גמר אליפות ארצות הברית הפתוחה כנראה מסכם בצורה הטובה ביותר את השנה של נובאק ג'וקוביץ'. במשחק שנדחה בשלוש שעות בגלל הגשם, נולה עמד בכל מה שהיה לרוג'ר פדרר להציע לו, הסתכל לו בעיניים ולקח את המשחק ואת תואר הגראנד סלאם השלישי שלו ל-2015.
קשה להבין כמה דומיננטי היה ג'וקוביץ' גם שמסתכלים על המספרים. זו השנה הכי מרשימה בעידן המודרני: שלושה תארי גראנד סלאם ושישה תארי מאסטרס, אליהם הוסיף את הזכיה בטורניר סוף השנה. הוא הגיע ל-15 גמרים רצופים (11 זכיות) והשיג 16,785 נקודות סבב – שניהם שיאי כל הזמנים. הוא זכה במגרשים קשים, באולמות, על דשא ועל חימר. נראה שהוא היה זוכה גם אם היו משחקים על מים.
- ספורטאית השנה 2015: אילנה ברגר הרפז מכתירה את סרינה וויליאמס
- החמצת השנה 2015: איך לעזאזל יונייטד פספסה את אנחל די מריה?
- הצטרפו לעמוד הפייסבוק של ספורט1
הרבה כבר שכחו, אבל זאת לא הפעם הראשונה שהוא שולט בסבב. ב-2011 ג'וקוביץ' יצא לרצף של 41 ניצחונות רצופים (שנקטע בהפסד לפדרר בחצי גמר הרולאן גארוס), זכה (כמו השנה) בשלושה גראנד סלאמים ושבר את שיא הזכיות הכספיות בשנה אחת. את אותה עונה הגדיר ג'ון מקנרו: "השנה הטובה ביותר בהיסטוריה של הטניס".
נולה, רקד על כל משטח (Gettyimages)
אז מה עשה את השנה הזאת לגדולה אפילו יותר? זה לא רק אחוז הניצחונות (93.2%) או העובדה שהפך לאדם השלישי בהיסטוריה (מלבד פדרר ורוד לייבר) שהגיע לגמר ארבעת הגראנד סלאמים בשנה קלנדרית אחת. זה בגלל שהניצחונות הגיעו בדרך הקשה. 31 מהם הושגו נגד טניסאים שדורגו בעשיריה הראשונה בעולם – שיא כל הזמנים, אחרי הרקורד אותו החזיק בצוותא עם נדאל ועמד על 24.
ג'וקוביץ' פשוט יותר טוב מכולם. למרות שההגשה שלו עדיין לא בצמרת העולמית (מדורג 24 באייסים), הוא מדורג בחמישיה הראשונה בהשגת נקודות בהגשה שניה, בהשגת נקודות בהחזרה (בהגשה ראשונה ושניה), נקודות במשחק ההחזרה והוא מדורג בעשיריה הראשונה בארבע קטגוריות נוספות. על פי הסטטיסטיקות המתקדמות, השנה הזו טובה יותר מהשנה הטובה ביותר בקריירה של פדרר (2006) ופיט סמפראס (1997), ששלטו בענף לפניו.
השחקן הסרבי, שמכונה "איש הגומי" בקרב אנשי המקצוע, אמנם משיג פחות נקודות "קלות", אבל מציג משחק שאין בו (כמעט) נקודות חולשה. הוא שיפר את משחק הרשת שלו בעזרתו של המאמן בוריס בקר והוריד עוד אופציה מהשולחן עבור יריביו, שגם ככה התקשו מול הבק-הנד והפור-הנד המושלמים שלו.
עוצמה מתפרצת בכל מכה (Gettyimages)
כמו פדרר בימיו הגדולים, כיום כל שחקני הסבב מגיעים למפגש נגדו בחרדת קודש ומפסידים נקודות עוד לפני שהמשחק התחיל. הוא הפך באחת לבריון השכונתי שאף אחד לא מעוניין להתקרב אליו ומקווים שההגרלה תפגיש אותם רק בגמר. היכולת שלו להתכונן לכל משחק מאפילה אפילו על הגדולים ביותר, כאשר הוא תוקף ללא הרף את חולשות היריב ויודע תמיד מתי לפגוע בנקודות הרגישות.
ההישג הכי מרשים שלו היה שהעונה הזאת לא התרחשה בריק. ספורטאי גדול תמיד נדרש ליריב איכותי לצדו כדי להוכיח את גדולתו. לבורג היה את מקנרו, לסמפראס את אגאסי, לפדרר את נדאל ועכשיו נולה מקבל את הפנומן השווייצרי בגרסה שלדבריו היא "השלמה ביותר מאז התחיל לשחק טניס". הוא מצליח, בעיקר בעזרת היכולות האתלטיות המושלמות שלו, להביס פעם אחר פעם את הטניסאי שכולם (אנשי מקצוע ואוהדים כאחד) רוצים להידמות לו, ומראה שהוא נמצא בקטגוריה אחרת מיתר השחקנים בעולם.
עם זאת, את השינוי העיקרי הוא עשה במקום אחר. ג'וקוביץ' לעולם יהיה האאוטסיידר מבחינת הקהל הרחב. הוא לעולם לא יקבל את יחסי הציבור של הפנומן השווייצרי ותמיד המחוות שלו (שוקולד לעיתונאים, עזרה לילדי הכדורים וכו') ייראו מאולצות. גם הערות העבר של פדרר עצמו בנוגע להתנהגות שלו על המגרש לא עזרו (בטח ובטח שהוא לא עזר לעצמו).
הרגע בו לקח צעד לאחור (Gettyimages)
אבל השנה היה משהו שונה. נראה שג'וקוביץ' התבגר ופתאום הוא פחות עסוק במה שחושבים עליו ויותר במשחק שלו, כאשר לאט לאט גם הקהל התחיל להתחבר. נקודת המפנה הייתה לאחר גמר הרולאן גארוס, היחיד אותו איבד השנה. נולה דמע כשנאלץ להודות "שיחקתי נגד שחקן טוב יותר הפעם, יש לי רק כבוד אליך סטן (ואוורינקה)", וזכה לתשואות ארוכות מהקהל הצרפתי, שנהג להחמיר איתו בשנים הקודמות. לאט לאט הוא מקבל את הכבוד המגיע לו גם במגרשים נוספים.
בגיל 29 בהחלט ניתן לראות את שמו רשום בהיסטוריה עם ענקי המשחק, כאשר השנה החולפת בהחלט תככב ברשימת ההישגים ביום שכל עיתונאי ייגש לדרג את הטניסאים הגדולים בכל הזמנים. "השנה הזאת בהחלט יוצאת מן הכלל", אמר ג'וקוביץ' לאחר הניצחון על יריבו הגדול בגמר אליפות הסבב. "בהחלט לא ציפיתי למשהו כזה". אין ספק שהוא צודק, איש לא ציפה.
קרב הירושה הוכרע? (Gettyimages)
כמה גביעים הוא עוד יניף? (Gettyimages)
למה הוא עוד מסוגל? רק הזמן יגיד (Gettyimages)
מה דעתך על הכתבה?