בעידן שבו כמעט בכל יום נולד כוכב, צריך לעשות מעל ומעבר כדי להישאר בכותרות. גם בספורט, בו נהוג להכתיר במהירות מתחרים צעירים ולכנות אותם "הכוכב הבא", קשה הרבה יותר להישאר תחת אור הזרקורים מאשר להיכנס אליו.
לכן לא היה מפתיע לראות את גפן פרימו (18), מדליסטית הארד מאליפות אירופה בג'ודו שנערכה בשנה שעברה בישראל, מקבלת את מלוא תשומת הלב התקשורתית באימון הפתוח שנערך בשבוע שעבר, שפתח רשמית את ההכנות הסופיות לאירוע היסטורי נוסף: אירוח תחרות מסבב הגרנד פרי העולמי החל מיום חמישי הקרוב בתל אביב. כנראה שגם באיגוד הג'ודו הבינו שעדיף לייצר כמה שיותר כוכבים כדי להישאר בכותרות ולהמשיך במיתוג הענף כמוביל הישגית – ושלחו את הג'ודוקא הצעירה לבמה אל מול המיקרופונים השלופים.
פרימו עצמה מסתייגת מדימוי המטאור העולה בשמי הג'ודו הנשי. "כוכבת? אני לא יודעת", היא אומרת בראיון ל"ספורט1" ומדגישה בדיפלומטיות: "אני מתאמנת קשה בשביל זה".
הראיון עם פרימו מתקיים באחת הפינות של האולם במכון וינגייט. התשובות של פרימו מייצגות את הגיל שלה: מהירות מאוד, כמעט בלי עצירה למחשבה. לאורך כל השיחה היא מקפידה לחייך. "ככה לימדו אותי בבית", היא מסבירה, "כשמחייכים אז הכל בסדר".
כאשר מחייכים אז הכל בסדר. גפן פרימו (דני מרון)
"מקום חמישי הוא הכי גרוע. גם מקום שני"
סיפור הנסיקה של פרימו מזכיר סיפור של כוכבת עולה אחרת בספורט הישראלי. כמוה, גם המתעמלת האומנותית לינוי אשרם זכתה להזדמנות הראשונה מול הקהל הביתי בשל פציעה של ספורטאית בכירה ממנה. אשרם ניצלה את היעדרותה של נטע ריבקין והראתה ניצוצות, פרימו "נזרקה למים" בעקבות פציעתה של גילי כהן, שחולקת איתה את משקל עד 52 ק"ג ומדורגת שבעה מקומות מעליה בדירוג העולמי.
"עוד קודם הרגשתי שמגיע לי להשתתף באליפות אירופה", משחזרת פרימו את היום שבו עלתה על המזרן בתל אביב, "בראש שלי גם התכוננתי לאליפות הזו והגעתי מוכנה. כשההזדמנות באה לקחתי אותה בשתי ידיים. רציתי להתחרות מול הקהל הביתי. זאת הייתה חוויה מטורפת. גם לעשות את הישג השיא שלי בבוגרות כמובן. זה יום שלא אשכח".
להתרפק על המדליה אפשר היה, רק שהניקוד האולימפי ותקופת הקריטריון כבר התדפקו על הדלת. הדבר האמיתי מתחיל. פרימו המריאה לאליפות העולם הראשונה שלה והפתיעה רבים כשסיימה במקום השביעי. הישג יפה? בהחלט, אבל היא נותרה מאוכזבת: "כשהתעוררתי בבוקר התחרות, ראיתי את עצמי עולה על הפודיום. בכלל, אם אני לא רואה את עצמי מדורגת הכי גבוה, אז זה לא יקרה. כל קרב שאעלה אליו, אלחם עד הסוף, לא משנה מול מי אני מתחרה. יש כאלה שמוותרים כבר כשזה מגיע לשניות האחרונות של הקרב, אבל כל עוד יש לי את האפשרות, אנצל אותה. אני לא מרשה לעצמי לוותר".
מאמן הנבחרת שני הרשקו אמר שלמרות כל מה שעשית בשנה האחרונה, הוא לא יכול לשמוח ממקום שביעי. איך את רואה את זה?
