אוהדי בית"ר ירושלים מהדור הצעיר לא מפנימים את זה, אבל קבוצתם הוגרלה מול אחת מקבוצות הפאר ההיסטוריות של צרפת. ימי הזוהר של סנט אטיין חלפו מזמן, אבל חשוב להכיר את העבר על מנת להבין טוב יותר את ההווה.
בשנות ה-60' וה-70' הייתה סנט אטיין ספינת הדגל של הכדורגל הצרפתי, תוך שהיא נאבקת בהצלחה באימפריה השניה של המדינה, נאנט. היא זכתה ב-10 אליפויות, והמאזן הסטטיסטי הזה עדיין מהווה שיא של כל הזמנים בליגה הצרפתית, במשותף עם מארסיי (לה נפסלה זכיה אחת). לנאנט 8, ליון ומונאקו מסתפקות בינתיים ב-7 זכיות לכל אחת. פאריס סן ז'רמן, לה 6 תארים, מתוכם 4 ברציפות, עשויה לשבור את השיא של בעתיד הקרוב, אבל זה כבר סיפור אחר. נכון לעכשיו, הירוקים הם הקבוצה המעוטרת ביותר במדינה.
סנט אטיין לא הייתה רחוקה מלהפוך לקבוצה הצרפתית הראשונה שזוכה במפעל אירופאי. ב-1976, עם המאמן האגדי רובר הרבאן, שהיה כוכב-על גם כשחקן, היא העפילה לגמר גביע האלופות והתמודדה מול באיירן מינכן בגלזגו. שער בודד של פרנץ רוט הכריע את ההתמודדות והעניק לגרמנים גביע שלישי ברציפות, אבל הירוקים נתנו פייט נהדר לקבוצה של פרנץ בקנבאואר וגרד מולר.
פלאטיני, עלה שם לגדולה (gettyimages)
באותם ימים, כוכבים צרפתים צעירים רבים חלמו להגיע לסנט אטיין – זו הייתה פסגת שאיפותיהם. מישל פלאטיני הגיע למועדון ב-1979 ואיתו זכתה הקבוצה באליפות האחרונה בתולדותיה ב-1981. הוא הצטרף לשורה ארוכה של שחקנים נהדרים שפיארו את מדי המועדון בשני העשורים הגדולים. הייתה זו קבוצה שדגלה בכדורגל מהיר והתקפי, והיו לה אוהדים רבים בכל חלקי צרפת. אם הכל היה הולך כשורה, היא הייתה מתבססת כמעצמת-על גם בכדורגל האירופאי.
ואולם, הגורל רצה אחרת. פרשת אי סדרים כלכליים גרמה לעזיבתו של הנשיא רוז'ה רושה, ובלעדיו הכל נראה שונה בתכלית. סנט אטיין ירדה כבר ב-1984, וגם אחרי חזרתה מעולם לא שיחזרה את השנים הכבירות. היא הפכה לקבוצה מהדרג השני במקרה הטוב, איבדה את בסיסי האוהדים מחוץ לאיזור הגיאוגרפי שלה, ורק בעיני עצמה נותרה עדיין מועדון-על ששואף לחזור לגדולה.
במציאות הכלכלית של ימינו המטרה השאפתנית הזו בלתי אפשרית, גם הנהלת סנט אטיין מבינה זאת היטב. כבר מזמן לא מדברים שם על אליפות. ובכל זאת, העפלה לליגת האלופות היא לא מילה גסה. גם השתתפות בליגה האירופית בהחלט מהווה הישג משמעותי, עם השפעה חיובית על יוקרת המועדון.
קהל חם, עבר מפואר (gettyimages)
אחרי תקופה ארוכה מאוד של בלאגן ניהולי, העסק התייצב מאוד בשנים האחרונות. למעשה, סנט אטיין היא אי של יציבות בכדורגל הצרפתי. המאמן המצליח כריסטוף גאלטייה מועסק בתפקידו מאז 2009, וההרמוניה פורחת. משרתו לא בסכנה גם בתקופות משבר, וגם הוא לא התפתה לעזוב על אף הצעות כספיות אטרקטיביות שקיבל מדי פעם מקבוצות גדולות יותר. הוא בונה קבוצה שלא נוטה לעבור מהפכות מדי קיץ.
הקפטן בן ה-31 לואיק פראן הוא שחקן של קבוצה אחת. הוא נולד בעיר, הצטרף לאקדמיה כילד ולא עזב את המועדון לעולם. השוער סטפן רופייה משחק בסנט אטיין מאז 2011 והגיע בזכותה לסגל צרפת במונדיאל 2014. פלורנטן פוגבה, אחיו הגדול של פול, הצטרף לירוקים ב-2012. גם החלוץ הזריז רומן המומה פותח עונה חמישית אצל גאלטייה. המשכיות היא מילת המפתח, וזו הסיבה המרכזית לכך שסנט אטיין מדורגת בצמרת הליגה מאז 2012.
היא לא מציגה כדורגל סוחף במיוחד, והסדר בהגנה ובקישור חשובים למאמן יותר מהיצירתיות בחוד. בעונה שעברה, למשל, כבשה סנט אטיין רק 42 שערי ליגה ב-38 משחקים, אבל זה הספיק לה למקום השישי ולכרטיס לליגה האירופית. המפעל השני של אופ"א חשוב מאוד מבחינת המועדון, שרואה הזדמנות לעשות כותרות בזירה הבינ"ל. את בית"ר ירושלים היא פשוט חייבת לעבור, הדחה תתקבל כפיאסקו כואב מאוד.
איצטדיון ז'ופרואה גישאר, בית חם במיוחד (gettyimages)
האיש שצריך לדאוג למעבר חלק, גם באיצטדיון טדי ביום רביעי, הוא הכוכב המרוקני החדש של קבוצה, אוסאמה טנאן. אם יש בסגל הנוכחי של הירוקים שחקן שמסוגל להגיע לקבוצת פאר אמיתית בעתיד, הרי שהוא האיש. טנאן גדל בהולנד, למד באקדמיות של אייאקס ואיינדהובן ואף לבש את המדים הכתומים של הנבחרת הצעירה לפני שבחר לייצג את נבחרת מולדתו. הוא ניחן בטכניקה משובחת – וירטואוז של ממש שמסוגל לעבור שחקנים על שטח קטן, וגם לחלק מסירות עומק קטלניות. הירוקים גאים מאוד בכך שהצליחו לרכוש אותו בינואר האחרון מהראקלס ההולנדית תמורת קצת יותר ממיליון יורו. כעת זה הזמן שלו לזהור על הבמה הגדולה במסגרת אירופאית, והוא בהחלט מוכן לאתגר.
אז נכון, פלאטיני לא יהיה ביום רביעי בטדי, אבל מרוקני מבטיח, קפטן אגדי והאח של פוגבה זה גם לא רע. ואל תשכחו, מבחינת המשמעות ההיסטורית, זו אחת היריבות המכובדות ביותר בתולדות הירושלמים.
מה דעתך על הכתבה?