מספר גורמים סייעו למכבי תל אביב אמש (רביעי) להפוך את דקות הפתיחה של המשחק לטובות ביותר שלה העונה. המשניים שבהם היו אפקט החלפת המאמן הידוע שתמיד גורם לשחקנים להזיז את ישבנם בזריזות יתר ביום שאחרי, טקס ההוקרה לגיבורי 1977 שחימם את האווירה והכניס את הקהל לעניינים, והיכולת החלשה של שחקני צסק"א שנראו באתם דקות מנומנמים לחלוטין.
אבל הגורם המרכזי היה צורת המשחק של הצהובים ברבע הראשון – כפיית קצב משחק סופר מהיר, התבססות על משחק המעבר, לקיחת זריקות רבות ככל האפשר בשליש הראשון של שעון ה-24 ואפילו ניצנים של אגרסיביות בהגנה. כך בדיוק צריכה לשחק קבוצה במשבר השואפת להחזיר לעצמה מעט מביטחונה, וכך בדיוק חייבת לשחק קבוצה מוכשרת ואתלטית (לפחות בגזרת הגארדים) כמו מכבי ת"א. התוצאה הייתה מרשימה – 31 נקודות ברבע, 10 מ-15 מהשדה (כולל 5 מ-6 מהשלוש) ושליטה מוחלטת במשחק.
אלא שעוד לפני שהתחלנו לזמזם בראשנו את "או אה מה קרה", כבר חזרה צסק"א למשחק ובהמשך אף הפכה אותו, כשהיכולת שגילו שחקניו של ליובין בשלושת הרבעים האחרונים הזכירה יותר את תקופת קודמיו בתפקיד מאשר את עשר הדקות הראשונות. זה קרה בעיקר משום שהשיטתיות מנצחת בסופו של דבר את המקריות.
השראה של רגע, כוכבי 1977 (עדי אבישי)
איטודיס הצליח למצוא את ההרכב המפוקס ביותר שלו ולכפות בעזרתו קצת משחק סבלני יותר, נותרה מכבי ללא תשובות. רמת משחק חצי המגרש של הצהובים הייתה ונשארה נמוכה מאוד, עם ניצול מינימלי של כישרון השחקנים. היא בלטה בעיקר בדקות ההכרעה, בהן חזרו הביתיים לפעולות אינדיבידואליות לא מוצלחות בעוד האורחים חוזרים שוב ושוב על מהלכים קבוצתיים יעילים, שהניבו זריקות טובות גם בערב בו שיחקו ללא שני שחקני הקלאץ' הבכירים שלהם.
מה שצרם לעין יותר מכל היה כמובן מופע האימים של סוני ווימס בדקות הסיום, אך גם כאן מדובר רק בדוגמא נוספת (אם כי קיצונית) לבעיה מתמשכת. השילוב בין ווימס לגאודלוק בפרט, ובין ווימס לשאר חבריו לקבוצה בכלל פשוט לא עובד, לא ברמה המקצועית ולא ברמה החברתית, וספק גדול אם אי פעם יעבוד. גם אמש היטיבה מכבי לשחק בדקות בהן סופסל , דקות בהן גאודלוק נראה כמי שיצא מקיפאון ומשחק בחופשיות. ניסיון שילובו המוצלח יותר של ויימס בקבוצה יהיה כבר הבעיה של המאמן הבא של מכבי, ולהצלחה או אי הצלחה בו יהיו השלכות משמעותיות.
אז מה בעצם צריך להיות מאמנה הרביעי במספר של האימפריה השוקעת? יותר משעליו להיות איש כדורסל מבריק, הוא חייב להיות מומחה בכל הקשור לצד המנטלי, עם התמחות מיוחדת בטיפול בטיפוסים בעייתיים, שלא לומר סוציומטים. איינרס בגאצקיס עומד לקבל אחריות על החבורה הכי לא יציבה ביורוליג, כזו שמסוגלת לנצח בפיראוס ואז ליפול בשני משחקים ביתיים, כזו שיכולה להפגין גישה מחפירה מול הכוכב האדום וגלבוע ואז להתפוצץ לרבע ולהיראות כל כך שונה מול אלופת אירופה. מעבר לכך הוא יהיה חייב גם להפגין יכולות טקטיות, ולהתאים את סגנון משחקה של קבוצתו החדשה לאופי של שחקניו. ואם הוא מעוניין בכמה טיפים בנושא, מומלץ שיפנה למי שתחתיו עבד עד ימים אלו, לדיוייד בלאט כמובן.
יתאוששו מעוד פספוס? (עדי אבישי)
מאמנה של יריבת מכבי במשחק החשוב מחר (שישי, 19:45) הוא מהטובים ביותר בתחום היצירתיות ועריכת ההתאמות תוך כדי העונה. בהיעדר גבוה דומיננטי ובצל פציעות רבות הפך המאמן את דארושפקה לקבוצת סמול בול שמפציצה מעבר לקשת, משבשת את משחק היריבות ומשיגה ניצחונות גדולים, בין השאר מול צסק"א, ריאל ואתמול בחוץ מול פנר. לא מזמן עשה זאת בלאט גם מעבר לאוקיאנוס, כשלמרות מכת פציעות כמעט והפך לאלוף עולם עם מתיו דלאבדובה בתפקיד הרכז, כשלפני כן כפי שכולנו זוכרים זכה עם יריבתו מחר ביורוליג, כשאת תפקיד הפורוורד מאיישים "גבוהים" כמו דווין סמית' ודיויד בלו.
מעבר לפיקנטריה של המפגש עם האקס מצפה למכבי משחק חשוב מאוד בטורקיה. הצהובים שנוצחו עד כה בכל המפגשים הישירים עם קבוצות עמן יתחרו על המקומות האחרונים בהצלבה, עשויים למצוא את עצמם במצב קשה במקרה של הפסד נוסף. וכאשר הם מגיעים שפופים עקב הפספוס הגדול – והפסד ביתי לצסק"א נטולת תאודוסיץ' ודה קולו הוא בהחלט פספוס, וכאשר המארחים מגיעים מעודדים מאוד מניצחון החוץ הגדול על אובראדוביץ' וחבורתו, וכאשר מול אחד מטוב מאמני הכדורסל ביבשת יתייצב מאמן זמני עם מינימום יכולת השפעה על שחקניו, נראה תסריט הפסד שכזה ריאלי מאוד.
ווימס וראד, החיבור לא עובד (יוני אריאלי)
מה דעתך על הכתבה?