בימים אלה כשהכדורגל מושבת אין כמו להתרפק על נוסטלגיה. אוהדי ריאל מדריד יכלו להיזכר בערגה בימי הגלאקטיקוס העליזים כאשר רוברטו קרלוס (47), המגן השמאלי הנפלא ואחד השחקנים האהובים ביותר מאותה התקופה, התראיין לערוץ היוטיוב "The Players' Tribune" וסיפר על תקופתו בלבן. לאחר עונה לא ממש מוצלחת באינטר תחת המאמן רוי הודג'סון, הוא הצטרף לבירת ספרד בקיץ 1996 ושיחק 11 שנה במועדון.
הגעתו לריאל והופעת הבכורה: "המקום הראשון שראיתי במדריד הוא כיכר הסיבלס. זה מקום אייקוני עבור האוהדים, שם האוהדים נפגשים כדי לחגוג את התארים. אני זוכר את המשחק הראשון שלי בברנבאו. תפסתי את עצמי ומרטתי את השיערות שלא היו לי. אמרתי לעצמי 'וואו, מה אני עושה כאן, מה יקרה אם אני טועה, אשכרה 80 אלף איש'. זה היה מפחיד, אבל גם אחד הימים הטובים בחיי.
הנשיא לורנו סאנז ז"ל: "הוא האיש שהביא אותי למועדון. רק הזיכרון שלו גורם לי לחייך. למרות שהוא היה נשיא, מעל הכל הוא היה אוהד. הוא חיי לעמן ריאל מדריד. כשסיימנו בתיקו או הפסדנו, הוא השאיר אותנו לבד, אבל כשזכינו בתארים או ניצחנו – היה הראשון לחבק אותנו. הוא היה כמו אבא בשבילנו. מעולם לא קראתי לו בשמו, רק לורנצו או 'פרסי'(נשיא)".
ב-1998 זכתה ריאל בגביע אירופה השביעי בתולדותיה, "לה ספטימה", לאחר ניצחון 0:1 על יובנטוס בגמר, ושמה קץ ל-32 שנים עקרות. המגן שחזר אנקדוטה יוצאת דופן: "הייתה לנו עונה קשה בליגה, סבלנו, ועבור יובה היה זה גמר שלישי ברציפות. הם היו פייבוריטים. לא פחדנו אבל היה לנו הרבה כבוד כלפיהם. בדרך כלל היינו הולכים לישון בשעה 22:00 בלילה. לפני הגמר ההוא, אף אחד מאיתנו לא הצליח להירדם. ישבנו בלובי עד ארבע לפנות בוקר, סיפרנו אחד לשני סיפורים". על המשחק עצמו אמר: "היה משחק מוצלח מאוד. היו להם הרבה הזדמנויות אבל ניצחנו בזכות איכות ובגם בגלל המוטיבצייה. רצינו את הגמר יותר מהם". הוא מגדיר את המשחק ההוא כזיכרון הטוב ביותר שלו בלבן.
על הגלאקטיקוס: "היינו מגיעים לחדר ההלבשה, מתיישבים לפני משחק, מסתכלים סביב ורואים את הזוכה של בלון ד'אור (כדור הזהב), שחקן השנה בספרד, הפיצ'יצ'י (מלך שערי הליגה הספרדית) והשוער הטוב בעולם. זו הייתה חוויה ענקית להיות חלק מסביבה כזו. הייתי גאה להיות חלק מחדר הלבשה כזה. חשבתי לעצמי 'תראה מאיפה הגעת, ותסתכל היכן אתה עכשיו'".
במחזור הסיום של עונת 2006/07, ריאל וברצלונה נאבקו על האליפות ראש בראש כששתיהן בשוויון נקודות. אם שתיהן היו מנצחות – ריאל הייתה זוכה באליפות בשל היתרון במפגשים הפנימיים, וכך היה. המגן הברזילאי שחזר את מה שהיה משחק הפרידה שלו: "זה היה ב-17 ביוני 2007, אירחנו את מאיורקה. פיגרנו 1:0, אבל במחצית השנייה חזרנו ובגדול, זה היה מדהים. אבל מה שאני זוכר בעיקר מהמשחק הזה – הדרך בה הקהל הריע לי. כולם ידעו שזה משחק הפרידה שלי ושל דיוויד בקהאם. זה הרגע בו הבנתי את כל מה שעשיתי למועדון הזה, וכמה הקהל אהב אותי".
מה דעתך על הכתבה?