מכבי ת"א החדשה, המשופעת בשחקנים חסרי ניסיון אירופאי, למדה אמש שיעור חשוב-אסור לנמנם ביורוליג. גם לא במשחק שנראה תחת שליטה מוחלטת, וגם לא ביתרון של 14 נקודות שיכול להימחק תוך דקות ספורות. הצהובים נקלעו לרגעי הכרעה מותחים למרות יכולת טובה שגילו במשך שנים וחצי הרבעים הראשונים, וזאת לא רק בשל אותה הירדמות כללית, אלא גם בשל כמה בעיות מהותיות בקבוצה. באותן דקות מתות, בהן המומנטום נוטה לכיוונה של הקבוצה השנייה והשגת כל סל היא בבחינת משימה מסובכת, ניתן לטפל בכמה דרכים.
הראשונה היא צבירת נקודות על ידי שחקני פנים בעלי מהלכי לאו פוסט יעילים, וכאלה אין כרגע למכבי (פראחוסקי שבא בדיוק על המשבצת הזו רחוק מלספק בינתיים את הסחורה). השנייה היא על ידי שחקנים שוברי שיוויון בעלי יכולות אישיות גבוהות, וכאן מדובר בעניין של יום מוצלח יותר או פחות (ע"ע פייר ג'קסון), והשלישית היא על ידי מהלכים קבוצתיים מתואמים, ולהשגת תאום שכזה בין שלל השחקנים שקובצו במכבי העונה דרוש עוד לא מעט זמן. הדרך הרביעית, שדווקא מתאימה להרכב הגארדים של מחזיקת הגביע, היא השגת נקודות רבות יותר במגרש הפתוח ובמשחק המעבר.
בהיעדר כל אותם פתרונות התקשתה מכבי מאד בהתקפה (26 נקודות ב-16 הדקות האחרונות), אך הצליחה לנצח בסופו של דבר בזכות לא מעט אופי שגילו שחקניה בדקות הסיום, ובזכות הפער שיצרה במחצית הראשונה המוצלחת שלה.
אז איך בעצם בנו הצהובים את היתרון הבריא במחצית הראשונה למרות כל אותן בעיות התקפיות? ראשית בזכות הספסל העמוק שלהם. כל מאמן נוהג להשאיר על הספסל שחקן אחד או שניים שיכולים לשנות את המשחק עם כניסתם אליו.
קול. כשהוא מצוות עם ג'קסון ההתקפה לא זורמת (עדי אבישי)
לנבן ספאחיה יש ארבעה כאלה. נוריס קול הוא רכז סקורר שביום נתון יכול לספק תצוגות מרשימות כמו השחקן אותו הוא מחליף, פייר ג'קסון, ג'ון דיברתולומיאו משדרג מיד עם כניסתו את האגרסיביות ההגנתית, ותורם גם לחימה, שכל, אופציית קליעה מבחוץ ובעצם מה לא, דשון תומאס הוא שחקן ההתקפה המגוון ביותר בקבוצה וכרגע גם שחקו הפוסט היעיל שלה, ואילו אלכס טיוס שמשחק בשביל האחרים ומעל הטבעות משני צדי המגרש משנה גם הוא את המומנטום ברבות מהפעמים בהן הוא עולה לפרקט.
עם כזה ספסל עשיר ומגוון, בעיקר בגזרת הגארדים, יכול הצוות המקצועי להיות סמוך ובטוח שהריצה של קבוצתו תגיע לכשימצאו את ההרכב הנכון לאותו משחק, לפחות מול היריבות שאינן מן הדרג הבכיר.
מכבי ת"א החדשה היא גם קבוצה ממושמעת (שני איבודים בלבד במחצית הראשונה אמש, יחס של יותר משני אסיסטים לאיבוד במשחק כולו), ובעלת הגנה קבוצית אגרסיבית ומתואמת באופן יחסי לשלב המוקדם של העונה, שוב-בעיקר בכל הנוגע לגארדים שלה. בדקות בהן איבדה מעט את אותה אגרסיביות אפשרה הקבוצה לבאסקוניה לחזור למשחק וכמעט לגנוב אותו. העמדה הבעייתית ביותר של מכבי כרגע היא עמדה מספר 4. לנוכח חוסר הבשלות של בולדן וכהן מבלה בעמדה זו דקות רבות דווקא דשון תומאס, שמהווה פיתרון התקפי לא רע אך פתרון הגנתי בינוני ומטה, שיהיה עוד פחות טוב מול מעצמות היבשת.
תומאס. פתרון טוב לעמדה מס' 4 רק מבחינה התקפית (עדי אבישי)
בדקות האחרונות אמש ניסה ספאחיה בפעם הראשונה העונה לשחק עם פייר ג'קסון ונוריס קול יחדיו. קשה לומר שהניסוי הוכתר בהצלחה. שני הסקוררים נמוכי הקומה מתקשים לשמור על הגארדים הגבוהים יותר שממולם, לא מתואמים (באופן טבעי) ביניהם, ההתקפה עם שניהם לא זורמת מספיק ולא פחות חמור מכך- בהרכב הזה נשאר ג'ון דיברתולומיאו על הספסל.
למרות כל אלה חשוב להמשיך ולתרגל את ההרכב הזה, ולו רק בשל העובדה שהשניים יתקשו להסתפק ב-40 דקות משותפות מדי ערב. מעבר לכך, מול ההגנות האיכותיות והקשוחות של היורוליג, תזדקק מכבי לעתים ליכולות הגבוהות של שניהם בצוותא.
מוגזם יהיה לכנות את באסקוניה, עם שחקנים כמו שונגליה, בובוואה והוארטס ,יריבה בהזמנה. אך בהחלט ניתן לומר שההגרלה שסידרה לצהובים קבוצה שעוד תיראה טוב בהרבה בהמשך העונה, שבוע לאחר משחק פתיחה נוח מול באמברג, היטיבה עם הקבוצה המתחדשת. את מכבי ת"א זה ממש לא צריך לעניין, מאזן של 0-2 לראשונה מזה חמש שנים, ניצנים של כישרון לצד קבוצתיות, מאמן שנראה כרגע כאיש הנכון בזמן הנכון ובעיקר הצלחה מסתמנת בבחירת החומר האנושי בקבוצה הם סיבות למצב רוח טוב ערב שבוע עמוס במיוחד.
במידה והמאזן הנקי מהפסדים ישמר גם בתום שלושת המשחקים הקרובים (בשבת בגלבוע, בשלישי מול אולימפיאקוס ובחמישי בבלגרד), כבר ניתן יהיה לדבר עם פתיחת עונה מוצלחת.
מה דעתך על הכתבה?