המבחן הגדול של ההיכל

האם גיא גודס ישלוף שפן או שז'ליקו אובראדוביץ' ישלוף מטאטא? האם מכבי ת"א תצליח לגרור את הסדרה למשחק רביעי או שפנר-אולקר תסגור עניין עם 0:3 חלק? לקראת המשחק השלישי בסדרה, הנה כמה סיבות לאופטימיות וגם כמה לפסימיות מנקודת מבטם של הצהובים.

סיבות לאופטימיות

סטטיסטיקות מעודדות. 24 סדרות יורוליג בשיטת הטוב מחמישה משחקים התקיימו בשש השנים האחרונות, ורק ארבע מהן הסתיימו בתוצאה 0:3. נפילת מתח טבעית בקרב הקבוצה המוליכה ומלחמה על הכבוד של הקבוצה בפיגור גורמות בדרך כלל להתארכותן של הסדרות. גם הנתונים המלמדים כי פנר נוצחה בשלושה מתוך חמשת משחקי החוץ האחרונים שלה, וכי מאזנן של קבוצות טורקיות בהיכל עומד על שלושה ניצחונות ב-22 משחקים (ואף ניצחון ב-13 השנים האחרונות) יכולים לעודד מעט את רוחם השפופה של אלופי אירופה.

חוזרים הביתה. אז נכון שמאז ה"NOBODY FUCKS WITH MACCABI IN THE YAD" של ארל וויליאמס כבר שונה שמו של ההיכל כמה פעמים ולא מעט קבוצות כן יצאו ממנו מנצחות, אבל עדיין מדובר באחד מן האולמות הביתיים ביותר באירופה. אחרי 80 דקות בארינה של איסטנבול אליה נדחסו 14 אלף צופים קולניים, ישמחו שחקני מכבי לחזור למגרשם הביתי, שידע כבר ניסים גדולים בהרבה מניצחון על אלופת טורקיה.

הצהובים כבר הוכיחו את העונה את כוחם במשחקי הבית עם שישה ניצחונות בשבעה משחקים בשלב הטופ 16, כולל אותם שניים גדולים מול ברצלונה וריאל. החזרה הביתה אמורה לתת רוח חדשה לקבוצה שנראתה עייפה וכבויה במשחקה האחרון, וכמובן גם לגרום לשריקות במאני טיים ללכת לכיוון הנכון (בתנאי כמובן שהשופטים יתגברו על הפחד ממבטיו הזועמים של אובראדוביץ').

אוהדי מכבי. יצליחו להעיר את השחקנים? (עדי אבישי)

חוסר הניסיון של היריבה. על כוחה ואיכותה של היריבה כבר הספקנו ללמוד בשני המשחקים האחרונים, אך עדיין מדובר בקבוצה שלמרבית שחקניה ניסיון מועט יחסית במאבקים ברמות האירופאיות הגבוהות ביותר. אפשר לצפות לירידה מסוימת ביכולת של כמה מהצעירים של פנר במשחק צמוד מול קהל עוין.

הקאמבק של לנדסברג. מכבי צמאה לגארד נוסף שיוכל לספק נקודות ולתת דקות מנוחה נחוצות לפארגו ואוחיון. מאחר שמהיינס כבר קשה לצפות לתרומה של ממש ולינהארט יעיל יותר בעמדה 3, מתרכזות מרבית התקוות בסילבן לנדסברג הנמצא בשלבי החזרה מהפציעה הארוכה שהשביתה אותו בחודשיים האחרונים וכל כך פגעה בקבוצה. 11 הנקודות שקלע הגארד באיסטנבול ביום חמישי בתוספת ליכולתו ההתקפית הסבירה גם במשחק הליגה האחרון בראשל"צ הן סימן חיובי ביותר עבור גודס, שסופר כבר שישה הפסדים בעשרת משחקי היורוליג מאז אותה פציעה ארורה.

סופו של משחקי הבית. הסנטר המושמץ נראה אומנם נורא בשני המשחקים הראשונים של הסדרה (ממוצע של נקודה וחצי ריבאונד למשחק, יכולת איומה בהגנה ותחושה שהוא מנותק לחלוטין מהקבוצה), אבל צריך לזכור שבמשחקי הבית העונה מדובר בשחקן אחר לחלוטין. היווני שמעמיד ממוצע חלש של 4.6 נקודות למשחק במשחקי החוץ העונה יותר ממכפיל את מספריו ב"מנורה מבטחים" (9.6 נקודות למשחק, 17 מול ריאל, 15 מול הכוכב האדום). משחק ביתי יעיל נוסף מצדו עם נוכחות בצבע והדבקת עבירות לגבוהי היריבה יעזרו מאוד למכבי, כשדקות פתיחה טובות שלו עשויות לתת למכבי דחיפה מוראלית קריטית.

