ב- 1974, במשחקי גביע העולם בכדורגל התפעלו כולם מיכולתה של נבחרת הולנד. אמנם היא הפסידה 2:1 לגרמניה המערבית במשחק הגמר, במינכן, אבל יכולתם המופלאה של יוהאן קרויף וחבריו, נותרה בלתי נשכחת.
את נבחרת הולנד אימן אז רינוס מיכלס, והוא זכור בין היתר כמי שהגדיר את משחקה כמבצעת "הכדורגל הטוטאלי". כלומר, השחקנים לא הסתפקו בתפקידם השמרני המוגדר במגרש, אלא היו כמעט בכל מקום.
אני כותב על כך בהקדמה מקשרת למשחק הכדורסל, אותו אנו רואים בעונות האחרונות בעיקר בליגת ה- NBA. לא בכדי היא נחשבת לטובה בעולם. הפערים שבינה לבין ליגות אירופה ניכרים כמעט בכל משחק.
אנחנו הכרנו כאן את הכדורסל שבו חלוקת התפקידים במשחק הייתה ברורה. לא כל אחד זרק מרחוק, בניסיון לקליעת שלוש נקודות. היו מומחים לקליעות מרחק. מיקי ברקוביץ, דורון ג'מצ'י, אור גורן וחנן קרן הם דוגמא מייצגת טובה. לכן כאשר שחקן, שאינו מסוגם ניסה קליעת מרחק, שמענו לא פעם את הפרשנים טוענים: "זה לא תפקידו". מצד שני גם היו שחקני כדורסל שנחשבו "אול-ראונדרים", כלומר, מי שביכולתם לעשות הכל, ובהצלחה.
כאמור, השתנו הזמנים, וגם אצלנו. זריקה מעבר לקשת ה-3 אינה עוד נחלתם של מי שנחשבים צלפים מובהקים. זה טוב ויפה, ובלי כל ספק, מרתק יותר את הצופים באולמות ומול מסכי הטלויזיה. את הדחיפה לכתיבת המאמר קיבלתי מהשיא החדש שנקבע, והוא 41 שלשות למשחק אחד, בליגה הטובה מכולן, בניצחונה של גולדן סטייט על סקרמנטו.
ליגת ה-NBA, שלאחרונה אני צופה במשחקיה יותר ויותר, הפכה בכלל לליגה שבה התחרות שבין הקבוצות היא על יותר הטבעות כדור (דאנקים) ועל ניסיונות לקליעת שלוש נקודות. פחות על משחק קבוצתי, ויותר על יכולות אישיות "המתפוצצות" פעם אחר פעם בזריקות "מסוף העולם", או בהטבעות, המבוצעות באתלטיות מדהימה, וכמעט ללא הרף.
פחות משחק קבוצתי, יותר יכולות אישיות (AFP)
שחקני הכדורסל של היום הם האתלטים הכי גדולים, הן מבחינת כוחם המתפרץ, ניתורם לגבהים והקליעות מטווחים ארוכים. נכון שלא כל כדור כזה נכנס לסל, אבל החטאות כאלה מתברר שאינן מרתיעות את הכדורסלנים. הם ממשיכים לזרוק, אוספים שלשות, מזעזעים את הטבעת ומקנים לנו הצגה גדולה.
זהו שינוי ברור בהשוואה לליגה של שנים עברו. היום כל שחקן הוא אתלט-על. במילים אחרות: היום כמעט כל כדורסלן הוא "אול-ראונדר".
השינוי הזה התבקש מאליו. פעם שחקן כדורסלן שגובהו 2.08 מ', או 2.10 מ', נדרש כאמור להיות בעיקר אלוף בקטיפת כדורים חוזרים מן הסל. היה עליו לדעת להסתדר באזור הצבע בהתקפה, ומשם לצבור את הנקודות. מתברר שהייתה זו טעות לחשוב שאל לו לזרוק מרחוק לעבר הסל. ואכן יום אחד זה קרה. הגבוהים התאמנו על זריקות אלה והצליחו בגדול. קליעה טובה היא גם תכונה מולדת, וכשמתאמנים עליה, התוצאות הן בהתאם.
התחלתי בסיפור ה"כדורגל הטוטאלי" של נבחרת הולנד מ- 1974. שכן גם הכדורגל עושה את דרכו לכיוון עליו הצביע אז המאמן רינוס מיכלס. הצעדים קטנים יחסית, מפני שמידות המגרש שונות לגמרי ממידותיו של מגרש הכדורסל. ובכל זאת הדרישות מהכדורגלנים הן להיות יותר אתלטים, להיות מהירים ובתנועה, לתקל בהצלחה, ל"בשל" באותה רמה, ולבעוט לעבר השער.
כמה מאלה שעושים זאת ניתן למצוא היום בקבוצות הגדולות. אבל זו צריכה להיות שאיפתו של כל כדורגלן, החולם על קריירה מזהירה.
כריסטיאנו רונאלדו (Gettyimages)
מה דעתך על הכתבה?