למה זה נגמר ככה? ברצלונה מנסה לעכל את עזיבתו של ליאונל מסי

קרלוס חי כבר 60 שנה ורק השבוע החליט שהוא לא מאמין יותר לאף אחד. כמעט שנתיים שהוא מקשיב לאפידמיולוגים, לפוליטיקאים, לפרשנים, לפייזר, לג'ונסון אנד ג'ונסון, לידיעות בעיתונות על כך שממש בקרוב הוא יוכל לממש את כרטיס המינוי שלו לקאמפ נואו. הבטיחו והוא האמין, אבל עובדה היא שקרלוס היה בקאמפ נואו בפעם האחרונה במרץ אשתקד, במשחק הליגה האחרון של בארסה עם קהל, כשגול של ליאונל מסי ניצח עבורה את ריאל סוסיאדד. קרלוס יושב עכשיו בבר "וולקנו" במרכז העיר ברצלונה, מקום שנותן לדברים שלו משנה תוקף. בצד אחד של הבר ישובה חבורת זקנים שמשחקת רמי-קוב. העולם התהפך על העיר הזאת ביום חמישי שעבר והם עוד מעזים לשחק, אבל מעליהם תלויה בריחוף חולצת ענק של בארסה ועליה המספר 10, ומסביב עשרות מזכרות, חולצות חתומות ותמונות של הבעלים עם שחקנים ובעלי תפקידים במועדון החל משנות ה-60'. בשלוש הטלוויזיות שבבר מקרינים את אותו ערוץ בארסה-טיוי, ובו משודרת תוכנית תחת הכותרת "כל הגולים של לאו מסי בברצלונה".672 שערים פרושים לאורך חמש וחצי שעות שידור. "היו לי הרבה ימים גדולים בבארסה, אבל גם הרבה ימים קשים של הפסדים ומכאובים", אמר מסי במסיבת העיתונאים האחרונה שלו בקאמפ נואו בתחילת השבוע, "אבל כל יום יכולתי לדעת שלמחרת יש אימון, ומתחילים מחדש. הפעם לא, הפעם זה נגמר". קרלוס אמר פעם שהוא יפסיק ללכת לקמפ נואו כשמסי יפרוש, כי הוא כבר ראה הכל, אבל מה עושים במצב כזה? קרלוס מרים מדי פעם את המבט למסך, כמו מנסה להימנע מלצפות שוב בשערים שהפכו אותו פעם לאדם מאושר ועכשיו נראים לו כמו התרסה ישירה נגדו. בקיץ שעבר קרלוס אסף כמה מאות טפסים ופתח את חנות האלקטרוניקה שלו ברובע הגותי של ברצלונה לקהל כדי להחתים סוסיוס (חברי מועדון) כמוהו על הצעת אי האמון בהנהלת בארסה הקודמת, בראשות ג'וזפ מריה ברתומאו. העובדה שמסי הביע רצון לעזוב את המועדון וסירב לדון עם ההנהלה על הארכת חוזהו, הביאה את עשרות אלפי החתימות שנדרשו על פי חוקת המועדון כדי לגרום להתפטרותו של ברתומאו ולהכרזה על בחירות חדשות לנשיאות.

קרלוס תמך במועמדות לנשיאות של ז'ואן לאפורטה, שהציב את השארת הגאון הקטן מרוסאריו במועדון כמטרה המרכזית וכקו עיקרי בקמפיין שלו. "אני איש של כדורגל, לא של מספרים", אמר לאפורטה וקרלוס האמין ושכנע אחרים להאמין גם כן. לא קרלוס ולא לאפורטה כנראה לקחו בחשבון שהמספרים חזקים גם מהכדורגל. כשהוכתר כנשיא ברסה, גילה לדבריו כי ההנהלה הקודמת של ברתומאו הותירה מאחור הפסדים של כ-500 מיליון יורו מהעונה שעברה, מדרון תלול שברסה התחילה לגלוש בו מרגע שפיזרה מיליונים כדי לפצות על עזיבת ניימאר וביתר שאת החל ממרץ שעבר, כשברסה איבדה ממוצע של 70 מיליון יורו על ימי משחקים בקמפ נואו, אם נזכיר רק את אחת מהמכות שהביאה הקורונה על המועדון. "היו לי ספקות שמסי יישאר, בעיקר בגלל שחבייר טבאס, נשיא לה ליגה, אמר לאורך כל החודשים האחרונים שהליגה לא תתגמש בכל הנוגע לתקרת השכר, אבל אם מסי בעצמו אמר במסיבת העיתונאים שלו בתחילת השבוע שהוא בשוק, אז מה אני אגיד", אומר ג'וזפ מינגאייה, סוכן שחקנים, שחקן, מנהל עבר ויודע-כל בברצלונה, והאיש שאחראי בין השאר לגיוסם למועדון של מראדונה, רומאריו, סטויצ'קוב. מינגאייה נכח גם בפגישה ההיא בשנת 2000, בה מסי בן ה-13 הוחתם על מפית וקשר את גורלו למועדון. "עכשיו כשהוא עוזב, אני נזכר בימים שלנו יחד כשהוא רק הגיע לכאן", אומר מינגאייה, היום פרשן בכלי תקשורת ספרדיים. "התמונה שעולה לי לראש זה מסי הקטן ממוקם בפינת השולחן בחצר הבית שלי, כשאנחנו עושים אסאדו ארגנטינאי ואיתנו שחקנים כמו חואן רומן ריקלמה וטיאגו מוטה, והוא יושב ואוכל ואוכל את המקרוני שאשתי הכינה. מאז ועד היום הוא מזכיר לי את המקרונס של אשתי".

