הוא הסמל הגדול ביותר של מנצ'סטר יונייטד הנוכחית, הקפטן, אהוב האוהדים, בעל המעמד החזק בקבוצה וזוכה לגיבוי רחב מהמנג'ר הקשוח שלו שאף מתייעץ איתו ומקשיב לדעתו. אבל וויין רוני, מודל 2015/6, הוא נטל הרבה יותר מנכס עבור מנצ'סטר יונייטד (ומסתמן שאותו הדבר גם בנבחרת אנגליה, בה הפך רוני למלך השערים בכל הזמנים – רק בזכות שערים מהנקודה הלבנה).
לואי ואן חאל ממשיך לתת אמון עיוור במספר 10 שלו. אבל התפוקה של רוני דלה מאוד, והוא לעיתים עושה הרבה יותר נזק מאשר תועלת, מאבד הרבה כדורים, מתפזר על המגרש והוא איבד את המהירות וכוח הפריצה האימתניים שהיו לו, ונדמה שגם איבד את החדות הטאץ'.
- יונייטד לא פוגעת בלי פרגוסון
- תיקו ליונייטד מול צסק"א לאחר טעות של מרסיאל
- הצטרפו לעמוד הפייסבוק של ספורט1
רוני הצליח ללקט העונה שערים שרק שברו בצורות ארוכות: שלושער שלו בברוז' במוקדמות ליגת האלופות הגיע אחרי 10 משחקים ללא כיבוש (878 דקות בסך הכל). בפרמיירליג שער מול סנדרלנד בחודש שעבר, שבר בצורת ליגה של 999 דקות (!), ובשבת האחרונה מול קבוצת נעוריו אברטון כבש רוני, דווקא בגודיסון פארק, שער חוץ ראשון בליגה מזה 11 חודשים. אגב, שני שערי הפרמיירליג האלה הגיעו כשיונייטד כבר הובילה.
רוני. לא כובש (gettyimages)
כשנכנסים לנתונים סטטיסטיים מעט יותר עמוקים, מתגלה מגמה מדאיגה הרבה יותר: בתיקו 1:1 המשמים של יונייטד בחוץ מול צסק"א מוסקבה, רוני היה השחקן הכי פחות מעורב במשחק מבין כל שחקני השדים האדומים., לדיילי בלינד היו 47 נגיעות בכדור ו-36 מסירות, לעומת 40 נגיעות ו-27 מסירות של רוני. וזה למרות שבלינד עלה מהספסל בדקה ה-63 בלבד ואילו רוני השלים 90 דקות.
למרות שיונייטד שלטה ותקפה במחצית השנייה, אפילו השוער דויד דה חאה סיים עם יותר נגיעות בכדור מאשר רוני (מקום 13 בקבוצתו, רק ממפיס דפאי שעלה מהספסל בדקה ה-79 נגע פחות פעמים בכדור).
הנתונים המביכים האלה של רוני אינם תופעה מקרית של משחק אחד, אלא מגמה ברורה שנשקפת מאז פתיחת העונה. לפי נתוני אתר הסטטיסטיקה whoscored, רוני מדורג במקום ה-19 בלבד בין שחקני מנצ'סטר יונייטד באחוזי דיוק במסירות, הוא רק מקום 17 בקבוצה בסחיטת עבירות (0.3 למשחק), מקום תשיעי בלבד בקבוצתו בממוצע דריבלים למשחק (0.9), אך דווקא בקטגוריה של איבודי כדור הוא במקום השני (2.6 למשחק).
דה חאה. אפילו הוא נוגע יותר בכדור (gettyimages)
ואן חאל ממקם את רוני העונה, במרבית המשחקים, בעמדה של הקשר מתחת לחלוץ (או "חלוץ שני"), ושם הוא לא יוצר מספיק, לא מאיים מספיק ולא חד מספיק. בעבר הלא רחוק רוני היה פצצת אנרגיה שלא מפסיק לרוץ, לתקל, לבנות מהלכים, להגביה ולהכניס כדורי עומק או לסיים בעצמו בעוצמה (רשם שתי עונות בקריירה עם 34 שערים). כיום הוא עקבי רק בהופעות חלשות, ורק הבלחות נדירות מזכירות לנו את רוני של העבר.
