חבייר מסצ'ראנו הוא אחד הבלמים הטובים והחשובים בעולם – הוא בלם-פליימייקר ותיק, שבעקבותיו צמחו בשנים האחרונות שחקני ליברו דומים שמתחילים בבניית המשחק מאחור: בונוצ'י, בואטנג, הומלס ואחרים. אבל כשאתה משחק לצד מסי וענקי כדורגל אחרים אתה משלם מחיר אישי – והמחיר הוא שמסצ'ה הוא כדורגלן אנדרייטד (לא מוערך מספיק).
הנה דוגמא טריה: ברצלונה פוגשת את ליברפול היום בוומבלי (19:10, שידור ישיר בספורט1), וכולם כמובן מדברים על לואיס סוארס – הכוכב שעזב את המייטי-רדס לטובת הקטלונים, ובקושי מתייחסים למסצ'ראנו שעשה אותו מעבר בדיוק. נכון, סוארס היה כוכב ענק, סקורר היסטורי בליברפול שהחזיר אופטימיות לאוהדיה, והמעבר שלו לבארסה טרי הרבה יותר, לעומת הבלם/קשר שאינו שחקן עם סטטיסטיקה אישית מנקרת עיניים ועזב את אנפילד כבר לפני שש שנים, ובטונים צורמים (דרש מעבר, התייבש מחוץ לסגל ליברפול בפתיחת העונה, והעסקה הושלמה בסוף אוגוסט 2010, סמוך לנעילת חלון ההעברות).
ובכל זאת, בשנים שמסצ'ראנו שיחק בליברפול, היא הייתה מעצמה בליגת האלופות (גמר 2007, חצי גמר 2008, רבע גמר 2009) וכמו עם לואיס סוארס בעונת 2013/4 – גם עם מסצה האדומים רצו עונה אחת לאליפות (2008/9) ופספסו בקצת מול יריבה מהעיר מנצ'סטר.
אחרי דיווחים על מעבר של מסצ'ראנו ליובנטוס בסוף העונה האחרונה, הארגנטיני האריך לאחרונה את חוזהו בברצלונה בשלוש עונות. המשמעות היא שעונת 2016/7 תהיה העונה השישית ברציפות שבסגל של בארסה משחקים רק שני ארגנטינאים – מסי ומסצ'ראנו. ומדובר בשתי הדמויות הכי מנוגדות שאפשר למצוא בכדורגל – אלוהים מול שואב מים, הסופרסטאר לעומת הסבָּל. הנה ההוכחות:
1. שערים. מסי הוא מלך השערים ההיסטורי של ברצלונה ושל נבחרת ארגנטינה (וגם מבשל שערים עצום); מאסצ'ראנו לא כבש אפילו שער אחד בכל שש שנותיו בברצלונה (247 משחקים), ואפילו סרב לבעוט פנדל כשהוצע לו כדי להיכנס לרשימת הכובשים במועדון. הוא נשאר בהגנה גם כשבארסה זוכה בקרנות, הוא בקושי משתתף בחגיגות שערים. למעשה, ב-13 שנות קריירה בבוגרים בכל המסגרות יש לו 2 שערים במדי קבוצות (שניהם בליברפול) ועוד 3 גולים ב-123 הופעות במדי הנבחרת. מסי כבש פעם חמישיה תוך 60 דקות במשחק נוק-אאוט בליגת האלופות מול לברקוזן. למסצ'ראנו 5 שערים בכל הקריירה.
בזמן שכולם חוגגים, מסצ'ה מקבל הוראות (gettyimages)
2. מאמץ. למסי (השחקן הטוב בהיסטוריה לדעתי) הכל בא בקלות. הוא לא מתאמץ, בקושי רץ; מסצ'ראנו שלא בורך בכישרון טבעי עצום, לא מפסיק לרוץ ועובד קשה ביותר על המגרש. מסצ'ה אמר באוקטובר האחרון: "אני נהנה להתאמן וללמוד, אבל אני ממש לא נהנה לשחק. משחק כדורגל הוא 90 דקות של סבל עבורי. אני רק מרוכז בלא לעשות אף טעות".
