אוהדי מכבי תל אביב, שחוו עשור שחון לפני הגעתו של ג'ורדי קרויף, יכולים להבין את התחושות של דינמו קייב. זו לא הקבלה מושלמת – רחוק מכך. הבצורת של האוקראינים היתה קצרה יותר מזו של הצהובים, והם גם התדרדרו, לפחות על הנייר, לשפל הרבה פחות נמוך, ובכל זאת הרצון העז לחזור לימי הזוהר היה דומה.
קייב התרגלה להיות אימפריה של ממש, לדרוס את הליגה ולהיות הקבוצה העשירה ביותר במדינה. כך היה בימי ברית המועצות, כאשר דינמו ראתה את עצמה כסוג של נבחרת אוקראינה בתוך המדינה. במשך שנים רבות היא הרשתה לעצמה להחתים את כל השחקנים המוכשרים מרחבי הרפובליקה, באמצעים כשרים יותר או פחות. כאשר ואלרי לובאנובסקי היה מאמן הנבחרת הסובייטית במקביל לתפקידו בדינמו קייב בשנות ה-80', למשל, הוא התנה לא פעם זימון לסגל הלאומי במעבר לקבוצתו. כך מצאו את עצמם כוכבי דנפר הגדולים, אולג פרוטאסוב וגנאדי ליטובצ'נקו, בקייב ב-1987, וההלם היה גדול כאשר דנפר זכתה באליפות בלעדיהם ב-1988.
- יונס בלהנדה לא יגיע עם דינמו קייב לישראל
- רברוב: "צריכים להשתפר לקראת מכבי"
- הצטרפו לדף הפייסבוק של ספורט1
הסכר שעצר את השפל: רברוב כמושיע
אחרי התפרקות האימפריה, שלטה קייב ללא עוררין בליגה במשך עשור. היא זכתה ב-9 אליפויות רצופות בין 1993 ל-2001, העפילה לחצי גמר ליגת האלופות ב-1999, והתכוונה להמשיך בהגמוניה, אבל שחטאר דונצק החליטה אחרת. בעזרת הכסף של האוליגרך העשיר ביותר באוקראינה, רינאט אחמטוב, היא בנתה את עצמה מלמטה והפכה בהדרגה לכוח המוביל במדינה. היא בנתה אצטדיון מפואר, נהנתה מהאקדמיה הטובה ביותר, היציבות עם המאמן הרומני מירצ'ה לוצ'סקו היתה מופתית, ומערך הסקאוטינג, במיוחד בדרום ברזיל, הביא למזרח אוקראינה זרים איכותיים במיוחד במחירים משתלמים.
דאגלס קוסטה. היה שם כששחטאר השתלטה (Gettyimages)
תחילה הפך המאבק בצמרת לצמוד, והכתר עבר מצד לצד, אבל החל מ-2009 שחטאר כבר היתה השולטת הבלעדית. דינמו קייב הסתפקה במקום השני הקבוע, ואז ירדה למקום השלישי אחרי מטאליסט חארקוב ב-2013, ואפילו למקום הרביעי אחרי שחטאר, דנייפרו ומטאליסט ב-2014. עבור קבוצה שעדיין רואה את עצמה כאלופה הנצחית, היה זה שפל חסר תקדים. היה קשה להאמין שהתקומה תהיה כה מהירה, אבל זה קרה בזכות סרגיי רברוב.
המאמן הצעיר, שכיכב בעבר בקבוצה של לובאנובסקי לצד אנדריי שבצ'נקו בחוד, היה עוזרו של אולג בלוחין הלא פופולרי. כאשר פוטר בלוחין באפריל 2014, תפס רברוב את מקומו, זכה מיד בגביע עם נצחון על שחטאר בגמר, ובעונה שעברה הצעיד את המועדון מהבירה לדאבל, ללא הפסד בזירה המקומית. זה היה הישג עצום בעונתו המלאה הראשונה בתפקיד, וכעת מקווים בקייב לבנות את האימפריה מחדש על הבסיס שהונח. לשם כך, ההצלחה בליגת האלופות חשובה לה מאוד.