גם הוראסיו גאיולי, סוכנו הראשון של מסי, נכח בפגישה ההיא עם המפית לפני 21 שנה. אחרי כמה שבועות של המתנה ומשא ומתן, וכשמסי רק בן 13, גאיולי ומינגאייה לאנשי ברסה שאם העסקה לא תיחתם בו במקום, המועדון יצטער על הטעות הזאת כל החיים. בקיץ שעבר, כשמסי עמד על סף עזיבה, גאיולי האמין שהדברים ייפתרו מתוקף העובדה שאין למסי בית אחר, וכך הוא חשב שיקרה גם הפעם. השבוע הוא אמר: "אני לא קולט את זה, פשוט לא מצליח לעכל את זה. העסק נוהל בצורה מאוד רעה. במקום שהסיפור של מסי יסתיים בדמעות של שמחה, של התרגשות, עם עשרות אלפי אנשים שנפרדים ממנו בקמפ נואו, האנשים שגידלו וגדלו איתו, זה נגמר בדמעות הצער שלו במסיבת העיתונאים העצובה. אפשר היה לתת לו חוזה מקוצץ לעונה אחת, ולא לחמש שנים כפי שהציעו לו, ולשבת שוב למשא ומתן בסוף השנה, אחרי שברסה הצליחה לשקם מעט את מצבה הכלכלי. כל מה שקרה מאז החתימה ההיא על המפית זה פשוט סיפור פנטזיה – שישה בלון ד'אור, ארבעה גביעי צ'מפיונס, 10 אליפויות. פשוט לא הוגן שזה ייגמר ככה". ברצלונה עדיין מנסה להבין למה זה נגמר ככה. לאורך השבועות האחרונים נדמה היה שהסיפור הולך לקראת פיתרון. מסי בילה בשבוע שעבר בחופשה באיביזה, וחזר לברצלונה ביום חמישי האחרון בידיעה שהוא הולך לחתום על חוזה חדש בברצלונה לחמש שנים, ובו קיצוץ של 50% בשנה הראשונה. העובדה שלאפורטה נפגש עם טבאס ולה ליגה לפני מספר שבועות וגם אחר כך הצהיר שמסי יישאר גרמה לשחקן ולסביבה שלו להאמין שנמצא התוואי העוקף למגבלות השכר שכפתה לה ליגה על המועדונים שלה בעקבות הפסדי הקורונה אשתקד. "מסי משלם את המחיר של העימות בין לה ליגה לברסה, ריאל מדריד ויובנטוס, שנשארות נאמנות לרעיון הסופרליג האירופית", אומר מינגאייה, "מבחינתו, כמו שאמר במסיבת העיתונאים, מסי עשה את כל מה שהתבקש כדי לאפשר את החתימה שלו על החוזה בברסה. טבאס נפגש עם לאפורטה והציג בפניו הצעה של חברה בשם CVC שמעוניינת לרכוש נתח מלה ליגה ולהעביר למועדונים סכום של כ-270 מיליון אירו שחלק ממנו גם יסייע לברסה להתמודד עם השכר של מסי, אבל מבחינת ברסה זה אמר גם לוותר על חלק מההכנסות מלה ליגה לתקופה של 40 שנה, ובעיקר לוותר על רעיון הסופרליג. בברסה מאמינים שהסופרליג הוא חבל ההצלה של הכדורגל, ושהוא חשוב יותר מכל שחקן כזה או אחר, אפילו ממסי. זאת זכותם, אבל אני לא חושב שהאוהדים של ברסה מסכימים עם זה, ולא רואה גם איזו סופרליג בדיוק הולכת לקום כאן אם אף קבוצה אנגלית, גרמנית או צרפתית לא מצטרפת".

