צריך להיות מאוד לא מציאותיים כדי לראות במכביה מפעל שיש לו הצדקה: לאומית, כלכלית או ציבורית. מה שהיה טוב ב-1932, לקראת המכביה הראשונה, היה עוד יותר טוב ב-1950, לקראת המכביה השלישית (והראשונה אחרי קום המדינה), ועוד יותר טוב במכביה האיכותית מאוד של 1969, שהייתה הראשונה אחרי מלחמת ששת הימים. לקראת המכביה ה-20, המצב כאמור שונה בתכלית.
אולימפיאדת יהודים הייתה מצוינת כשבארץ חיו 250 אלף יהודים כמו ב-1932, או כמעט 2 מיליון יהודים כמו ב-1950. ב-1932 היה צורך בעידוד עליה, ולגמרי לא בטוח שזה מה שרוצה המדינה עכשיו, עם 400 תושבים לקילומטר מרובע, במדינה שיותר ממחצית שטחה הזעיר אינו מיושב. כאשר בחוץ היו יותר יהודים והמדינה הייתה זקוקה לכוח אדם, איכותי, המכביה הייתה חלון ראווה מוצלח מאוד למדינת ישראל.
ב-2017, לא צריך את זה כבר. זה בהחלט הפך, ואין לי חלילה מילה רעה לומר על כך, למפעל לגיוס כספים. הן לכיסוי ההוצאות של המכביה והן למימון פעילותה השגרתית של מכבי העולמית. הייתי שמח אם הכסף שיוצא מהמדינה למכביה היה הולך לקידום הספורט ולא למפעל שהחלק הארי בו, בתמורה לא מעטה, הוא טקס פתיחה ראוותני שבינו לבין רעיון המכביה אין ולו דבר.
אז זה התאים. המכביה השלישית ב-1950 (האתר הרשמי)
מה שבעיקר חשוב לעיסוק בדיון על חשיבות המכביה, זה העניין הספורטיבי. בעבר, כאשר גם הספורטאים מחו"ל היו בעיקר חובבנים, המכביה הייתה הזדמנות מצוינת עבורם להתחבר לשורשים שלהם, להכיר את המולדת, ולהתחרות ברמה לא רעה, גם אם לא עולמית. היום, מעבר לעובדה כי רוב הספורטאים היהודים הטובים חיים בישראל – ובכלל, ישראל היא המדינה היהודית הגדולה בעולם, וכבר לא ארה"ב – רוב הספורטאים לא הופכים את המכביה לתחרות חובה בסדר התחרויות שלהם ולמען האמת, רובם גם לא תחרותיים בשאר ימי השנה.
במכביה מתחרה ברוב המקרים הדרג השני במעלה של הספורטאים היהודים בעולם ובישראל: באתלטיקה, בשחייה, בכדורסל, בכדורגל ובענפים נוספים. כדורגלנים מקצועיים לא יעזבו את הקבוצות שלהם באמצע הליגה, בליגות קיץ, או באמצע ההכנות לעונה הבאה; אתלטים בכירים לא יבואו להתחרות בגבעת רם כשהם יכולים להתקדם בתחרויות גרנד פרי;
כדורסלנים נמצאים עמוק בפגרת הקיץ, ולכו שחקו הוקי שדה במגרש הסינתטי ליד 'המושבה', ב-34 מעלות ו-70% לחות, אם אתם שחקני או שחקניות הוקי שדה תחרותיים. בשביל נבחרת נוער ב' בכדורגל, שמתכוננת למוקדמות אליפות אירופה באוקטובר, זו אפילו לא הכנה. צריך לומר את האמת: אין מה לראות. כבר הרבה זמן. העיקר שמגיעים יהודים ומשלמים על זה ביד נדיבה.
עומרי כספי. כנראה שאותו לא נראה במכביה (AFP)
לפני 40 שנה היו בישראל יותר מתקני ספורט ושליש מכמות האוכלוסייה, ולכן המכביה לא שונה מהבחינה הזו. הקיץ הישראלי קטלני יותר מבעבר בגלל אפקט החממה, והמתקנים, בוודאי מאז שרוב התחרויות המרכזיות עברו לירושלים, לא מזמינים את הקהל הישראלי או את הספורטאי המקצועני. אני שונא את המילה 'ג'ימבורי' כשמדברים על אירוע בסדר גודל של המכביה, אבל קשה לי להאשים את אלה שמשתמשים בה כדי ללעוג על המפעל הזה.
משהו צריך להשתנות. המטרות השתנו. יש מדינה, שחזקה יותר מרוב הקהילות היהודיות בתפוצות, והאוכלוסייה השתנתה. אילו המכביה הבאה הייתה מתקיימת בניו יורק, במקסיקו סיטי, בבואנוס איירס או במארסיי, אולי היה אפשר להציל את ייעודה, כי היום יותר מאשר צריך לחזק את מדינת ישראל, צריך לחזק את התפוצות. כרגע, במתכונת הזו, אבד עליה הכלח.
מה דעתך על הכתבה?