תגידו מה שאתם רוצים, קצת עצוב להיפרד. עצוב כי נגמר הטיול בפסגת העולם, ועכשיו מה שנשאר הוא לרדת מראש ההר אל השפלה הנידחת, אל המדמנה המכונה "הלחם והחמאה" שמחכה לנו כאן.
עצוב כי רצינו יותר, כי קיווינו ליותר, כי עם כל הצידוקים, ברוב הזמן היינו די עלובים. סוף-סוף הזמינו אותנו למסיבה של הגדולים, ומהר התברר שאין לנו מה לחפש שם. שזו לא המסיבה שלנו. וברקע, גמדים מתוסכלים שנותרו מאחור, בשכונת המצוקה המזרח תיכונית, לועגים. תסתלבטו, חיידקים. נראה אתכם שורדים בתופת הספורטיבית.
- ציוני הקמפיין: בן הרוש הפתיע, אלברמן הצטיין
- "במכבי ת"א יודעים איפה הם טעו בבניית הסגל"
- הצטרפו לעמוד הפייסבוק ספורט1
מה כבר יכול היה לקרות במשחק הסיום של קמפיין כה מתסכל? תתפלאו. היה זה הפסד שלא כועסים עליו. 1:0 של אמיצים, שאפילו הגיע לו גול קטן. אחד, מחמד. מה יש? לשם שינוי, הפסדנו בכדורגל, לא בפאניקה. זה כבר משהו בעיני מישהו שראה עד כה מעט התקפות מסודרות והרבה התקפי חרדה.
הפסידו בכדורגל, לא בפאניקה (אודי ציטיאט)
אז נכון. כל הרמה לרחבה של מכבי היא עדיין איום קיומי. ואי אפשר על המגודלים האלה, ז'לובים שתוכננו ונולדו לפוגרומים. ודווקא כשבן חיים היה קרוב כל כך לשער, זה היה השער שלנו. וגם היה לנו קר. ממש קר. עקומת למידה? בעיקר למידה עקומה. שוב התברר שהכדורגל האירופי מלא הפתעות, ואמש מעניין היה ללמוד שדינמו קייב לא מתבטלת בפני ערן זהבי. מוזר, באימונים זה עבד. וכך הפסדנו פעם נוספת, ולא הבקענו פעם נוספת. עוד פעם נוספת.
אבל הפעם הייתה בכל זאת אחרת. ניסינו באמת, לא באנו להישחט, וגם אם היה משחק חיוור, חלקי, לא מספק – משחק היה. האופטימיות הזהירה, שלרוב מאופסנת היטב בחדר ההלבשה, רשאית להגיח ולהתאוורר מעט, כי מדשא כזה משהו מסוגל לצמוח. כן, מתברר שאפשר. כן,.we can
לא הטריד מדי את דינמו קייב (אודי ציטיאט)
מכבי תל אביב, מכבי הזאת, עם דסה, אלברמן, מיכה (הוא מצא את מיכה!) וזהבי, היא יכולה. אולי יש למה לצפות. אולי פשוט צריך לחכות. אולי בסוף, גם אם נתמהמה, בוא נבוא.
אלא שבינתיים, היום, מה אכפת לי מדינמו? את מי מעניינת צ'לסי? אפילו ברצלונה דוהה ומיטשטשת בלילה שבו מכבי הקטנה אורזת בתוגה חרישית וחוזרת הביתה.
לאן אנחנו הולכים מכאן? לליגה, כמובן. גם אם מפחיד יהיה לגלות שהמעמסה של ליגת האלופות לא הייתה הסיבה האמיתית ליכולת הדלה בזירה המקומית. כך או אחרת, פג תוקפו של הנימוק-תירוץ ומעתה אין ברירה אלא לאכול את הליגה. ולנער מעלינו את באר שבע. כי אחרת, כלומר, מה שעלול לקרות אחרת, זאת אומרת – לא. אין אחרת.
מה דעתך על הכתבה?