אחד הרגעים המאכזבים ביותר בקריירה של מנואל פלגריני היה ההפסד לליון בשמינית גמר ליגת האלופות, כאשר ישב על ספסל ריאל מדריד בעונת 2009/10. במועדון שהיה אובססיבי לגבי הזכייה ב"דסימה", התואר האירופי העשירי בתולדותיו, היתה זו מעידה בלתי נסלחת – קל וחומר כאשר הגמר נערך באצטדיון סנטיאגו ברנבאו.
הפסד 1:0 בצרפת לווה בתיקו ביתי 1:1, עם החמצות מזעזעות של גונסאלו היגוואין ושער שיוויון מפתיע של מיראלם פיאניץ' הצעיר שחרץ את גורל ההתמודדות. היתה זו הדחה שישית ברציפות של הבלאנקוס בשלב שמינית הגמר, וגם עונה נהדרת בליגה, עם 96 נקודות ו-102 שערי זכות, לא יכולה היתה להציל את הרושם – מה גם שהאליפות הלכה בכל מקרה למכונה המשומנת של ברצלונה שצברה 99 נקודות.
למען האמת, גם זכיה באליפות וריצה מוצלחת הרבה יותר בצ'מפיונס לא היו מצילים את הקריירה של פלגריני בבירת ספרד. כולם ידעו זמן רב מראש כי הנשיא פלורנטינו פרס מעוניין למנות את ז'וזה מוריניו, והעסק היה סגור עוד לפני שהפורטוגלי הניף את הגביע הנכסף, אחרי שניצח עם אינטר את באיירן מינכן בגמר במדריד, בו ריאל כה חשקה ליטול חלק.
במקום כוכבי ריאל, עמדו באור הזרקורים האקסים ההולנדים שלה שנזרקו – בניגוד לדעתו של פלגריני – וסלי סניידר ואריאן רובן. למאמן הצ'יליאני לא היתה השפעה גדולה במיוחד בשוק ההעברות, וזה רק הדגיש את היותו סוג של סותם חורים. הוא רק חימם את הכיסא עבור מוריניו.
פלגריני וקון אגוארו. בריאל לא היתה לו שום שליטה על מעבר שחקנים (AFP)
איכשהו, זה היה תפקידו גם במנצ'סטר סיטי, רק שהפעם הכיסא חומם עבור פפ גווארדיולה. היה ברור כשמש שהנהלת המועדון, המורכבת מחבריו הקרובים ביותר של פפ מהקדנציה שלו בברצלונה – צ'יקי בגיריסטיין ופראן סוריאנו – נחושה להביא את איש המקצוע הקטאלוני בכל מחיר.
לו היה מסכים להגיע קודם, פלגריני היה משוחרר מיד, גם אחרי עונת האליפות. המרדף הסתיים בהצלחה מרובה לפני חצי שנה, ההכרזה נמסרה בסוף ינואר, ומאז השאלה הגדולה היתה – האם ייפגשו השניים במסגרת ליגת האלופות. ובכן, זה לא קרה. זה יכול היה לקרות בגמר הכי פיקנטי שאפשר לדמיין, אבל דייגו סימאונה החליט אחרת.
דווקא אחרי שפורסם דבר עזיבתו, דווקא אחרי שהעונה בפרמייר-ליג התרסקה לרסיסים בעקבות הודעה זו (וגם בשל הפציעה האומללה של קווין דה בריינה), הצליח פלגריני להצעיד את סיטי הכי רחוק בהיסטוריה בליגת האלופות.
הניצחון על פאריז סן ז'רמן, שנחשבה לפייבוריטית ברבע הגמר, היווה הישג נהדר. והנה, רגע לפני הפרידה, אולי בדרכו להחליף את אנדרה וילאש בואש על ספסל זניט ברוסיה, זימן הגורל לפלגריני להזדמנות לסגור חשבון הן עם ריאל והן עם גווארדיולה.
הוא אולי לא חושב במונחים האלה, כי – כמו קלאודיו ראניירי – מדובר באיש עבודה שקט שלא מתעסק בכביסה מלוכלכת, אך אין ספק שיהיה זה מרגש מאוד עבורו.
פלגריני עם רונאלדו. בריאל לא היה לו סיכוי להצליח (Gettyimages)
פלגריני מומחה לסנסציות בליגת האלופות עם אנדרדוג. לפני עשור, הוא הגיע לחצי גמר המפעל עם וויאריאל הצנועה, ורק החמצת פנדל של חואן רומן ריקלמה מול ארסנל מנעה הזדמנות להמשיך לגמר מול ברצלונה. ב-2012 הוא עלה לרבע הגמר עם מלאגה שהיתה קרובה לפשיטה רגל אחרי בריחת הבעלים, ולא היה רחוק מלהדיח את בורוסיה דורטמונד המצוינת. למעשה, רק טעות שיפוט בזמן פציעות מנעה זאת. מבחינות רבות, אופיו של פלגריני וסגנונו מתאימים יותר לאנדרדוג. קצת ביזארי שמועדון עשיר עם סגל נוצץ כמו סיטי משחק בתפקיד זה, אך זה המצב מול ריאל.
אחרי תיקו מאופס במשחק הראשון, כל הלחץ מופעל על קבוצתו של זינדין זידאן. סיטי כבר עשתה את שלה, ואיש לא יבוא בטענות לפלגריני אם יפסיד. זה פועל לטובתו ולטובת שחקניו. עכשיו, ב-90 דקות הוא יכול גם לנקום בפרס על יחס לא נאות, וגם ללכת רחוק יותר מגווארדיולה בליגת האלופות. קון אגוארו מול האקסית המיתולוגית בגמר? מעטים מאוד האמינו בתרסיט כזה בתחילת השנה.
מה דעתך על הכתבה?