ד' הוא ישראלי כבן 40 שחי למעלה מ-20 שנה בברצלונה. בשבילו, מסי היה הרבה יותר חשוב מהמועדון והרבה יותר חשוב מכדורגל. מסי היה מקור פרנסה, ואולי המחולל השינוי המשמעותי ביותר בחייו. כשהתחיל לסחור בכרטיסים למשחקי ברצלונה, מסי עוד היה ילדון, פרעוש. "זה משהו שעשיתי לצד דברים אחרים כשהגעתי לכאן", הוא מספר, "זו הייתה הכנסה נחמדה מהצד. הכרטיסים עצמם לא היו יקרים כל כך, והביקוש, בהתאם, היה רגיל. היה לי קשר עם בחור שהיה מקורב להנהלת ברצלונה והוא עזר לי להשיג כרטיסים למשחקים גדולים ולמכור אותם בעיקר לתיירים ישראלים. "זו הייתה התקופה שבה רונאלדיניו שיחק בברסה, שכבר הייתה מותג עולמי. אבל מסי הפך את העסק הקטן הזה של הכרטיסים לעסק אמיתי ולפרנסה היחידה שלי. כולם רצו לקנות וכולם רצו למכור, אפילו עובדים בכירים במועדון היו נותנים לי למכור את הכרטיסים שלהם. אישית, סביר להניח שלא הייתי נשאר בברצלונה אם לא היה השיגעון הזה לכרטיסים בקרב ישראלים מדי שבוע. והשיגעון הזה היה כדי לראות את מסי, ולא את ברצלונה. הוא שינה לי את החיים, צמחתי איתו. קניתי דירה בזכותו. היום אני מרגיש כאילו אני חי פה בברצלונה כל החיים, אבל אם מסי לא היה מגיע לפה, אולי הייתי כבר חוזר לכפר סבא". ד' אומר שבתקופת השיא של ברסה, תחת המאמן פפ גווארדיולה, באזור 1,000 ישראלים היו מגיעים מדי שבועיים למשחקי בית בקמפ נואו. כמו הישראלים, היו שם גם רוסים, איטלקים, סינים, הודים ומה שתרצו. עם זנבות של הפסדי קורונה, וכאשר לאפורטה תר את העולם, כולל בישראל, בחיפוש אחרי ספונסרים לשנים הקרובות, 100 מיליון היורו השנתיים שמביאים תיירים למועדון הם כנראה לא משהו שהמועדון יכול להרשות לעצמו. מכירת חולצות הקבוצה, שרובן המוחלט )כ-85%) נשא עד היום את שמו של מסי והספרה 10, לא יחזרו עוד לעולם להניב למועדון כ-60 מיליון יורו בממוצע מדי שנה.

התדהמה שאחזה בקרלוס, בד' ובאחרים ביום חמישי התחלפה בימים שאחרי בכעס. ברצלונה באוגוסט היא כמעט עיר רפאים. בתחילת הקיץ דלתות המתכות נטרקות על בתי העסקים, ופתק קטן עם המילה "חופשה" מבהיר שלא מדובר בעוד עסק קורס. "אולי היו הפגנות, אולי אוהדים היו נוסעים אליו הביתה ומנסים לשכנע אותו או את לאפורטה לעשות משהו, אבל אף אחד לא נמצא בעיר עכשיו. אף אחד גם לא יודע אל מי לבוא בתלונות, כי הכל קרה כל כך מהר ובצורה כל כך לא ברורה – לה ליגה, סופרליג, לאפורטה, מסי", מונה ד' את רשימת האשמים האפשרית. "עם כל הצער, לאפורטה הוא זה שייזכר כמי שהיה חתום על העזיבה של מסי", אומר מינגאייה, "אני לא מאשים אותו כי היו כל מיני תנאים מקדימים בעייתיים, אבל זאת עובדה. כמו שהנשיא לשעבר נונייס היה חתום על העזיבה של מראדונה, כך לאפורטה עם מסי. אולי הוא לא אשם, אבל הוא האחראי". גורם אחר, מהבכירים ביותר במועדון לשעבר, מצביע על נקודה מסוימת שבה לדעתו סיפור ההחתמה של מסי קיבל טוויסט. "ברסה נבהלה", הוא אומר, "הדירקטוריון נבהל, לאפורטה נבהל. עד