"הייתי מאוכזבת מעצמי. כן, ציפיתי למדליה. היה לי מאוד קשה עם זה. הייתי צריכה להרים את עצמי ולהמשיך הלאה. זה היה הפסד כואב מאוד. חשוב לי לצפות בקרבות. אחרי שאני מסיימת להתחרות, אני רוצה להבין למה הפסדתי. אם אני לא רואה את הקרב, אני לא נרדמת. מבחינת דירוגים המקום הכי שנוא עליי הוא המקום החמישי, כי המשמעות היא שהייתי קרובה למדליה ופספסתי אותה. אחריו המקום השני, גם אותו אני שונאת. תחושה קשה מאוד להפסיד בקרב על הזהב. המקום השביעי דווקא בסוף".
לא מרשה לעצמה לוותר. פרימו (אריאל שלום)
באותה אליפות המשיכה פרימו בקו החדש המאפיין אותה לאחרונה: בלי פשרות, לא משנה מול מי היא מתחרה. כך למשל היא ניצחה את מדליסטית הכסף מאולימפיאדת ריו 2016, אודט ג'יאופרידה האיטלקייה. "בפעם הקודמת שפגשתי אותה, זה לא נגמר טוב מבחינתי. ידעתי שאני יכולה לנצח אותה, אבל הפסדתי", נזכרת פרימו, "כשהבנתי שאני מתחרה מולה באליפות העולם, אמרתי לעצמי שלא משנה מה, אני מנצחת. זה כל הקטע בג'ודו: לא משנה איזו תחרות זו וכמה תארים יש ליריב שלך. גם לא משנה הגיל שלך. את יכולה להפסיד בשנייה". ואחרי כמה שניות של שקט היא מוסיפה: "וגם לנצח בשנייה".
"לא נלחצת מכך שמצפים ממני להישגים"
בדרך לחלום הגדול, השתתפות בטוקיו 2020, תצטרך פרימו לנצח לא מעט ולעבור בדירוג האולימפי הסופי את כהן הוותיקה.
אומרים שעל המזרן אין חברים.
"אני חושבת שזה ברור, וככה זה בכל העולם. כל אחד מתחרה בשביל עצמו. אני מאמינה בעצמי ויודעת שאני יכולה לעשות את זה".
יו"ר האיגוד משה פונטי אמר בראיון ל"ספורט1" שגפן פרימו "קורצה מחומר אחר". למה הוא התכוון?
"אני לא נלחצת מכך שמצפים ממני להישגים. הציפיות שלי מעצמי הן גבוהות יותר מכל מה שיכולים להציב לי. אני לא מתייחסת לזה ששמו אותי תחת זכוכית מגדלת. שום דבר לא השתנה. אני עדיין קמה בבוקר, נוסעת לאימון, נחה ואז עוד אימון. שני צעק עלי, צועק עלי ותמיד יצעק עלי. אני חושבת שזה שמצפים ממני זה דבר טוב. אני אוהבת את תחושת הלחץ, והוא לא משתק אותי".
איך התחושות לפני הגרנד פרי?
"ההתלהבות גדולה יותר כי התחרות בארץ וזה מרגש, אבל אלה תחושות שקיימות לפני כל תחרות. ההכנה היחידה שמתווספת זה ההתרכזות בג'ודו נטו ונטרול רעשי הרקע. אני מתנתקת גם מהמשפחה שלי, והיא לא תבוא ביום שבו אתחרה".
"רוצה להיות הראשונה שזוכה בזהב אולימפי" (אריאל שלום)
איך זה להיות חלק מענף שאין בו תקרת זכוכית?
"אני מרגישה ממש טוב. אני רוצה להיות הראשונה שזוכה בזהב אולימפי. אני יודעת שמחפשים עכשיו יורשת לירדן ג'רבי, אבל אני לא ירדן, אני גפן. יש לישראל מדליות ארד וכסף בג'ודו, ואני רוצה להיות במקום הראשון. אין דבר כזה שאי אפשר לעשות עוד".
השגרה שלך שונה מזו של נערות אחרות בגילך. את מרגישה שאת מקריבה את החיים בשביל הג'ודו?
"אני לא אוהבת את המילה "הקרבה" ולא מסכימה איתה. שמתי את הג'ודו בראש סדר העדיפויות, ואעשה הכל בשבילו. אני לא מרגישה שאני מוותרת על דברים. אני מוצאת זמן לחברות ולבילויים".
ומה לגבי זוגיות? לא היית רוצה להתאהב?
"אני מאוהבת בג'ודו. זו האהבה הכי גדולה בחיים שלי. יש יותר מזה?"
מה דעתך על הכתבה?