גניבת דעת היא אירוע מביך ולא מעשה פלילי. אלא שגם בתחום הזה יש מומחים, כאלה שמשנים סדרי עולם בזכות הצלחתם במעשי שוד בולטים. כריסטיאנו רונאלדו הוא כנראה המאסטרו הגדול של השיטה. רב-אומן בתחומו. וכשהפירצה קוראת, הוא נכנס דרכה טוב מכולם.
לפני שתשמיעו זעקה כנגד צרות העין ותעלילו כי הכותב אוהד בארסה קטנוני ונאלח, בואו ניזכר בעובדות. כריסטיאנו רונאלדו היה שותף משמעותי בדרך לשלוש זכיות בליגת האלופות. מצד שני, הוא ממש לא היה הגורם הישיר לשלוש ההנפות. אפילו קצת הפריע.
- אז מי בריאל מדריד צריך להישאר ומי ללכת? החלטה שלכם
- ריאל מדריד ווינרית, סימאונה הפסיד בגלל הלב. לוינטל מנתח
- הצטרפו לעמוד הפייסבוק של ספורט1
בגמר 2008 כריסטיאנו כבש, אבל בדו-קרב הפנדלים היה היחיד ביונייטד שהחמיץ מהנקודה הלבנה. בגמר 2014 הוא היה השחקן הגרוע ביותר של ריאל וחגג את השער הרביעי חסר החשיבות כאילו הביא במו-ידיו את גביע העולם למפתן דלתה של אמא במדיירה. בגמר 2016 הוא נראה חלש-פצוע-אגואיסט-ממורמר (סמנו את האפשרות המועדפת) וסימל את הרפיסות של הבלאנקוס בחצי השני של המשחק. אז הוא הבקיע את הפנדל האחרון, אבל אל תתנו לזה לערפל את חושיכם.
"ביקשתי לבעוט את הפנדל החמישי כי היה לי חזיון שזו תהיה הבעיטה המכרעת. אמרתי לזידאן שאבקיע את שער הניצחון", הודה כריסטיאנו בצורה ברורה מיד לאחר ההנפה. את אותו תרגיל הוא ניסה לעשות בדו-קרב בין ספרד לפורטוגל בחצי גמר יורו 2012. מוטיניו ואלבש פספסו בדרך, פברגאס חתם את ההתמודדות עם 2:4 ורונאלדו נותר עם תאוותו בידו. במקום לשמש דוגמא ולבעוט ראשון, מטלה שלקח על עצמו דווקא לוקאס ואסקס הצעיר בצורה מעוררת כבוד, הוא העדיף שוב לזכות בתהילה האישית.
תזמון נדיר, אין ספק (gettyimages)
בעיטה מלאת בטחון פנימה, כמו בעשרות פנדלים קודמים, וריצה לעבר הצלמים תוך כדי התפשטות ראוותנית. כמו אחרי השער הרביעי ההוא בגמר 2014. כמו בתסריט. אין ספק, האיש יודע להיות במקום הנכון בזמן הנכון. ומי בכלל זוכר שבפעם האחרונה שהוא עבר שחקן בדריבל אולמרט עוד היה ראש ממשלה, קצב אזרח חף מפשע ואובמה סנטור עם חלום לעשות היסטוריה?
מקום 19 בין 20 שחקני השדה באחוזי הדיוק במסירות, 6 ניסיונות הבקעה עקרים (לעתים גם כשעדיף למסור), פרצופים לעבר חברים שבחרו לבעוט, שמחה מעושה אחרי השער של ראמוס. ובכל זאת, בראיון רגע אחרי שריקת הסיום הוא דאג גם להבהיר מדוע הוא המועמד הטבעי לזכיה בכדור זהב נוסף: "הצעד הראשון היה לזכות בצ'מפיונס וגם הייתי מלך השערים של ליגת האלופות. זו השנה השביעית בה אני כובש לפחות 50 שערים, אני הראשון שעושה זאת".
רק שלא יהיה "עצוב" (gettyimages)
הוא צודק, המספרים האישיים נהדרים. הקבוצתיים הרבה פחות. כארגון ריאל מדריד שמה דגש מיוחד על ליגת האלופות ואין ספק שמדובר בתואר יוקרתי וחשוב. בוודאי למאזן הכלכלי ולאגו של פלורנטינו פרס. אבל קשה לחמוק מהעובדה שבשבע העונות בהן כריסטיאנו רונאלדו משחק בסגל העשיר והעמוק בעולם – עם גיבוי מלא בכל מצב, חופש מוחלט על המגרש וחבילת תמיכה אישית אפילו כשהוא "עצוב" – המועדון הגדול בעולם זכה באליפות אחת. 1 מ-7. וזו הזירה בה נקבעת איכות, לא במפעל גביע (יוקרתי ככל שיהיה).
אף נעל זהב לא תחפה על העובדה שמחזיקת הגביע של אירופה היא בדרך כלל אפילו לא הקבוצה החזקה ביותר בליגה שלה. וזה לא שאין לה את הכלים, האיכות או המסורת. אלא שעם כריסטיאנו והמעמד שנוצר לו אי אפשר אחרת. ואיש גם לא מתעורר ומבין שנדרש שינוי. כי ליגת האלופות נוצצת, המספרים מסוונרים והנשיא אשף אשליות. וכי רונאלדו, סטאר וסקורר ענק בקנה מידה היסטורי, הוא ממש לא סתם גנב דעת. הוא הגדול בתחומו.
מה הוא באמת עשה ב-3 הגמרים האלה? (gettyimages)
גנב דעת? (gettyimages)
תתעוררו, המלך הוא עירום (gettyimages)
מה דעתך על הכתבה?