יש שהרימו גבה כאשר בורוסיה דורטמנוד מינתה את פטר שטוגר כמאמנה במקומו של פטר בוס המפוטר. איך ייתכן לקחת מישהו שפוטר בעצמו בשבוע שעבר אחרי שהשיג שלוש נקודות בודדות עם קלן ב-14 משחקים, והותיר את קבוצתו בפני ירידה כמעט ודאית. ובכן, התמיהות האלה אינן רלוונטיות. האמת הפשוטה היא כי שטוגר, איש מקצוע מבריק, הוא האופציה הטובה ביותר של הצהובים-שחורים, אשר עשויה להתברר כהצלחה מסחררת. נכון לעכשיו, מונה האוסטרי עד לסיום העונה בלבד, אך אל תתפלאו אם יחתום על חוזה ארוך טווח כבר בתחילת 2018.
חשוב להבין כי שמו של שטוגר היה על השולחן כמחליפו האפשרי של תומאס טוכל עוד בקיץ, כאשר הנהלת דורטמונד שקלה אלטרנטיבות. לוסיאן פאברה, שהצעיד את ניס הצנועה למוקדמות ליגת האלופות ומכיר נהדר את הבונדסליגה מהקדנציות במנשנגלדבאך ובהרטה ברלין, היה המאמן המועדף, אך הצרפתים סירבו לשחררו, ושטוגר היה לפי הדיווחים אחד המועמדים המועדפים אחריו. ואולם, הוא לא התלהב אז יתר על המידה ובחר להישאר נאמן לקבוצתו. "זה מחמיא לי, אבל אני מתרכז בקלן", הוא אמר. לא לחינם היה שטוגר אהוב ליבם של אוהדי התיישים.
למעשה, הוא המאמן בעל הקדנציה הארוכה ביותר בתולדות קלן. קצת קשה להאמין לזה, כי היא נמשכה קצת יותר מארבע שנים, אבל זו המציאות המטורפת של המועדון. השיא הקודם – קצת פחות מ-4 שנים – שייך להנס וייסוויילר האגדי, אחד המאמנים הגדולים בתולדות הבונדסליגה, אשר הצעיד את קלן לאליפות האחרונה שלה ב-1978. רינוס מיכלס וכריסטוף דאום החזיקו מעמד פחות משלוש שנים. שטוגר הגיע כאשר הקבוצה הייתה במשבר, במעמקי הליגה השנייה, ובנה אימפריה.
בנה אימפרייה בקלן. שטוגר (AFP)
כדי לאמן את הקבוצה, הוא נטש בקיץ 2013 את אוסטריה וינה איתה זכה באליפות, וכך ויתר על ההזדמנות לנסות את מזלו בליגת האלופות. כבר בעונתו הראשונה חזרה קלן לבונדסליגה, באופן מרשים, תוך שהיא קובעת שיא כל הזמנים – 20 שערי חובה בלבד ב-34 משחקים. אופיו הצנוע והמסירות לעבודה שהפגין האוסטרי מצאו חן בעיני האוהדים, והוא הרגיש בן בית מהשנייה הראשונה. ההצלחה על הדשא הייתה מסחררת במונחי מועדון עם תקציב מוגבל יחסית. המטרה תמיד הייתה הישרדות, אבל התיישים סיימו במקום ה-12 ב-2015, במקום התשיעי ב-2016 ובמקום החמישי ב-2017. ההישג הפנומנלי הזה העניק להם כרטיס לליגה האירופית – חזרה לכדורגל בינלאומי לראשונה מאז 1992.
זוכרים את 1992? זה היה ממש מזמן – השנה הראשונה בה שבו השתתפו הקבוצות הישראליות במפעלים האירופים. גם הנבחרת שיחקה לראשונה במוקדמות המונדיאל באירופה, והובסה במשחק הבכורה בקמפיין 5:2 בווינה על ידי אוסטריה. שטוגר היה אז אחד הכוכבים הבולטים של הנבחרת – פחות מתוקשר מאנדראס הרצוג או טוני פולסטר, אבל חשוב לא פחות במערך. הוא היה נפלא מול החבורה של שלמה שרף, הבקיע את השער הרביעי, שיגע את ההגנה עם המהירות המסחררת, ונהנה עד הגג במערך ההתקפי של המאמן המיתולוגי ארסט האפל שבועות לפני מותו.
האפל השפיע עמוקות על שטוגר, שרואה את עצמו כחסיד של סגנון הרפתקני מובהק. "כדורגל הוא משחק, וצריך ליהנות ממנו. אחת המטרות צריכה להיות הענקת שואו לקהל", הוא אומר. מבחינה זו, הוא בהחלט מתאים לדורטמונד, והדרך בה הצעיד את אוסטריה וינה לאליפות הסנסציונית ההיא על חשבון זלצבורג העשירה הייתה מהפנטת. מאידך, בניגוד מוחלט לפטר בוס, שטוגר אינו שבוי בקונספציה אחת. הוא מגלה גמישות מחשבתית, מתאים את רעיונותיו לחומר השחקנים ומנסה להפיק את המקסימום מכל אחד מהם. הוא מדריך אותם ומשפר אותם. לכן בכל תקופתו בקלן הוא דווקא דגל בסגנון מבוקר יחסית, עם דגש על ההגנה. זה מה שהיה נכון, וזה הניב תוצאות.
מבוקר יותר ממנו, הגנתי גם הרבה יותר. בוס (AFP)
בעונה שעברה התוצאה הייתה מזהירה במיוחד בזכות הפריחה של אנתוני מודסט. החלוץ הצרפתי, שמעולם לא נחשב לסקורר מחונן עד שפגש את שטוגר, הפציץ 25 שערים והפך את קלן למכונה התקפית נהדרת. הוא פותה לעזוב לליגה הסינית בקיץ, ובלעדיו העסק קרס במהרה. ג'ון קורדובה שהגיע ממיינץ תמורת 17 מיליון יורו התברר כפלופ, הקמפיין האירופי לא התרומם, ועומס הציפיות הכריע את הסגל הקצר. ובעוד קלן טבעה במקום האחרון, עמדו כולם – השחקנים ובמיוחד האוהדים – מאחורי שטוגר. מבחינת היציעים, הוא ממש לא היה אשם בפיאסקו, והוא היה האדם היחיד שמסוגל להוציא את העגלה מהבוץ.
כי הרי הם כינו אותו "ארסן ונגר שלנו". הם רצו שהאוסטרי ימשיך לעמוד על הקווים במשך עשורים, ומשברים רגעיים לא היו אמורים להפריע. החלטת ההנהלה להעזיב אותו התקבלה בזעם, וטורי ביקורת רבים מילאו את כל כלי התקשורת בקלן. זה היה בלתי נסבל. רק שטוגר עצמו התייחס לעניין ברוגע אופייני. הוא אמר עוד בספטמבר: "אני לא ונגר. במציאות הנוכחית זה בלתי אפשרי".
פרח תחת שטוגר. מודסט (AFP)
אפרופו קלופ, כדאי להזכיר שהוא ירד ליגה עם מיינץ ב-2007, לא הצליח לעלות חזרה ב-2008, ורק אז עזב את מועדונו האהוב וחתם בדורטמונד. אם מסתכלים על הרקורד היבש בשנתיים שקדמו להגעתו לצהובים-שחורים, קלופו היה כישלון מהדהד. בפועל, זה לא היה המצב, וגם שטוגר לא באמת נכשל בקלן בשבועות האחרונים. הוא בהחלט יכול להיות היורש הראוי של קלופ.
מה דעתך על הכתבה?