רוני רק בן 29 (לשם השוואה כריסטיאנו רונאלדו בן 30 וזלאטן איברהימוביץ' בן 34), אבל הוא נראה אחרי שיאו, הגוף שלו שחוק (תוצאה של פציעות וחוסר – שמירה על המשקל לאורך הקריירה) והראש מאוד לא ממוקד על המגרש. ביכולת הזו, לאוהדי יונייטד הולכים ונבנים יותר ויותר זיכרונות לא טובים ממנו, שגורמים לחלק מהם לשכוח את הקריירה המרשימה שלו עם השדים האדומים.
ואן חאל צריך להביט היטב במראה לקראת הדרבי הגדול ביום ראשון נגד מנצ'סטר סיטי באולד טראפורד, ולחשוב מה עליו לעשות עם הכוכב שלו שלא זוהר העונה. יש לו שתי אופציות: אחת היא לנהוג באומץ רב, לפגוע במעמדו של רוני ולספסל אותו (מאטה או ממפיס יכולים לתת יותר בעמדת הקשר ההתקפי כרגע). האופציה השנייה היא להסב את רוני לעמדה אחורית יותר. יתכן שלרוני יש אנרגיות לשחק כקשר מרכזי או אחורי, אבל מה שבאמת חשוב זה שהמנג'ר ההולנדי יידע להגביל את חופש התנועה והמשימות של הקפטן שלו על המגרש. אם כבר אין לרוני מספיק יצירתיות, הוא חייב במשחק שלו סדר, ארגון ומשמעת.
ואן חאל. צריך לחשוב על שיבוץ חדש (gettyimages)
הבעיה של מוריניו עם שחקנים יצירתיים
קווין דה בריינה, הבלגי הנפלא, הגיע למנצ'סטר סיטי ארבעה שבועות אחרי פתיחת העונה ולאור הסגל הנוצץ של מנואל פלגריני הייתם מצפים לקשיי התאקלמות. שער הניצחון היקר בתוספת הזמן של הג'ינג'י נגד סביליה הביא את מאזנו בסיטי לחמישה שערים וחמישה בישולים בפחות מ-8 משחקים מלאים. בממוצע כל 64 דקות דה בראונה כובש או מבשל מאז שהצטרף לסיטיזנס.
דה בריינה שכיכב בעונה שעברה בוולפסבורג הוא שם אחד בשורה הולכת ומתארכת של שחקנים שז'וזה מוריניו שיחרר מצ'לסי. ביניהם מוחמד סלאח שעושה חיל בסרייה A וחואן קוודראדו שמראה ניצוצות ביובנטוס. שלושת השחקנים ההתקפיים האלה לא מצטיינים בעבודת ההגנה שמוריניו דורש מכל שחקניו (לרבות הכוכב עדן הזאר).
דה בריינה. אין קשיי התאקלמות (gettyimages)
הם מצטיינים בהברקות שלהם בהתקפה: במהלכים יצירתיים ולא צפויים ששוברים הגנות ומובילים לשערים, אבל מוריניו מתעקש על שליטה בשחקניו ועבודה קשה על פני השראה, הוא דורש ומעדיף משמעת הגנתית על פני חופש לאלתר. או בקיצור – הגישה שלו זהירה. התוצאה היא בזבוז כישרונות.
וכך צ'לסי (שההגנה שלה נחלשה מאוד בפתיחת העונה) הפכה לקבוצה שנוח יותר לשחק מולה, היא מתקשה לייצר וכמעט כל שעריה העונה הגיעו ממצבים נייחים או מחטיפות. לא מהברקות התקפיות.
מה דעתך על הכתבה?