מוחמד סלאח יושב בצד ומתבונן בקנאה. שחקן השנה באפריקה בשנתיים האחרונות היה צפוי לזכות בתואר בפעם השלישית ברציפות. אחרי שתיקן את החווייה הטראומית מגמר ליגת האלופות ב-2018, התכבד הכוכב המצרי של ליברפול להניף את הגביע הנכסף ב-1 ביוני, ואז יצא למשימה הלאומית בו הוגדרה נבחרתו פייבוריטית. הרי למצרים היסטוריה של הצלחות באליפות אפריקה – שבע הזכיות מציבות אותה כשיאנית בתולדות המפעל. עם המאמן המקסיקני המנוסה חאבייר אגירה קיוו הפרעונים לדהור למדליות הזהב בטורניר הביתי, בניצוחו של סלאח אשר היה כשיר לחלוטין – בניגוד למונדיאל בקיץ שעבר. ואולם, המצרים הודחו באופן סנסציוני בידי דרום אפריקה כבר בשמינית הגמר ופינו את הבמה לשני כוכבי על אחרים. סלאח לא יהיה על המגרש באיצטדיון הענק בקהיר ביום שישי, אך עמיתו לליברפול, סאדיו מאנה הסנגלי, דווקא כן. מולו יתייצב היריב הגדול ממנצ'סטר סיטי, ריאד מחרז האלג'יראי. ליברפול מול סיטי גם בגמר אליפות אפריקה. מי היה מאמין?
מאנה הפך, אם כך, למועמד המוביל להיות שחקן השנה באפריקה – אפילו אם נבחרתו תפסיד בגמר. עצם ההעפלה מהווה הישג עצום ונדיר עבור האריות, אשר מעולם לא זכו באליפות אפריקה, וחוו גמר אחד בלבד בהיסטוריה. היה זה ב-2002, השנה הגדולה בתולדות הכדורגל הסנגלי, כסוג של הכנה למונדיאל ביפן ודרום קוריאה בו ניצחה הנבחרת את צרפת במשחק הפתיחה ופילסה את דרכה עד לרבע הגמר. אליו סיסה היה אז המנהיג בקישור, מאנה היה ילד בן 10 ששאב השראה מהביצועים של אל-האג'י דיוף וחלילו פאדיגה. היום סיסה הוא המאמן הנערץ, ומאנה בדרכו הבטוחה להיות השחקן הסנגלי הגדול בכל הזמנים, הרחק לפני דיוף ופאדיגה. בשלוש השנים האחרונות הוא נכלל בשלישיה הפותחת של השחקנים המצטיינים באפריקה, בעיקר בזכות ביצועיו המופלאים במדי ליברפול. מעולם לא היה לסנגל שחקן כה יציב ברמה כה גבוהה, וכעת הוא מצליח להוביל את הנבחרת למרחק נגיעה מתואר היסטורי.
מאנה הוא אגדה חיה מכל היבט אפשרי. הוא סיפור ההצלחה האולטימטיבי של כדורגלן אפריקאי – הילד שגדל במשפחה ענייה ועשה קריירה רק בזכות הכשרון, הנחישות וההתמדה. הוא ניצל את ההזדמנות לעבור למץ בליגה הצרפתית השניה, קיבל הכשרה נהדרת בזלצבורג, התקדם לסאות'המפטון ומשם השתדרג לליברפול. בצעדים מדודים הוא הגשים את חלומותיו, אך אופיו לא השתנה באור הזרקורים. ניתן לחוש זאת בכל ראיון, אך תמונה אחת שווה אלף מילים, והצילום בו עזר מאנה לילד לשרוך את נעליו לקראת נגינת ההמנונים באחד המשחקים באליפות הנוכחית שבתה את לבבות האוהדים ברחבי העולם. מדובר בכוכב על שלא שוכח את שורשיו, והוא מקדם מאוד את הפופולריות של סנגל. אם תרצו, מאנה הוא ההיפך המוחלט של דיוף, אשר הגיע אף הוא לליברפול בשלב מסוים אך זרק את הקריירה לפח בגלל אופיו השערורייתי.
