כאן צריכים לבנות: בחירותיה של מכבי ת"א שוב הובילו לכישלון

את העונה האירופית של מכבי ת"א מודל 2017/18 ניתן לכנות כצעד קדימה לשום מקום. מצד אחד, ההידרדרות במדרון החלקלק נבלמה. הקבוצה שבשנתיים האחרונות הפכה לבשר התותחים של היורוליג הפסיקה לשבור שיאים שליליים, נשארה בתמונת העלייה לשלב רבע הגמר כמעט עד לרגע האחרון ולפרקים אפילו יצרה רושם (מוטעה) שהאימפריה אוטוטו חוזרת, אבל מכאן ועד לומר שעל המועדון הצהוב עברה עונה מוצלחת המרחק הוא עצום.

זו לא רק אי ההעפלה לשלב שמונה הגדולות, שאם נודה על האמת מכבי לא באמת שייכת אליו. האם נבנה העונה סגל שיוכל לרוץ יחד, לפחות בחלקו הגדול, לאורך שנים, ולמנוע מהפכה כללית בכל קיץ? האם הצוות המקצועי נראה כאחד שיוכל מעבר לעצירת ההידרדרות גם לסייע לקבוצה להתחיל בטיפוס בחזרה למעלה? האם קודם שחקן ישראלי כלשהו העונה? והאם ככל שהתקדמה העונה הלכה הקבוצה והשתפרה? מכיוון שהתשובות לכל השאלות הן שליליות, אז גם התשובה לשאלה האם עונת היורוליג שמגיעה הערב אל סיומה תיזכר כנקודת מפנה חיובית בדברי ימיה של מכבי ת"א תהיה ככל הנראה לא.

בניסיונם להחזיר עטרה ליושנה, מתמודדים קברניטי מכבי עם שתי בעיות מרכזיות. הראשונה היא חוסר יכולתם להעמיד תקציב המתקרב לזה של הקבוצות הבכירות במפעל. השנייה – המחסור החמור בשחקנים ישראלים שיכולים להתמודד כרגע עם הרמה ביורוליג. יתכן שהמחסור נובע ממיעוט בכישרונות, יתכן שמהזנחתם ומדחיקתם לספסל של הכישרונות הקיימים, אך בכל מקרה מדובר בעובדה קיימת. במצב זה דרושה חשיבה לעומק – האם כדאי לנסות "להתאבד" בכל שנה על העפלה לשלב שמונה הגדולות, גם במחיר ויתור מוחלט על הצביון המקומי? או שאולי עדיף לנסות ולבנות סגל לטווח ארוך, תוך כדי בנייתם של כמה שחקנים מקומיים שקרוב לוודאי יספקו את הסחורה רק בשלבים מאוחרים יותר? במכבי בחרו כמובן באופציה הראשונה, יתכן שמתוך מחשש לאבד את הקהל הנאמן, הנכס הגדול של המועדון, שדורש הצלחות בכל מחיר, או אולי בשל אותה גישה מכביסטית שמתייחסת לכל הפסד כאל טרגדיה.

אולי הנכס הגדול של המועדון הוא הסיבה לקבלת ההחלטות? (עדי אבישי)

הבחירה לא השתלמה, ולדעתי לא הייתה נכונה גם במידה שמכבי הייתה מצליחה לסיים את העונה במקום השמיני וזוכה בתענוג המפוקפק של ספיגת שלוש תבוסות מצסק"א בשבוע. גם אם נתעלם מהרגע מהאבסורד של נציגת ישראל ביורוליג שמשחקת כמעט ללא ישראלים, הרי שבעידן החוק הרוסי (שכנראה לא הולך להסתיים בקרוב), מכבי זקוקה לשחקנים מקומיים לגיטימיים. בעונה בה נבנה סגל צעיר וחדש לחלוטין היה נכון יותר לגלות אורך רוח לא אופייני למועדון, ולבנות למשל את יובל זוסמן כשחקן העתיד של הקבוצה. במקום זאת זכה הצעיר המוכשר לדקות משחק מעטות (וביותר ממחצית המשחקים לא שותף כלל), ונראה כי במקום להתקדם חזר השנה אחורה. גם איתי שגב, שעל אף כל מגרעותיו היה יכול להפוך בעוד מספר עונות לשחקן יורוליג סביר, נמחק השנה לחלוטין מן הרוטציה, בעוד כארם משעור כמעט ולא זכה לדקות משחק. כתוצאה מדחיקתם המוחלטת של הישראלים הצטמצמה הרוטציה, מה שפגע בקבוצה במספר משחקים צמודים בהם נותרו שחקניה המרכזיים ללא אוויר בריאות בדקות ההכרעה.

