כבר לא רבים זוכרים כי אולי הייתה זו תקופה קצרה, אבל האיש שהניח את היסודות לשינוי שחוותה נבחרת גרמניה הוא יורגן קלינסמן. הוא הפך אותה מכזו שמזוהה עם ביטויים כמו "בונקר", "מכונה" ו-"90 דקות ובסוף הגרמנים מנצחים", לנבחרת תוססת והתקפית.
חלוץ העבר האגדי, שכיכב בשטוטגרט, אינטר, מונאקו, טוטנהאם ובאיירן מינכן, הוא החל את קריירת האימון שלו דווקא במשרה הרמה כמאמן המאנשאפט. הוא הטמיע שיטות אימון חדשניות, ניפה שחקנים ותיקים וכחלוץ עבר דגל במשחק התקפי. זה הסתיים במקום שלישי במונדיאל הביתי ב-2006 ובירושה נהדרת ליוגי לב, עוזרו שלא נטש את השיטה. מאז עברו עשר שנים בהן גרמניה שונה בתכלית.
חצי אמריקני, חצי גרמני
לא בכדי מדובר על שיטות אימון אמריקניות. קלינסמן הוא עוף מוזר עוד מסוף קדנציית המשחק שלו, אז בחר להגר עם אשתו, דוגמנית אמריקנית לשעבר, להתגורר בקליפורניה. הוא אימץ את סגנון החיים האמריקאי וכפועל יוצא זה מתבטא גם בכדורגל.
קלינסי והיורש, המורשת נשארה (gettyimages)
בשנתיים בהן אימן את הנבחרת הגרמנית הוא ספג לא מעט ביקורות כמאמן שנראה לעיתים לקוח מעולם הספורט האמריקאי. אחרי המונדיאל הוא התייאש ועזב את הנבחרת, ולאחר מכן חווה תקופה קצרה בבאיירן מינכן. גם במועדון הפאר הבווארי לא ממש נתנו לו חסד לממש את עצמו. דווקא הנשיא בזמנו פרנץ בקנבאואר תמך במאמן, אך היו מי ששמו לו מקלות בגלגלים והקדנציה הסתיימה עוד לפני תום עונה אחת בתפקיד, ובאובדן אליפות לוולפסבורג.
שנתיים וקצת בבית בארצות הברית הביאו את ההתאחדות המקומית להאמין בו. קלינסי קיבל חופש בניגוד לתקופה בגרמניה ושיטות האימון שלו, שכללו לא מעט פסיכולוגיה ועיסוקים שמעבר לטקטיקה, קיבלו ביטוי.
בפועל זה השתלם. ארצות הברית עברה מגמת הצערה וב-2013 קטפה את תואר אלופת מרכז וצפון אמריקה, זאת לצד פיתוח ה-MLS ולא מעט כשרונות מקומיים.
שוב חוזר הניגון: רוצה להימנע מביקורת
דווקא כשגרף מחמאות מקיר לקיר, קלינסמן שוב הסתבך. הוא ביקר את המשכורות שמרוויחים כוכבי NBA ובהם קובי בראיינט, והותיר מחוץ לסגל לגביע העולם בברזיל את לנדון דונובן, אחד החלוצים הגדולים בהיסטוריית המשחק הלא כל כך פופולרי אצל הדוד סם. למרות זאת, באותו קאדר היו לא מעט שחקנים שהגיעו בשיאם מהליגות באירופה, כי בכל זאת צריך ניסיון לצד השבחת התוצרת המקומית.
קלינסמן הותיר מאחור את גאנה ופורטוגל ונכנע בשמינית הגמר רק לבלגיה אחרי הארכה, אבל קיבל גיבוי. וגם חוזה עד 2018 כדי לנסות לשדרג את מעמד הכדורגל בארצות הברית עד הטורניר הבא.
קלינסמן, בונה מחדש (AFP)
בינתיים הגיע לו טורניר ביתי, כשלצד הכותרות שגרף גמר ה-NBA הצליח להחיות עניין ובעיקר גרר רצון לתוצאות מהתקשורת המקומית, שכן מסקרת כדורגל. אחרי טורניר די מביך בגביע הזהב בשנה שעברה, קלינסמן ידע לאסוף את החבורה הכי מוכשרת שעומדת לרשותו וזאת כשברקע כבר מבצבצים כשרונות מה-MLS.
קלינסמן יודע שזה טורניר בו יוכל להוכיח כי הדרך שלו נכונה. לשם כך הוא בנה סגל שמאגד כשרון לצד ניסיון. קלינט דמפסי הוותיק נותן את הטון יחד עם מייקל בראדלי, כשלצדם איזון צעיר עם שחקנים כמו בובי וו, גיאסי זארדס והכשרון העולה של בורוסיה דורטמונד, כריסטיאן פולישיץ' בן ה-17.
ברקע כמובן הדרישה לתוצאות. גם האמריקנים כבר רוצים לראות תהליך של שינוי בתוספת לסגנון המשחק האהוב על חלוץ העבר האגדי. ברור לכולם שטורניר הקופה הביתי הוא תחנה בדרך ואת הפירות ירצו לקטוף ב-2018 ברוסיה, אך בשביל זה עובדים ומטפחים לא מעט את הענף הפופולרי בעולם.
קלינסמן ודמפסי, הפעם זה היהיה אחרת? (AFP)
באמריקה הגדולה כבר החלו לשאול במה שונה הנבחרת של קלינסי מקודמיו בתפקיד. המאמן הגרמני, שהצהיר כי ארצות הברית עדיין לא בשלה ללכת עד הסוף בטורניר גדול, יוכל לתת לכולם ואולי גם לעצמו לאכול את הכובע.
נכון שלא מדובר במונדיאל וברזיל הגיעה בסגל בינוני, אבל ארצות הברית כאן והיא כבר הגיעה עד חצי הגמר. היא התקדמה ככל שהטורניר נכנס לקצב ולפרקים נראתה כמי שיכולה לעשות צרות גם לארגנטינה הגדולה, שמחכה לה בחצי הגמר. כשרון יש לה, בייחוד בחלק הקדמי. כמו שקלינסמן אוהב. אז למרות שמדובר בתהליך, ניצחון מפתיע על מסי וחבריו יהיה בהחלט הצהרת כוונות של קלינסי שמשהו השתנה באמריקה. ועוד עתיד להשתנות.
מה דעתך על הכתבה?