3. תהילה. מסי – 5 פעמים שחקן השנה בעולם ואין-סוף תארים אישיים, הכוכב הגדול של הכדורגל העולמי. הוא זכה אפילו בתואר הרשמי של השחקן המצטיין במונדיאל 2014, הטורניר בו מסצ'ראנו היה השחקן המצטיין האמיתי של ארגנטינה הקשוחה שלא ספגה שער בנוק-אאוט עד לגמר.
הרבה רגעי תהילה אין לו (gettyimages)
4. מנהיגות. מסי מספק ניצוצות והשראה לחבריו שמעריצים אותו, מסצ'ראנו מוביל אותם בזעת אפיו, סמל לעבודה קשה. קפטן בפועל, בלי סרט על היד.
5. פרשיות מס. כשמסי הסתבך בפרשת המיסים ובמיוחד כשנגזר דינו בקיץ האחרון (שנתיים מאסר שהומרו בתשלום כופר), כל ברצלונה עמדה מאחוריו, כולל קמפיין של המועדון "כולנו מסי", שזכה לביקורת מרשויות החוק בספרד (בכל זאת, עבריין מס מורשע). אף אחד לא עמד ככה לצד מסצ'ראנו כשהוא הסתבך בפרשת מיסים שהגיעה לסיומה לפני חצי שנה ונפתרה בצורה דומה, ולפי דיווחים הוא נעלב מכך ולכן שקל לעזוב ליובה.
6. הדרך. את מסי סימנו לגדולה מגיל צעיר ודרכו לטופ הייתה ישירה ומהירה. לעומת זאת, הדרך של מסצ'ראנו רצופה מכשולים: הוא עבר בקורינתיאנס, בווסטהאם ובליברפול עד שבגיל 26 הגיע לבארסה כמחליף. אף אחד לא הבין אז ב-2010 איך מסצ'ה ישתלב באימפריה של פפ גווארדיולה, והרוב חשבו שהוא בכלל לא מספיק טוב. למעשה, הוא היה במעמד דומה לזה של הרכש הפורטוגלי הטרי אנדרה גומש כיום. לפני שש שנים, פויול ופיקה היו צמד הבלמים עם גבי מיליטו כגיבוי. הקישור היה תפוס על ידי סרחיו בוסקטס, צ'אבי ואינייסטה, עם סיידו קייטה כגיבוי. גווארדיולה הבהיר לארגנטיני שהסיכוי היחיד שלו להגיע להרכב זה בעמדת הבלם ולא בעמדה הטבעית שלו כקשר אחורי.
לאחד הכל בא בקלות, השני רץ בלי הפסקה (gettyimages)
ואכן, פויול נפצע, מסצ'ראנו למד מהר, הפגין את חכמת המשחק שלו, האופי והקשיחות שלו והצליח לסלול את דרכו להרכב. לא בכדי צ'אבי אלונסו תיאר את מסצ'ה, חברו לקישור בימי ליברפול העליזים, כך: "יש לו קור רוח על המגרש, הוא מנתח וחושב על המשחק בכל רגע". זה גם מה שפפ אהב בו.
מי זוכר כיום שבשנתיים-שלוש הראשונות של מסצ'ראנו כבלם, פרשנים ואוהדים רבים של בארסה ראו בו נקודת התורפה בהרכב ברצלונה, פקפקו ביכולותיו ההגנתיות, הצביעו על טעויות ואיבודי כדור שלו, הצביעו על כך שהוא נמוך ולא הכי פיזי ואינו בלם טבעי? כעת זה נראה כמו היסטוריה רחוקה, הביקורות ההן נדמות כמו שיפוט מוקדם ומוטעה. בארסה הרוויחה צמד בלמים שמשלימים זה את זה – פיקה הגבוה והפיזי שמחכה מאחור לצד מסצ'ראנו הפיטבול שלוחץ, רץ אחרי החלוץ ומחפש לחלץ כדור ולהתחיל התקפה. בארסה הרוויחה בלם-פליימייקר נהדר בדמותו של חבייר מסצ'ראנו.
משלימים אחד את השני. מסצ'ראנו ופיקה (gettyimages)
מה דעתך על הכתבה?