המשחקים האולימפיים בריו ננעלו בטקס מרשים, אך למרות הפרשי השעות הגדולים בין ישראל לברזיל, הם יישארו חקוקים היטב בזיכרון כמשחקים מרגשים שסיפקו לנו עשרות רגעים בלתי נשכחים. עם זאת, היו כמה רגעים שהתעלו מעל כולם. זה הזמן להיזכר.
מייקל פלפס זוכה בזהב ב-200 פרפר
הספורטאי האולימפי המעוטר בכל הזמנים כבר הודיע על פרישה אחרי משחקי לונדון 2012, אך היה משחה אחד במיוחד שמשך אותו לחזור אל המים. מדליית הכסף בה זכה בלונדון במקצה בו שלט ללא עוררין, נראתה לו תמיד כמו הפסד מהדהד ולא הצלחה אולימפית שכל ספורטאי אחר היה גאה להתהדר בה. הפעם הוא לא התכוון לתת לזה לקרות.
כשהוא ניצב בסלול ליד צ'אד לה קלו שניצח אותו בלונדון, פלפס יצא מהאדנים בטירוף והוביל בשלב מסוים על מתחריו ביותר מחצי גו, אך סיבוב גרוע כמעט הוביל למפלה נוספת לפני שהצליח לאסוף את עצמו, לנצח בארבע מאיות בלבד ולקטוף זהב מספר 20 שהרגיש כאילו היה הראשון.
פלפס. מדליה שהרגישה כמו הראשונה (gettyimages)
קוהיי אוצ'ימורה לוקח זהב בגמר הקרב-רב
נכון שהכוכבת הגדולה של מזרן ההתעמלות היתה בכלל סימון ביילס, אך הרגע הגדול היה שייך למלך אוצ'ימורה הראשון. היפני עלה לתחרות החשובה שלו בריו כשהוא יודע שלא הפסיד בגמר הקרב-רב מאז 2008, כולל שש אליפויות עולם רצופות. הוא רצה להשלים ניצחון נוסף ולהגיע למשחקים הביתיים ב-2020 כאלוף אולימפי – אבל אז הכל השתבש.
מלבד תחרות בינונית מצידו של אוצ'ימורה, שבפעם הראשונה נראה אנושי, בעוד יריבו העיקרי – אולג ורניאייב – מציג תחרות היסטורית. הדרמה התנקזה למכשיר האחרון, כאשר האוקראיני מוביל בכמעט נקודה שלמה. הכמעט הזה ירדוף אותו מאוחר יותר.
ורניאייב לא לקח סיכונים, ביצע תרגיל ברמת קושי נמוכה וחיכה לביצוע של הפנומן היפני. לעומתו, אוצ'ימורה ידע שאין לו מה להפסיד, נתן את ביצוע חייו על מכשיר המתח, קיבל נקודה יותר מיריבו וזכה בזהב שלישי בהפרש של 0.099 נקודות.
אוצ'ימורה. ישחזר את ההישג בטוקיו? (gettyimages)
יוסיין בולט מנצח בפעם השלישית ב-100 מטר
טענות רבות היו כלפי הקהל הברזילאי שהדיר את רגליו מאצטדיון האתלטיקה, אבל כולן נעלמו כאשר האצן הג'מייקני עלה על המסלול ולא הותיר כיסא אחד ריק. זה לא היה המירוץ הגדול ביותר בקריירה המדהימה שלו, אך כל מי שצפה בהכנות לקראת הקרב עם יריבו המושבע ג'סטין גאטלין, ידע שהוא לא רוצה שזה ייגמר.
אם נשים לרגע את השיאים של בולט בצד, הזהב השלישי שלו במירוץ הקשה והיוקרתי ביותר במשחקים, הוא כנראה ההישג הגדול ביותר שלו בקריירה. כזה שספק אם נראה מישהו משחזר בימי חיינו. גם השיאים – הבלתי שבירים – של הג'מייקני יישברו בהמשך, אך ספק אם מישהו ישחזר את ההישג הזה.
בולט. ההישג המשמעותי ביותר בקריירה (gettyimages)
ווייד ואן ניקרק שובר את שיא העולם ב-400 מטר
אין אדם שלא זוכר איפה הוא היה כשמייקל ג'ונסון שבר את שיא העולם ב-200 מטר. אבל מבחינת האצן עצמו, השיא החשוב ביותר בקריירה הגיע דווקא ב-1999, אז ניפץ את שיא העולם ב-400 והעמיד אותו על 43.18 שניות.
השם ווייד ואן ניקרק היה מוכר לחובבי האתלטיקה, אך ספק אם רבים מהם היו מוכנים לשים את כספם דווקא על הדרום אפריקני כמנצח ה-400 מטר, במיוחד לאחר שקיבל את המסלול השמיני בגמר. הזמן בו סיים את המירוץ (43.03 שניות) היה כל כך הזוי שהשדרים – כולל ג'ונסון עצמו – לא הבינו בתחילה מה הם רואים, כשהתעשתו הבינו שהם היו חלק מההיסטוריה.
ואן ניקרק. אפילו שיאן העולם לא שם לב (gettyimages)
ברזיל זוכה בזהב אולימפי ראשון בכדורגל
רבים טוענים כי הטורניר האולימפי בכדורגל מיותר לחלוטין משום שלא ניתן לשתף את השחקנים הבכירים ביותר. מדינות רבות מזלזלות בו ותמיד יבחרו במשחק ידידות של הבוגרת, על פני פלייאוף העלייה למשחקים. ברזיל מעולם לא היתה ביניהן.
הסלסאו, שזכו בעבר חמש פעמים במונדיאל, מעולם לא זכו בזהב באולימפי והחל מאטלנטה 1996 האירוע הפך לפארסה. שוב ושוב הברזילאים שלחו סגלים נוצצים כדי שיתמודדו עם צעירי העולם, רק כדי להתאכזב ברגע האמת. תוסיפו לזה את התבוסה בחצי גמר אליפות העולם מול גרמניה ותקבלו אומה משוגעת שלא רואה דבר מלבד ניצחון.
ניימאר, אחד הכוכבים השנויים ביותר במחלוקת שלב את מדי הסלסאו, היה זה שנשא את תקוות האומה להחזיר את הכבוד הלאומי וההיסטוריה לא אכזבה. ההגרלה (והיכולת) סידרה לברזילאים מפגש עם אותה גרמניה (גם אם צעירה יותר) במשחק הגמר שהגיע לבעיטות הכרעה מהנקודה הלבנה. דווקא שם, בבעיטה האחרונה שכל הלחץ עליו, ידע ניימאר למצוא את הרשת וסידר למאחרת המשחקים קתרזיס שטובי המחזאים ביוון היו מתקשים לכתוב.
ניימאר. קתרזיס כמו בספרים (אסף קליגר)
מה דעתך על הכתבה?