סופו. שחקן אחר בבית (עדי אבישי)

"ראן אנד בלאגן". אין סיכוי שב-96 השעות שחלפו מאז תום המשחק השני בסדרה הפכה מכבי לקבוצה מסודרת ומאומנת ברמה של יריבתה, אבל במידה ותצליח לכפות עליה הפעם קצת וסגנון משחק שונה היא עשויה גם לכפות עליה משחק רביעי. משחק מהיר יותר, אגרסיבי יותר ומסודר פחות יכול לשחק לידיים של מכבי שחייבת להוציא את פנר מתבנית המשחק הכל כך יעילה שלה. מכבי ידעה העונה לחסל גארדים מצוינים בעזרת לחץ אינטנסיבי על הכדור וחיפוי מאחור של רנדל, סמית' וטיוס, ובמידה ותדע לנצל את יתרון האתלטיות שלה תוכל לגרור את היריבה למשחק שקול עד לסיום.

סיבות לפסימיות

מומנטום מנטלי שלילי. אם מההפסד במשחק הראשון עוד יצאה מכבי עם ההרגשה שהשד אינו נורא כל כך, הרי שאת המשחק השני – שלמעשה הוכרע ברבע הראשון שלו – היא סיימה בתחושה קשה. זה לא רק ה-2:0 והידיעה שאף קבוצת יורוליג לא ניצחה בסדרה לאחר פיגור כזה, זו גם התחושה שלפנר יש תשובה לכמעט כל דבר שמכבי יכולה לזרוק לעברה. אלופת אירופה נראית מרוקנת מאנרגיות ומשחק נוסף עם יכולת מנטאלית שכזו יצמיד לתוארה את המלה לשעבר.

יתרון העומק של פנר. בעוד ששחקני החמישייה של מכבי הולכים ונשחקים (פארגו, רנדל וסמית' שיחקו מעל 60 דקות בשני המשחקים הראשונים) ושחקני הספסל שלה כמעט שלא תורמים דבר, הרי שאצל היריבה מוציא המאמן מהנפטלין שחקן שכלל לא דרך על הפרקט במשחק הראשון ומכריע את השני. אז אמנם חלפו הפעם ארבעה ימים ולא יומיים בין המשחקים, אבל ספק אם ההפוגה המעט ארוכה יותר תהיה זו שתיתן אנרגיות מחודשות לשחקנים הבכירים של מכבי, שכבר תקופה נראים כנעים על אדי הדלק האחרונים. וסלי, בייליצה וזוריץ' הוליכו את קלעי פנר במשחק הראשון, גאודלוק, ארדן ובוגדנוביץ עשו זאת בשני. למכבי לעומת זאת, סיכויים קלושים לנצח ללא תרומה משמעותית הרבה יותר של סמית ותצוגה גדולה של פארגו.

הספסל של פנר. יתרון גדול בעומק (אודי ציטיאט)

הרקורד של פנר מחוץ לטורקיה. מדובר בקבוצת החוץ השנייה בטיבה ביורוליג (אחרי צסק"א מוסקבה), שניצחה ב-10 מתוך 12 משחקי החוץ שלה העונה. בין השאר השיגו חניכיו של אובראדוביץ' ניצחונות גדולים במילאנו (פעמיים), ברצלונה, בפיראוס מול אולימפיאקוס ואפילו במוסקבה מול צסק"א.

שיטתיות מול מקריות. פנר פחות כשרונית מקבוצות העלית של היבשת כמו ריאל מדריד או צסק"א מוסקבה, אך מבחינת היכולת והתיאום הקבוצתי היא לכל הפחות משתווה אליהן. קשה הרבה יותר להפתיע קבוצה עם הרגלים כל כך נכונים ומובנים בעזרת יכולות אישיות, ומכבי שנראית רחוקה שנות אור מיריבתה בפרמטרים של משחק חצי המגרש בהתקפה והתיאום הקבוצתי בהגנה צפויה להתקשות מאד בשל כך גם הערב.

המפלה בעמדת הסנטר. דווקא בעמדה שערב הסדרה נראתה כזו שבה למכבי צפוי יתרון מסוים מסתמנת הנפילה הגדולה ביותר. וסלי וזוריץ' במשחק הראשון וארדן בשני העלימו לחלוטין את טיוס וסופו שנראו חסרי אונים מולם. בהיעדר משחק פנים ראוי לשמו תלויה מכבי לחלוטין באחוזי הקליעה שלה מבחוץ, ואלה כבר תקופה ארוכה רחוקים מלהרשים. הטורקים גם לקחו בממוצע 12 ריבאונדים יותר למשחק בשני המשחקים הראשונים בסדרה, כולל שליטה מוחלטת בריבאונד ההתקפה, ועם נתונים כאלה קשה מאד לנצח.

אובראדוביץ'. איך אמר אחד מבכירי חלוצינו? "אין לי מה להוכיח והוכחתי את זה היום על המגרש". אז לאובראדוביץ' על שמונה תארי היורוליג שלו באמת שכבר מזמן אין מה להוכיח, אבל הוא מתעקש להמשיך ולהציק למכבי, ולאחר שכבר גבר עליה בשני גמרים, בחצי גמר אחד ובהצלבה אחת הוא בדרך לסיים לה את העונה פעם נוספת. ההתאמות במהלך המשחק הראשון, ההכנה והשינויים לקראת המשחק השני והתאום הקבוצתי המרשים של פנר הן עוד הוכחות למי שהיה צריך שמכבי מתמודדת לא רק מול קבוצה טובה ממנה, אלא גם מול בכיר מאמני אירופה.

אובראדוביץ'. מתעקש להמשיך להציק למכבי (אודי ציטיאט)