ז'וזה מוריניו הוא לא מנג'ר מנצ'סטר יונייטד (בינתיים). הוא גם כבר לא עומד על הקווים של צ'לסי, ובכל זאת המשחק בין שתי הקבוצות עמד כולו בסימן המאמן הפורטוגלי. זה התחיל במכירה המאסיבית מחוץ לאולד טראפורד, שם פניו של המיוחד כבר היו סרוגות על הצעיף האדום לצד סמלה של יונייטד, ונמשך במשחק שנערך בצלמו ובדמותו.
צ'לסי הגיעה למנצ'סטר כדי לשחק בדיוק באותו אופן שהייתה משחקת אם המיוחד היה עומד על הקווים שלה. דייגו קוסטה המושעה לא נסע צפונה, לואיק רמי ורדאמל פלקאו פצועים ונשארו גם הם בלונדון, מה שהכריח את המאמן החדש חוס הידינק לעלות עם אדן הזאר כחלוץ מרכזי.
זו לא הייתה המצאה שלא הייתה לה אחיזה במציאות. לפני שנתיים וחצי קיים מוריניו את משחקו השלישי בקדנציה המחודשת בצ'לסי כשהתארח באולד טראפורד. זה היה גם משחק הבית הראשון של דייויד מויס כמנג'ר השדים האדומים. ביציעים התנופף דיוקנו של המנג'ר הסקוטי, ומגרונותיהם של אוהדי יונייטד יצאו קיטונות של בוז ולעג לפורטוגלי, ש"הפסיד" למויס בקרב על הירושה של אלכס פרגוסון. כל מה שמוריניו רצה באותו יום הוא לחזור ללונדון בשלום, ורצוי עם 0:0. אז הוא השאיר על הספסל את החלוצים טורס ולוקאקו ועלה בהרכב שכלל ארבעה קשרים התקפיים בראשותו של הזאר כחלוץ מדומה. לאחר 90 דקות משמימות והזדמנות נפלאה של רובין ואן פרסי, התפזרו 75 אלף האוהדים מאוכזבים עם תיקו מאופס.
תיקו עם מנצח ברור (gettyimages)
בחזרה לשלהי חודש נובמבר 2015. צ'לסי יצאה לטוטנהאם בניסיון שלא להפסיד לאחת הקבוצות החמות של הליגה. זה היה בתום שבוע חיובי, שבו גברה על נוריץ' ועל מכבי ת"א ושיחקה בדיוק בשיטה הזו: קוסטה נותר על הספסל ובמקומו הציב מוריניו רביעיית קשרים התקפיים – הזאר, וויליאן, פדרו ואוסקר. הם קיבלו הוראות מפורשות לתמוך בהגנה ולצאת למתפרצות, והתוצאה הייתה זהה לזו שהושגה לפני כשנתיים וגם אמש בתיאטרון החלומות: 0:0 שאף אחד לא יכול להיות באמת מרוצה ממנו.
מה בכל זאת היה שונה? נגד טוטנהאם נעזרה צ'לסי בשירותיהם של קייהיל, פברגאס והשוער המחליף בגוביץ', והפעם הייתה צריכה לעשות זאת בלעדיהם. הבלם האנגלי נשאר פצוע בלונדון, הקשר הקטאלוני חולה (ועל פי העיתונות האיטלקית כבר נמצא במוקד המלחמה שבין אינטר ליובנטוס, שחפצות בשירותיו) וטיבו קורטואה חזר לשער. זה כנראה גם המזל הגדול של צ'לסי, כי בלי העצירה האינסטינקטיבית המדהימה של השוער הבלגי לבעיטה של הררה ממטרים ספורים, כנראה שגם נקודה לא הייתה יוצאת משם לכחולים.
באולד טראפורד כבר מתכוננים (gettyimages)
ללא כל קשר למשחק ההוא במנצ'סטר, לפני שנתיים החליט מוריניו להפוך את ססאר אספיליקואטה למגן השמאלי שלו (על חשבון אשלי קול) – למרות שהוא ימני. "אני יכול לזכות בליגת האלופות עם 11 אספיליקואטות בהרכב", אמר אז הפורטוגלי. "זה שחקן מחויב שאף אחד לא יכול לעבור באחד על אחד". קל היה להיזכר אמש במשפט הזה כשהמגן הספרדי החטיא בשלומיאליות מצב ודאי לכיבוש מול דויד דה חאה והזכיר לצ'לסי את מעמדה נכון להיום. זה אגב קרה שוב, כשמאטיץ' היה חייב להפוך מתפרצת מושלמת לשער קליל. גם השחקן שהחזיק למוריניו את כל מרכז השדה בעונה שעברה החמיץ ברשלנות.
גם יונייטד לא יכולה לצאת מחויכת מהמפגש הזה. היא אמנם נראתה ממש לא רע לאורך רוב דקות המשחק; ההפסד האחרון בסטוק או העליהום התקשורתי כלל לא הורגשו; רצף ההפסדים הגיע לסיומו וליריבה בכל זאת קראו צ'לסי. אלא שביום שבו היריבות בצמרת משיגות את מלוא הנקודות, יונייטד זוכה רק למחמאות. ולא בטוח שהן מספיקות כדי לשמור ללואי ואן חאל על המשרה. לכן, בסיכומו של דבר, יש רק אדם אחד שיכול היה לחייך מול המסך. הוא ראה איך קבוצתו לשעבר ממשיכה לשקוע לתהום גם בלעדיו, וכיצד קבוצתו לעתיד (ככל הנראה) מתחילה להתאושש בקרב על הטופ 4. אתם כבר יודעים איך קוראים לו.
חבל רק שיש שגיאת כתיב במילה יונייטד… (gettyimages)
מה דעתך על הכתבה?