כעת, אחרי שכבר פיטרו את המאמן ההולנדי פרנק דה בור בהחלטה שערורייתית בכל קנה מידה, מצפים להם אתגרים קשים הרבה יותר. במחזורים הקרובים הם יתארחו אצל מנצ'סטר סיטי ומנצ'סטר יונייטד, ואחרי פגרת הנבחרות יתכבדו לארח בדרבי לונדוני קטן את האלופה צ'לסי. בקיצור, יש סיכוי טוב מאוד לשמונה הפסדים רצופים בתחילת העונה. ואולי אפילו 8 משחקים רצופים ללא שער.
בינינו, מגיע להם. הנהלת קריסטל פאלאס הפגינה בשנה האחרונה כל כך הרבה בורות וגסות רוח, שהיא בהחלט ראויה לכל השפלה אפשרית. החטא המקורי התרחש בכלל בעונה שעברה, כאשר סם אלרדייס הוזעק בדצמבר, פחות משלושה חודשים אחרי שפוטר בבושת פנים מנבחרת אנגליה. למעשה, היו"ר סטיב פאריש אפילו מיהר לפטר את אלן פארדיו מחשש שאלרדייס יחתום על חוזה בליגה הסינית ויברח לו בין האצבעות. מבחינה מקצועית נטו זו אולי לא היתה טעות גסה, אך מבחינה מוסרית מהווה הדבר כתם על המועדון. ביג סם היה צריך לשבת מחוץ למשחק לתקופת צינון לא מבוטלת על מעשיו, אבל פאלאס היתה נואשת מספיק על מנת שזה לא יפריע לה.
והיא נענשה על כך. אלרדייס חתם על חוזה לשנתיים וחצי, אבל לא כיבד אותו אחרי שהקבוצה שרדה בליגה. הוא עזב, והותיר אחריו סגל לא מאוזן שהותאם לצרכים הספציפיים שלו. פאלאס היתה זקוקה לבוס חדש, והיא פנתה לכיוון אחר לגמרי. דה בור, בוגר האקסולה של איאקס וברצלונה, הוא אחד המנג'רים הרחוקים ביותר מאלרדייס מבחינה פילוסופית. היה זה שינוי של 180 מעלות – חד וחריג מזה קשה להעלות על הדעת. זה לגיטימי, כמובן, אך כאשר מבצעים מהפכה מרחיקת לכת אסור לשפוט אותה על סמך מספר שבועות.
אלרדייס, משלמים מחיר את מינוי הזוי? (פאלאס, רשמי)
מגוחך על דמעות להחתים את דה בור על חוזה לשלוש שנים, לתת לו סמכויות נרחבות במדיניות הרכש, ואז להתחיל להפיץ שמועות על פיטוריו הקרובים בעקבות משחק אחד. מהרגע הראשון דווח על מחנאות בחדר ההלבשה של פאלאס, בעוד שחקנים רבים מסרבים לקבל את שינוי הסגנון. דה בור ידע שהוא עלול להיפגע, במיוחד אחרי הקדנציה הקטסטרופלית שלו באינטר שנמשכה 85 ימים בתחילת העונה שעברה. לכן הוא דרש גיבוי מהבוסים החדשים בלונדון, וקיבל הבטחה ברורה. היא לא קוימה.
ההפסד לסוונזי במחזור השלישי העמיד את ההולנדי אל מול כיתת יורים. המשחק הרביעי הוגדר כמבחן האחרון, וטעות גסה מאוד בהגנה איפשרה לכריס ווד לכבוש לברנלי כבר בפתיחה. הנשרים דווקא הציגו יכולת סבירה ביותר, אבל לא מצאו את הרשת, וחלק מההחמצות העלו תהיות לגבי רצונם של השחקנים לגרום לעזיבתו של המנג'ר. זה יכול לקרות רק כאשר ההנהלה נותנת יד למזימה. ואכן, במקום להעניק גב להולנדי המושמץ, בחר פאריש ללכת עם הזרם ולזרוק אותו לכל הרוחות.
"טעיתי כאשר בחרתי בפרנק", הצדיק פאריש כשהוא מסרב להבין את השגיאה האמיתית שלו, "אבל אני לא מתכוון להתנצל על כך שלקחתי סיכון ורציתי לשפר את המועדון. הדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות".
דה בור, אז למה בחרתם בהצערה? (Gettyimages)
כוונות טובות? לא כלפי המועסקים במועדון, וגם פארדיו יכול להעיד על כך. ואם הוא באמת רצה לקחת את המועדון קדימה, כיצד אפשר להסביר את הצעדים אחורה בבחירת יורשו של דה בור? רוי הודג'סון הוא אדם מוערך מאוד, בניגוד לאלרדייס, אבל האם קריסטל פאלאס חושבת שהיא צריכה למנות את כל מאמניה הכושלים של נבחרת אנגליה לשעבר? בגיל 70, הודג'סון היה אמור לפרוש לגמלאות. במקום זאת, הוא מקבל לידיו קבוצה מפולגת ומסוכסכת עם רשימת פצועים ארוכה. לא פלא שהאוהדים קוראים דווקא לפאריש ללכת הביתה.
היו"ר נחוש להמשיך למרות הכל. אפשר להבין כיצד הוא רואה את הדברים. הרי הוא הציל את פאלאס מקריסה כלכלית ב-2010, והוא זה שהחזיר אותה לפרמייר-ליג. "לא אתן לכמה שבועות גרועים להרוס את מפעל החיים", הוא הצהיר. אלא שלא מדובר במספר שבועות, אלא בדפוס בעייתי בשנה האחרונה, ופאלאס כבר הפכה לבדיחה רעה בעיני האוהדים הנייטרלים.
אפשר לחוש בשמחה לאידה כאשר היא ממשיכה את רצף הכישלונות, ויהיה מעניין לראות כיצד תתמודד מול שתי הנציגות הלוהטות של מנצ'סטר. המפגש של הודג'סון מול פפ גווארדיולה (שבת, 17:00, ספורט1) מבטיח להיות מרתק, אבל לא בטוח שהוא יביא אושר לאוהדים הסובלים של המועדון הצנוע מלונדון.
לא בטוח שהוא זה שיביא אושר לאוהדים, הודג'סון (AFP)
מה דעתך על הכתבה?