צפייה בהילוכים החוזרים מאפשרת לנו להבין דברים רבים שלא עולים בצפייה ראשונה. למשל, את עדן בן בסט מסמן לאבי ריקן עם הידיים שאנדריי יארמולנקו בורח לו אבל המגן לא רואה את הסימון והתוצאה היתה כדור ברשת.
גם הטעות הקשה שהולידה את השער השני של דינמו קייב שחתם את תוצאת המשחק 0:2, מתגלה בהילוכים החוזרים ככשל מערכתי. לא רק הטעות של אלי דסה שאיפשר לגונסאלס את החדירה לתוך רחבת מכבי תל אביב, אלא חוסר היכולת של צמד הבלמים טל בן חיים ואיתן טיבי לסגור מרחקים בינם לבין דסה ולמנוע את העברת הכדור לכובש מוראס.
מצד שני, לא צריך הילוכים חוזרים כדי לקבוע בפסקנות כי גם צוות מקצועי זר לא יכול להתגבר על הרעות החולות של הכדורגל הישראלי בהגנה ובהתקפה.
שני השערים של האוקראינים נבעו מהעברות כדור מצד לצד. כמה פעמים לימדו אותנו שבאותן ארבע שניות שהכדור שוהה באוויר אפשר לרוץ ארבעים מטר. דיבורים לחוד ומעשים לחוד. השחקן הישראלי מוותר לעצמו, אומר לעצמו 'שהיריב ישתלט על הכדור ואז ניקח לו אותו'. וזו כמובן טעות גדולה.
ודסה לא לבד. השער השני שספגה מכבי הזכיר לי את השער הראשון שמכבי חיפה חטפה בשאלקה ב-3:1 בליגה האירופית בעונת 2011/12. ללמדנו שהטעויות פשוט חוזרות על עצמן.
בהתקפה אין לנו מהירות. ורמוט ובן בסט לא מהירים, זהבי אולי נחשב מהיר לליגה שלנו אבל לא ברמות של ליגת האלופות ובן חיים החלוץ עלה בכלל כמחליף.
ורמוט. קצת איטי לרמות האלה (ערן לוף)
כדי ללמוד מה הבעיות שלנו ככדורגל ישראלי, לא צריך ללכת רחוק מדי. אפשר פשוט לצפות בדינמו קייב. הנעת הכדור של האוקראינים היתה מאוד מדויקת וכמעט ללא כדרורים. תכנית המשחק של סרגיי רברוב היתה לעקוץ ולנוח ושחקניו ביצעו אותה בשלמות. קייב גם לימדה את מכבי איך להבקיע פעמיים ממינימום של מצבים. וברמות הגבוהות של ליגת האלופות, אחוזי הניצול הם פקטור מרכזי.
כתבתי כאן על הבעיות השורשיות של הכדורגלן הישראלי אבל גם לסלבישה יוקאנוביץ' יש חלק בהפסד אמש (שלישי). נתחיל עם ההרכב הפותח שהיה התקפי רק לכאורה. הסרבי פתח עם בן בסט באגף, תפקיד שלא ממש מתאים לו (לא מהיר, לוקה בצד ההגנתי) ועם זהבי בשפיץ וכך לצהובים היו רק שני מסיימי מהלכים. במחצית עלה בן חיים במקום בן בסט וזהבי נותר בבדידות מזהרת.
אני הייתי פותח עם השניים האלה רק עם בן בסט בשפיץ, זהבי מאחוריו, ועם בן חיים המהיר באגף לצד ורמוט ומוותר על קשר אמצע (ניקולה מיטרוביץ'). גם המאצ'-אפ אבי ריקן – ירמולנקו היה כישלון ידוע מראש. אני הייתי מציב באגף שמאל את יובל שפונגין הימני מול האוקראיני. רגל ימין מול רגל שמאל. אגב, ירמולנקו היה במשחק בינוני מינוס אבל הצהובים אפשרו לו להבקיע שער קל והיתר כבר לא חשוב.
זהבי. קייב הסתפקה בהשגחה בלבד (ערן לוף)
קייב הסתפקה בלהשגיח על זהבי ולא יותר. האוקראינים היו ערים לצד החזק של EZ7 – יציאה וכניסה ללא כדור וסיפקו תמיד חיפוי של שחקן שהשגיח על ההצטרפות שלו ללא כדור.
זהבי אמנם סיים משחק שישי מבלי להבקיע אבל לא צריך להילחץ. מדובר בשחקן שלא מפסיק להשקיע על המגרש, לרוץ לשטחים מתים וליצור לעצמו מצבים. אז למה הוא לא מבקיע? כי הוא לא במומנטום. הוא עוד יחזור להבקיע.
ואם כבר דיברנו על להבקיע אי אפשר שלא לסיים את הטור הזה בהתפעלות מהמהירות הפנטסטית בה שלח מוראס את ה-0:2 לרשת של הצהובים.
מה דעתך על הכתבה?