכנים לחיות עם ליגה, שאמנם יש בה הרבה שערים ומשחקים נחמדים, אבל הרמה נמצאת בירידה חדה והמוצר פגום כשהאלופה ידועה מראש.
אימרה חמישית: "אינטר של ספאלטי מזכירה את יובה של קונטה בעונתו הראשונה"
אחרי 16 מחזורים ללא הפסד של אינטר (12 ניצחונות, 4 תיקו) ומקום ראשון מפתיע, תוך הצגת כדורגל לא מלהיב והישענות על אופי וקצת מזל, וכשהיא אחרי עונה של מקום 7 בליגה ובלי מפעל אירופה, ההשוואות היו מתבקשות ליובה 2011/12 בעונה הראשונה של קונטה. העונה דיברו על "יובה או נאפולי" לסקודטו ולפני 6 עונות יובה לא נספרה כמועמדת לאליפות מול האלופה היוצאת מילאן של זלאטן איברהימוביץ' בשיאו, ובכל זאת הצליחה לרשום עונה היסטורית ללא הפסד (23 נצחונות, 15 תיקו) ולקחת אליפות.
יובנטוס עדיין כאן, אז אל תספידו אותה (AFP)
ואז הגיע המחזור ה-17, אינטר של ספאלטי הפסידה בסאן סירו 3:1 לאודינזה וההפסד הראשון הוריד את הנראזורי למקום השלישי. אז הנה קיבלנו תזכורת לכך שישנם הבדלים בין אינטר מודל 2017/18 לבין יובה 2011/12 אבל ההבדל הכי גדול הוא הנסיבות – מילאן של 2011/12 לא היתה חדשנית ודורסת כמו נאפולי של סארי ובטח שלא עוצמתית כמו יובה של אחרי 6 סקודטי רצופים ו-3 דאבלים רצופים וגמר ליגת האלופות ב-2 מ-3 עונות. יובה עדיין כאן ובגדול – מסימיליאנו אלגרי מצליח שוב ושוב למצוא תשובות ולהפגין עוצמה יובנטינית, וה-0:3 בבולוניה עם שערים יפיפיים היה משחק חוץ מרשים שני ברציפות (אחרי ה-0:1 בנאפולי).
4 קבוצות במרוץ האליפות – נאפולי, יובה, אינטר ורומא, וביום א' הקרוב עוד משחק ענק בסרייה A: יובה – רומא.
מה דעתך על הכתבה?