לפני שבועיים: דקה אחרי שברצלונה עלתה ליתרון 0:2 באצטדיון האמירויות, תוצאה שחיסלה את סיכויי ארסנל בגומלין, ג'רארד פיקה, הבלם המצטיין של בארסה, עשה עבירה קשה במטרה ברורה – לקבל כרטיס צהוב כדי לרצות השעיה בגומלין שהוא ממילא לפרוטוקול.
בשבוע שעבר, ביתרון 1:5 על ראיו ואייקאנו ניימאר קיבל בדקה ה-87 כרטיס צהוב מטופש – החמישי שלו העונה בליגה, שמשמעותו היעדרות מהמשחק מול אייבאר ביום ראשון האחרון. בעיתון המדרידאי "אס" טענו שהברזילאי סחט את הצהוב כדי שיוכל לטוס לברזיל לחגוג את יום הולדתה של אחותו. בעיתון הקטלוני "ספורט" השלימו את הסיפור בטענה שניימאר סיכם מראש עם לואיס אנריקה על ביקור המולדת הזה, ושהצהוב המכוון הושג כדי להימנע מהסיכון שניימאר ירצה השעיה בקלאסיקו נגד ריאל מדריד שייערך ב-2 באפריל.
בארסה לא המציאה כלום. גם יריבתה הגדולה ריאל מדריד נהגה בצורה דומה. כך למשל ז'וזה מוריניו הורה בנובמבר 2010 לסרחיו ראמוס ולצ'אבי אלונסו לקבל צהובים במכוון בדקות הסיום במחזור החמישי בשלב הבתים של ליגת האלופות, כדי שירצו את ההשעיה במשחק האחרון וחסר החשיבות בשלב הבתים וכך יגיעו נקיים מצהובים לשמינית הגמר. אגב, לפי תקנות התחרויות של אופ"א, אם הוכח ששחקן קיבל כרטיס במכוון הוא יושעה משני משחקים. ואכן אופ"א חקרה והענישה את אלונסו וראמוס בהשעיה גם מהמשחק הראשון בשמינית הגמר.
נוח לו להחמיץ את הגומלין. פיקה (gettyimages)
הבעיה היא שהמועדונים הגדולים בעולם וכוכביהם הם מודל לחיקוי עבור המועדונים הקטנים והשחקנים הנחותים מהם (כמו שבוודאי ראיתם את הניסיונות השונים בעולם לחקות את תרגיל הפנדל של מסי וסוארס נגד סלטה ויגו).
אז הנה מה שקרה לאחרונה בגרמניה: ורדר ברמן הביסה בשבת בקרב תחתית חשוב 1:4 את האנובר. בדקה ה-85 ברמן זכתה במצב נייח במרכז המגרש. הפליימייקר זלאטקו יונוזוביץ' עמד ליד הכדור והמתין 40 שניות עד שהשופט פליקס צווייר הוציא לעברו כרטיס צהוב בשל "משיכת זמן". בסיום המשחק הודה יונוזוביץ': "הכל היה מתוכנן. לא התכוונתי לבעוט עד שהשופט יוציא לי צהוב". זה היה הצהוב החמישי של הקשר האוסטרי העונה. המשמעות: הוא מושעה מהמשחק הקרוב, בשבת באליאנץ ארנה מול באיירן מינכן. גם קפטן ורדר ברמן, קלמנס פריץ, עשה עבירה גסה באותו משחק כדי לקבל צהוב חמישי ולהיעדר מהמשחק נגד אלופת גרמניה.
המסר ברור: ממילא הסיכוי מול באיירן הוא קלוש ביותר, עדיף לרצות את ההשעיה במשחק נגדה, ומיד לאחר מכן לחזור, נקי מצהובים, למאבקי התחתית. אלא שמדובר במגיפה שהתפשטה מעל ומעבר. לפני כחודש דרמשטאט שיחקה בבית מול לברקוזן. החל מהדקה ה-85 התחיל מופע משעשע ומחריד גם יחד של שחקני העולה החדשה: לא פחות מארבעה(!) שחקנים ביצעו עבירות ציניות ואלימות וקיבלו צהובים כדי להיעדר מהמשחק הבא – מול באיירן באליאנץ ארינה כמובן.
הודה כי קיבל כרטיס צהוב במכוון. יונוזוביץ' (gettyimages)
חוסר הספורטיביות הוא תוצאה של חוסר תחרות. דרמשטאט הקטנה לא באמת מסוגלת להוות יריבה לבאיירן שנהנית מתקציב גדול פי 13 ממנה. ומה שעצוב זה שכך נראה הכדורגל בעוד ועוד מדינות: קבוצות תחתית בליגה הצרפתית העמידו בחודשים האחרונים הרכבים משניים למשחק חסר הסיכוי מול פאריס סן ז'רמן.
הכדורגל הוא כידוע תמונת ראי למצב החברה: כמו שהעשירים מחפשים פרצות בחוקי המס, כך הגדולות בכדורגל מנצלות את חוקי ההשעיה לטובתן, בעוד שהעניים משתמשים בכל טריק במטרה לשרוד. אפשר ורצוי להפוך את ועדות המשמעת לגופי חקירה רציניים שיבחנו כל כרטיס צהוב חשוד, אבל חשוב לזכור שמגפת "הצהבת הנגיפית" היא בסך הכל סימפטום לחוסר התחרות. מעולם לא היה פער גדול כל כך בין עשירים לעניים כמו שיש היום. זה נכון גם לגבי מצב הכדורגל, שהפך בשנים האחרונות את הליגות לתחרות לא הוגנת. איזה מזל שיש לפחות את הפרמייר-ליג.
מה דעתך על הכתבה?