שחקנים משוגעים עליו, אך ללוזון יש עוד להציע?

לקראת ההתכנסות הראשונה של הנבחרת בעידן שאחרי אלי גוטמן, מערכת ספורט1 עם הטיעונים בעד ונגד על המועמדים לרשת את תפקידו ולהוליך את ישראל בקמפיין הקרוב, מונדיאל 2018. מדובר באלי אוחנה, ניר קלינגר, אלישע לוי, רן בן שמעון וגיא לוזון.

בפעם הקודמת עסקנו באוחנה, נמשיך עם גיא לוזון. בן 40, אימן במכבי פתח תקווה (בשתי קדנציות), הפועל תל אביב, בני יהודה, סטנדארד ליאז', צ'רלטון אתלטיק והנבחרת הצעירה. זכה בגביע הטוטו עם המלאבסים והפסיד עם בני יהודה בגמר גביע המדינה.

• אלי אוחנה בעד ונגד 
• הצטרפו לדף הפייסבוק של ספורט1

בעד: בכל זאת יש בו משהו

הוא תמיד היווה סימן שאלה, אבל גיא לוזון הוא מאמן בחסד. כן, גם מי שחושב שזה בזכות דוד אבי, אז יש גם הרבה מעבר. יש לו קסם מסוים, הוא משוגע במובן החיובי, משוגע על המשחק, מתחבר לשחקנים, יכול להטריף ולסחוף גם קבוצה ללא יותר מדי סיכויים קדימה.

כך הוא עשה במכבי פתח תקווה גם בניצחון בבלגרד 2:5 על פרטיזן, ובבני יהודה כשסחב את הקבוצה לתקופה מוצלחת גם באירופה (דרך האינטרטוטו אגב) וגם בליגה באופן יחסי.

לוזון. השחקנים עושים לו כבוד (Gettyimages)

כן גם בנבחרת הצעירה. למרות שהעלייה ליורו 2013 היתה אוטומטית מאחר וישראל אירחה אותו, לוזון הספיק לסחוף חבורת שחקנים הרבה פחות מוכשרת מיתר היריבות להופעה מכובדת.

אז נכון, בהפועל תל אביב זה פחות התחבר, אבל היו גם דברים מעבר שפגמו בהצלחה. בליאז' הוא פתח בסערה והפך מאלמוני לסיפור הצלחה, לפחות בעונה הראשונה. בשנייה זו היתה נגזרת של לא מעט דברים מסביב ושל לחץ – אוהדים שחקנים ומקורבים. הסוף היה ידוע וגם בצ'רלטון הוא לא ליקק דבש.

ועדיין הרי מדובר הקמפיין הצפוי הרי אבוד מראש. לוזון מגיע עם ניסיון אירופאי אם תרצו או לא, הוא מאמן משוגע כמו שאמרנו ושחקנים משוגעים עליו ומתחברים אליו. אז לא בגלל אבי ולא בגלל עמוס – הוא פשוט ראוי לניסיון כי אם זה יצליח – כולנו נרוויח.

(גיא גלבוע)