מעבר לכך משלמת מכבי מחיר כבד על ההתייחסות לשחקניה המקומיים גם בזירה המקומית. את הגביע כבר איבדה, את המקום הראשון בתום הליגה הסדירה היא קרובה לאבד גם כן, ולא מן הנמנע שחוסר הביטחון והכושר הירוד של הישראלים שלה יוביל גם לאובדן האליפות בפעם הרביעית ברציפות, נתון חסר תקדים. גם הפתרון של הצפת הסגל במתאזרחים לא נראה כמוצלח במיוחד, מאחר שמלבד אלכס טיוס לא הוכיחו האחרים התאמה לרמה הגבוהה של המפעל.

אלכס טיוס. גם הבחירה במתאזרחים לא מניבה תוצאות (דני מרון)

אז איך בעצם יכולה מכבי ת"א לחזור ולהצליח בזירה האירופית בתנאים הנוכחיים? מעבר לצורך של ראשיה להתחיל ולחשוב לטווח ארוך (מה שספק גדול אם יקרה), חייבת הקבוצה לעשות עבודה טובה יותר בכל הקשור לבניית הקבוצה. אין ספק שהשנה לא נרשמו פלופים מדהימים בדומה לאלו של השנים האחרונות (ע"ע פבראני, לינהארט ורבים אחרים), אך גם לא ניתן להצביע על הצלחות גדולות או מציאות מדהימות של מערך הסקאוטינג.

קבוצה בעלת תקציב בינוני בקנה מידה אירופאי פשוט חייבת לעשות עבודת איתור מוצלחת יותר. מעבר לכך, מכבי זקוקה נואשות למאמן מבריק ונבן ספאחיה לא הוכיח השנה כי הוא כזה. המאמן הקרואטי הצליח להשליט סדר מסוים במערכת הסוערת (ואפילו הצליח להגיע אל סיום העונה מבלי להיות מפוטר כמו קודמיו בתפקיד), אך בפרמטרים חשובים אחרים כשל. ההגנה הקבוצתית הייתה מהחלשות במפעל, שום שיפור לא נרשם משני צדי המגרש ככל שהעונה התקדמה וכשההפסדים החלו להיערם עלה שוב מפלס העצבים לרמות הישנות והמוכרות. למכבי דרוש מאמן בעל יכולות גבוהות יותר של עמידה בלחץ, ניהול משחק וכאמור גם של הרכבת סגל איכותי.

"דרוש מאמן בעל יכולות גבוהות יותר של עמידה בלחץ, ניהול והרכבת סגל (דני מרון)

לכולנו ברור מיהו המאמן המתאים ביותר לתפקיד, אך בהנחה שדייויד בלאט יסרב גם הפעם להצעה שתגיע, ושאר המאמנים האירופאים מן הדרג הראשון יהיו שוב יקרים מדי עבור מכבי, נראה כי המועמד המתאים והבשל הבא לתפקיד עשוי להיות מי שגבר עליה בגמר הגביע האחרון, דן שמיר. ה"לפטופ" שהוכיח בשנים האחרונות את יכולותיו הגבוהות בתחום בחירתם של שחקנים זולים שהפכו בהמשך לשחקני יורוליג, מסתמן כמי שמוכן לעשות את קפיצת המדרגה המשמעותית.

אין ספק שבהנהלת "הקבוצה של המדינה" (בדימוס) עושים מאמץ אמיתי לשנות את המגמה העגומה של השנים האחרונות. התוצאה הבינונית מינוס של העונה הנוכחית מלמדת אותנו כי יתכן שבתנאים הנוכחיים השינוי קשה מדי להשגה, או שהגורמים האחראים לאותו מאמץ פשוט אינם האנשים המתאימים לעבודה.