יום חמישי אחר הצהריים הכל היה סגור לכאורה, אבל אז משהו קרה. יש כל מיני פרטים קטנים שמעידים על זה. אבא של מסי היה אמור להגיע לחתום וכשנודע לו שזה לא קורה הוא כעס מאוד על לאפורטה וסירב להגיע לפרידה הרשמית של מסי מהמועדון. מסי בקושי לחץ את היד של לאפורטה באותו אירוע. אם הסיבה לפיצוץ היא התנאים של לה ליגה, הכל היה ברור כבר לפני שבועות, אז למה הכל התפוצץ ממש בדקה האחרונה? "הם נבהלו, כי לפי החוקה של המועדון, ההפסדים של השנה שעברה נרשמים לחובתה של ההנהלה הנוכחית. זה אומר שבסוף היום הם אלה שיצטרכו להחזיר את הכסף הזה ולא יוכלו לגלגל את החובות האלה. לאפורטה אמר שהוא לא רוצה לסבך את המועדון כלכלית, אבל האמת היא שהוא רצה להגן על עצמו, וכמוהו כנראה מנכ"ל המועדון ואחרים שלחצו עליו לא ללכת עד הסוף עם החוזה של מסי. ברסה שינתה את דעתה ברגע האחרון. וזו הסיבה היחידה לעזיבה שלו. לא הסופרליג, לא לה ליגה, אלא ברסה ולאפורטה עצמו. אפשר לראות שברסה לא תקפה קשות את לה ליגה, למרות שכולם חשבו שהיא הולכת להכריז מלחמה כנגד טבאס בנוגע לחוזה של מסי. כשטבאס אמר שהמצב היה ידוע להנהלת ברסה כבר מאז שנפגש עם לאפורטה בחודש יולי, אף אחד לא טרח כבר לענות לו פומבית. הם ידעו שלא לה ליגה אשמה בזה שמסי עוזב, אלא מה שקרה בשעות האחרונות לפני החתימה". ז'ואן גספרט היה נשיא ברצלונה כשמסי צורף למועדון. הוא גם היה הנשיא כשהיא איבדה את לואיס פיגו לטובת ריאל מדריד. הוא יודע איך זה לקום יום אחד ולהפוך מאיש בעל מוניטין מכובד לנשיא שסר חינו. אולי זה מסביר את החמלה שהוא חש כלפי הנהלת המועדון ברגעים האלה. "אני מאמין שזה עניין כלכלי, גם אם לא בדיוק קשור ישירות לסופרליג", הוא אומר, "אני באמת מאמין שברסה עשתה כל שביכולתה כדי להשאיר אותו, אבל הכוחות של לה ליגה בסיטואציה הזאת היו חזקים יותר. חוקי הפייר-פליי, ביחד עם המצב הכלכלי העגום של המועדון, חסמו את הסיכום בין השחקן למועדון. בשבילי, כנשיא לשעבר והיום כסוסיו, מסי הוא השחקן הכי גדול שאי פעם היה לנו והכי גדול בעולם כדמות וכדורגלן לצד פלה. ככה אני תמיד אזכור אותו. יכול להיות שאם ברסה הייתה חותמת על העסקה עם CVC שיזמה לה ליגה, טבאס היה מאפשר את החתימה של מסי, אבל גם זה לא ממש בטוח".

בשעה שבה הרשת מתמלאת בסרטונים שבהם נראה צי המכוניות של משפחת מסי נוטש את הבית שלהם בברצלונה, קרלוס מבקש ללכת לחנות של ברסה בפלאסה קטלוניה. הוא רוצה לראות אם עדיין מוכרים שם את מספר 10, החולצה שהייתה הפיתרון הפשוט בשבילו כל שנה כמתנת חג המולד לילדים. החנות עדיין לא שינתה את פניה, ותיירים עוד רוכשים חולצות של מסי. מתברר שלבארסה יש זכות למכור את החולצה עד גמר המלאי, וקרלוס מחליט לרכוש אחת. מסי אמר שעוד יחזור בצורה כלשהי למועדון לעתיד, אבל קרלוס לא מאמין יותר לרומנטיקה של הכדורגל. "את החולצה הזאת אני קונה לנכד הראשון שלי, שיגיע בקרוב", הוא מסביר, "לנכד הבא כבר אקנה אולי כרטיס טיסה לפריז".