ברצלונה של פפ גווארדיולה תיזכר לעד בזכות הכדורגל הנפלא והתארים שקטפה. ליאו מסי, צ'אבי הרננדס ואנדרס אינייסטה יהיו תמיד המזוהים ביותר עם אותה הקבוצה. והיה לה גם שוער נפלא – ויקטור ואלדס, שגם הוא גדל במועדון. ואלדס שחזר רגעים מהקריירה שלו בספרד. הוא גילה שהיה קרוב לוותר על החלום כבר בגיל צעיר, סיפר על כמה סלד מהתהילה וגם על הימים הקשים בין הקורות.
תחילת דרכו: "בלטתי בקבוצות הצעירות של ברצלונה אבל בגיל 12 הייתי קרוב מאוד לאבד את הרגל שלי. 'המלאך השומר' שלי הגן עליי. התפשט אצלי חיידק בשוק, הייתי צריך לעבור ניתוח, אבל הרגל הסתדרה".
הסבל כשוער: "אם הייתי נולד מחדש, לא הייתי שוער. זה תפקיד כפוי טובה, מסלול לא קל. ההצלחות לא פיצו אותי על כל שנות הסבל. היו ימים רבים שלא רציתי להיות שם, שיחקתי רק כי שכנעו אותי כילד".
לא הפרידה לה ייחל (David Ramos/Getty Images)
סלד מתהילה: "לא נוח לי כשמדברים עלי ייותר מדי, במיוחד כשהקרדיט הוא לא רק שלי, כדורגל הוא ספורט קבוצתי. כשהאור כבה, אני אהיה עם הילדים, אלמד אותם מה קורה, הם הדלק שלי. רציתי כשהכדורגל ייגמר – לא יוכלו למצוא אותי".
בעונת 2005-06 זכתה ברצלונה בליגת האלופות בפעם השנייה בתולדותיה לאחר ניצחון קשה 1:2 על ארסנל. הספרדי בלט בין הקורות והצליח להדוף שוב ושוב מול תיירי הנרי. "אותו הלילה נתן לי את הכוח להמשיך עוד שנים רבות, אם לא המשחק ההוא אולי לא הייתי נשאר להרבה זמן. התגברתי על הביקורת".
במרץ 2014 רשם ואלדס את משחקו האחרון במועדון כשנפצע נגד סלטה ויגו. השוער נזכר: "הייתה עבירה וכקפטן לחצתי על השופט שישרוק רק כדור חופשי ולא פנדל. אם זה היה פנדל, לא הייתי נפצע, זה שינה את חיי". השוער הוסיף: "זה היה רגע קשה מאוד כי התעקשתי להיות לבד. אחרי פציעה כזו אנשים מתייחסים אלייך כמו נכה, אתה לא שווה כלום. לעולם לא אהיה שוב כוכב כי נפצעתי".
ואלדס בגמר האלופות ב-2006 (Mike Hewitt/Getty Images)
הפרידה מברצלונה והפרישה: "היא קרתה בדרך לא רצויה בגלל הטיפול שעברתי בגרמניה. אנשים בטח ציפו ממנו ליותר. אף אחד לא ייקח את זה ממני שהייתי שלושה חודשים לבד בגרמניה על קביים". בהמשך ניסה את מזלו בסטנדרד ליאז', מנצ'סטר יונייטד ומידלסבורו, עד שפרש ב-2017.
מה דעתך על הכתבה?