ארמאני מילאנו היא היריבה הנוחה ביותר שאותה יכולה הייתה מכבי תל אביב לפגוש בנקודת הזמן הנוכחית. כאשר היכולת לא משהו, היחסים בין המאמן לכמה מהשחקנים חורקים וגם התוצאות רחוקות מלהרשים (כולל שלושה הפסדי ליגה ביתיים בחודשיים האחרונים), אין כמו מפגש מול חבורת הכוכבים חסרת חוט השדרה של סימונה פיאניג'אני בכדי לשקם את הביטחון העצמי.
הצהובים פגשו למעשה מעין גרסה עדכנית למכבי של העונה הקודמת – קבוצה מלאת כישרון אך חסרת אופי, תשוקה וחיבור, שהשלם שלה קטן בהרבה מסכום חלקיה. כאשר ההגנה האיומה של מילאנו, הגרועה ביותר ביורוליג עוד לפני המשחק אמש, פגשה את ההגנה הרעה כמעט באותה מידה של חבורת ספאחיה (השלישית הכי רעה במפעל), קיבלנו באופן מאד לא מפתיע משחק של ליגת הקיץ באמצע החורף.
- ההגנה הכי טובה היא ההתקפה: 102:111 למכבי ת"א במילאנו
- דמרקוס קאזינס גמר את העונה בעקבות קרע בגיד אכילס
הצבע הפרוץ של האיטלקים (זוכרים שפעם ההגנות של קבוצות ארץ המגף היו אימת היבשת?) אפשר לצהובים לסיים את המחצית הראשונה עם 69 אחוזי קליעה לשתי נקודות, ואילו הגנת הפיק אנד רול החלשה של מכבי סייעה לת'יאודור וחבריו לקבור לא פחות משמונה שלשות באותו פרק זמן. גם במחצית השנייה לא חזינו ביותר מדי שיטתיות הגנתית, ניסיונות לייצר לחץ על הכדור או אגרסיביות ראויה לשמה משני צדי הפרקט, אך לכל אורך 40 הדקות היו אלה שחקני מכבי שבכל זאת נראו מחויבים יותר להשגת הניצחון וכשולטים בגורלו. הצהובים שמצטיינים במשחק המתאפיין בקצב מהיר הציגו משחק התקפי קבוצתי ונהנו מיום מוצלח של מרבית שחקניהם הבולטים, כאמור רבות הודות לחולשה ההגנתית יוצאת הדופן של יריביהם.
למרות ה"יריבה בהזמנה", יכול נבן ספאחיה להיות מרוצה מלא מעט דברים במשחק אמש. קודם כל מעצם הניצחון, מול יריבה שרק בשבוע שעבר השיגה צמד ניצחונות מול יריבות ספרדיות ושביום נתון יכולה לסכן כל יריבה בעזרת הכישרון העצום של שחקניה. שנית, מחזרתם לעניינים של שניים משחקניו החשובים ביותר, נוריס קול ודשון תומאס, שלראשונה מאז שחזרו מפציעותיהם הציגו משחק התקפי שהזכיר את יכולותיהם מתחילת העונה. שלישית ממשחק ההתקפה הקבוצתי של חניכיו, שמסרו אמש 25 אסיסטים (ג'קסון וקול עם ששה כל אחד).
קול ותומאס. חזרו לעניינים (אודי ציטיאט)
ולבסוף מהצורה בה סיימה קבוצתו את המשחק. כאשר נראה היה שהקבוצה הביתית נמצאת על סף "נס מילאנו" משלה, עצרו הצהובים את ניסיון הקאמבק בעזרת משחק התקפה שקול, קבלת החלטות טובה ואחוזי קליעה מצוינים. בכל הקשור למשחק ההתקפה מדובר היה באחד מהערבים המשובחים ביותר שניפקה מכבי ת"א (שקבעה שיא קליעה עונתי ביורוליג) בשנים האחרונות. הבעיה, שוב, היא שלמגרש יש גם צד שני.
ומה לגבי מצבה של ההגנה הצהובה? הוא נשאר קריטי אך יציב. גם בפתחו של חודש פברואר לא יודעים שחקני מכבי כיצד הם אמורים לטפל מבחינה אישית וקבוצתית במשחק הפיק אנד רול של יריביהם. ואם הם יודעים אז המצב קשה עוד יותר, משום שזה אומר שרמת הביצוע שלהם היא מתחת לכל ביקורת. כמות הזריקות החופשיות להם זוכים הגארדים לאחר חסימות פשוטות (כשפראחובסקי מביט בעניין) היא בלתי הגיונית, ממש כמו כמות ההטבעות של שחקני הפנים של היריבות במקרים שבהם גבוהי מכבי יוצאים לעזרה ולא זוכים לכל חיפוי. על תחכום הגנתי, הגנות אזוריות ומעברים בכוח אין מה לדבר כך שמה שיכול להציל את הצהובים היא רק אותה אנרגיה לוחמנית המתלווה בדרך כלל למשחקים הביתיים או חולשת חלק מהיריבות. מול היריבות הבאות (ז'לגיריס, ברצלונה, מלאגה וצסק"א) זה פשוט לא יספיק.
הניצחון היקר שהשיגה אמש משאיר את מכבי במרחק שתי נקודות מבאסקוניה הדולקת אחריה, שככל הנראה תאבק אתה ועם חימקי עד סיום העונה על שני הכרטיסים האחרונים לשלב רבע הגמר. הקרב מולן צפוי להיות מאד לא פשוט, אך אמש הוכיחו הצהובים שוב כי הם יודעים איך לנצח במשחקים שהם MUST WIN עבורם. מכבי כרגע נראית כמו אותו תלמיד שבתעודת סיום השנה שלו רשום כי הוא מבצע את המוטל עליו. היא תקווה שכמוהו, למרות שהיא רחוקה מלהבריק, היא תעלה בסופו של דבר כיתה.
הצהובים חוגגים. יספיק כדי לעלות כיתה? (אודי ציטיאט)
מה דעתך על הכתבה?