מאנה עם מוחמד סלאח. חברו לליברפול לא הגיע מעבר לשמינית הגמר (Gettyimages)
מחרז עדיין רחוק מלהיות האלג'יראי הגדול בכל הזמנים. התואר הזה שייך לרבאח מאג'ר האגדי, שכיכב בשני מונדיאלים בשנות ה-80 ואף הבקיע שער מיתולוגי בעקב בגמר גביע האלופות לזכות פורטו נגד באיירן מינכן ב-1987. בנוסף, החלוץ הוותיק ענד את סרט הקפטן כאשר אלג'יריה הוכתרה בפעם היחידה בתולדותיה כאלופת אפריקה – היה זה ב-1990 בטורניר הביתי, ומאג'ר נבחר באופן טבעי לשחקן המצטיין. יהיה קשה מאוד להדיח אותו מהפסגה, בין היתר כי מאג'ר הוא אלג'יראי אמיתי, בעוד מחרז הוא צרפתי ממוצא אלג'יראי ששוכנע לייצג את מולדת הוריו רק כאשר שועלי המדבר העפילו למונדיאל בברזיל. הוא היה אז שחקן אלמוני בלה האבר, והיתה זו הזדמנות פז עבורו לקדם את הקריירה.
וזה עבד, גם בלי קשר למונדיאל. כבר בינואר 2014 חתם מחרז בלסטר סיטי מהליגה השניה. בחלוף שנתיים וחצי, הוא היה הכוכב הגדול בזכיה המטורפת באליפות אנגליה, כחלק מסיפור האגדה ההזוי ביותר של הכדורגל המודרני. הנסיקה המטאורית הפכה את מחרז לסופר-סטאר ברמה עולמית, אבל הוא המתין שנתיים נוספות במדי השועלים, ואז ביצע החלטה לא אידיאלית מבחינה מקצועית. המעבר למנצ'סטר סיטי תמורת 60 מיליון ליש"ט בקיץ שעבר שידרג את חשבון הבנק שלו, אך פגע בכושרו. הצרפתי-אלג'יראי פתח ב-18 משחקים בלבד בפרמייר ליג ובליגת האלופות במצטבר בעונה החולפת, כבש רק שמונה שערים במסגרות אלה והיה דמות שולית למדי בזכייה של התכולים באליפות.
מאנה, לעומת זאת, אמנם לא זכה באליפות הנכספת, אך העונה שלו באנפילד היתה כרגיל מזהירה. הסנגלי הוכתר לכובש המצטיין בליגה עם 22 כיבושים, היה אדיר גם בדרך לזכיה בליגת האלופות והגיע למצרים במומנטום נהדר מבחינה אישית. הוא היה אמור להיות היריב הגדול של חברו הטוב סלאח. בפועל, התברר שהיריב שלו הוא מחרז – והחזרה הגנרלית כבר נערכה בשלב הבתים.
מחרז. רשם עונה פושרת במדי סיטי (Gettyimages)
שתי הפינאליסטיות כבר פגשו זו את זו ב-27 ביוני, ואלג'ריה ניצחה אז 0:1. עבור מאנה, שהושעה ממשחק הפתיחה של נבחרתו, היתה זו ההופעה הראשונה באליפות, והיא היתה פושרת למדי. גם מחרז לא הבריק, והשניים שמרו את התמחושת לרגעים חשובים יותר. באופן כללי, שניהם לא ממש יציבים בטורניר, ומאנה אפילו הספיק להחמיץ שני פנדלים – אך שניהם עדיין מסוגלים לסיים גם כמלך השערים. לשניהם 3 כיבושים עד כה, אחד פחות מאודיון איגאלו הניגרי. גם הסוגיה הזו עומדת על הפרק בגמר, אך היא, כמובן, הרבה פחות חשובה מהגביע עצמו.
בינתיים, מאנה הקפיד להיות המנהיג השקט במערך של סנגל, ולא ביצע פעולות יוצאות דופן, גם אם שער הניצחון על אוגנדה בשמינית הגמר היה שלו. גם מחרז לא הרשים במיוחד, אבל הוא גנב את ההצגה בחצי הגמר מול ניגריה, גרם לשער העצמי של וויליאם אקונג במחצית השניה עם כדור רוחב מצוין ואז הכריע את ההתמודדות עם בעיטה חופשית אדירה בזמן פציעות. היה זה רגע השיא של מחרז במדי אלג'יריה עד כה, והוא בהחלט עשוי להרגיש שהמומנטום נמצא איתו. אחרי עונה מתסכלת למדי, הוא קרוב מאוד להישג לאומי מזהיר. הוא יכול להוביל את אלג'יריה לזכיה ראשונה באליפות אפריקה מזה 29 שנה. מנגד, מאנה רוצה לעשות זאת בפעם הראשונה בהיסטוריה ולהיות פורץ דרך. פפ גווארדיולה ויורגן קלופ עוקבים בעניין.
מה דעתך על הכתבה?