אז נכון, החזרה לפסגה הושגה גם בזכות המלחמה במזרח המדינה, אשר הכריחה את שחטאר לעזוב את הבית, להתגורר בקייב ולשחק בלבוב. נכון שהליגה המקומית נחלשה, ומטאליסט ירדה לחלוטין מנכסיה בעקבות בריחת הבעלים המושחת שהיה מקורב לשלטון הקודם. ועדיין, ההצלחה של קייב מגיעה לה בזכות, וכך יש להתייחס אליה. היא מרגישה שזה הזמן להוכיח את עצמה בזירה הבינלאומית.
רברוב. בגללו או בגלל המלחמה? (AFP)
זהירות: ירמולנקו חוזר, הגנה מברזל
אלופת אוקראינה הגאה תתייצב מחר (שלישי, 21:45) באצטדיון סמי עופר. כבר שמעתם בוודאי על אנדריי ירמולנקו, הכוכב הבלתי מעורער של הקבוצה, שמרבה לתקוף מהאגף הימני. הוא מקושר כבר מספר שנים לקבוצות הפאר בליגות הבכירות באירופה, והקיץ היה קרוב לעזוב לדורטמונד, אבל נשאר לבסוף. את המשחק הראשון מול פורטו הוא החמיץ בשל מחלה, וכעת תהיה דינמו חזקה הרבה יותר איתו.
מנהיג ההגנה הוא אלכסנדר דראגוביץ', שחקן מפתח בנבחרת אוסטריה שדרסה את הבית שלה במוקדמות בדרך להעפלה חלקה להפליא ליורו-2016. דראגוביץ' עבר לקייב מבאזל בקיץ 2013, ממש לפני ההתמודדות של השווייצרים מול מכבי תל אביב במוקדמות ליגת האלופות, וכך נמנע המפגש אז, אבל כעת הוא הגיע בכל זאת לישראל. בגיל 24, הוא אחד הבלמים המבטיחים ביבשת, ושמו קושר למספר קבוצות פאר, כולל ברצלונה.
לצידו של דראגוביץ', מככב יבגני חאצ'רידי, חצי אוקראיני-חצי יווני עם אופי של מרקו מטראצי. הבריון הקשוח בלתי עביר בעורף כאשר הוא תופס יום טוב, אך הוא נוטה גם לשגות פעמים רבות, והמזג החם שלו גורם לכרטיסים צהובים ואדומים. במכבי זוכרים היטב כיצד הורחק חאצ'רידי במשחק הליגה האירופית בקייב לפני 4 שנים.
חאצ'רידי מול ריברי. בלתי עביר אבל חם מזג (Gettyimages)
הקישור בנוי סביב מיגל ולוסו, שנכנס לעונה האחרונה בחוזהו בקייב וחייב להצטיין בליגת האלופות כדי לקבל חוזה טוב בליגה בכירה בגיל 30 בקיץ הבא. הפורטוגלי הוא אשף הכדורים הנייחים – הבעיטות החופשיות והקרנות בביצועו מסוכנות מאוד, ולא כדאי לבצע עבירות ליד הרחבה.
השחקן המנוסה ביותר בקישור, שמסוגל למלא מגוון רחב של עמדות, הוא אולג גוסב. בגיל 32 הוא לא מספיק לרוץ, מחבר את ההגנה להתקפה, מגלה מוטיבציה אדירה בכל רגע נתון, וזוכה להערצה עצומה מצד האוהדים. גוסב לא תמיד נכלל בהרכב הראשון של רברוב, ולעתים מביא למפנה במשחק מהספסל.
ולוסו. להיזהר מהבעיטות שלו (Gettyimages)
בחוד בוחר רברוב בין חלוץ סגל הנבחרת ארטיום קראבץ, שכובש אמנם לא מעט אך סובל מאחוזי דיוק נמוכים בקבוצה ובנבחרת, לבין הרכש הברזילאי החדש ג'וניור מוראס שהגיע ממטלורג דונייצק המפורקת. שתי האופציות לא מזהירות, ולא מזכירות את הרמה אליה הגיע המאמן עצמו בזמנו, אבל עדיין מסוכנות מול העורף של מכבי.
מה דעתך על הכתבה?