"הצטרפתי כי אני מאמין בדרך. תמיד ניתן לשדרג ולעשות"

לאחר עונה לא פשוטה בהפועל תל אביב, עומר בוקסנבוים לקח את הזמן, סירב להצעות לנהל מחלקות נוער ובוגרים, השתלב באקדמיה של ההתאחדות לכדורגל וכעת הוא מצטרף לרשימת "צעירים פלוס" למועצת עיריית גבעתיים, עיר הולדתו. בוקסנבוים שובץ במקום השלישי ברשימה, ומכוון לתיק בו הוא מתמחה – ספורט.

מקום שלישי זה ריאלי?

"כן, אנחנו עם צפי של 3-4 מנדטים, 3 יהיו לנו. זאת רשימת צעירים עצמאית שלא קשורה לשום מפלגה. הרשימה הלכה לבחירות לפני חמש שנים, שלושה חודשים לפני כן הוקמה רשימה ע"י בחור צעיר בן 25 בשם סיון גולדברג (היום בן 30, סגן ראש העיר – א.ס.) והביאה שני מנדטים. גולדברג בחור פופולארי ומאוד אהוב בעיר, אך כולנו ביחסים מצוינים עם ראש העיר רן קוניק, לכן אף אחד לא רץ לראשות העיר אלא רק למועצה. אנחנו אנשים של קוניק".

אז מה בעצם מטרת הריצה שלך?

"הצטרפתי כי אני מאמין בדרך, באופן טבעי מה שחשוב לי זה תיק הספורט, מה שאני מתמקד ומבין בו. העיר מנוהלת היטב, אבל יש תיקים שאנחנו משוכנעים שאפשר לעשות בהם יותר. אפשר לקחת משהו ולעשות אותו מטוב לטוב מאוד, לשדרג ולהוסיף, גם ברמת התחרותיות, החוגים, בתי הספר, תמיד ניתן לשדרג ולעשות. יש שם היום אנשים טובים במערכת, כמו כדורסלן העבר עמוס פרישמן שעושה עבודה נהדרת ועוד אנשים מאוד איכותיים".

היום יש חשיבות לפעילות, בעיקר אצל ילדים, הרבה מעבר לתחרותיות.

"היום, מעבר לתחרותיות, הילדים רוב הזמן מול המסך וההורים רוצים שיהיו יותר בחוץ ויעשו פעילות ספורטיבית, בדיוק ההיפך ממה שהיה בעבר. אני בא מעולם הכדורגל ומקבל בקשות בקנה מידה חסר פרופורציות. היום הורים לילדים בני 3 ו-4 רוצים לשים אותם בחוגי כדורגל, אומרים לי 'תראה את השמאל שלו', זה רציני ואמיתי. אנשים רוצים את הספורט והמסגרת לילדים, ובגבעתיים זה ראש עיר שהגיע מהספורט, מטניס שולחן, אנשים כמו קוניק, עמרי בן ארי שהוא אחד הטובים בהיסטוריה של הענף כאן, המון כדורסלנים יצאו מהעיר וגרים בה. אפשר לייצר פעילות ספורטיבית לילדים גם לא מקצועית ולא תחרותית אלא חינוכית וערכית, זה לא פחות חשוב, ספורט זה המקום להעביר ערכים".

פנו אליך בקיץ לנהל בוגרים או מחלקות נוער – בית"ר, בני יהודה, אבל סירבת. נכווית מהשנה הזאת בבוגרים כמנהל מקצועי?

"אני מנסה כרגע לשלב דברים. אני נמצא במקום אחר בכדורגל, במקום הרבה יותר רגוע ומחבק שמאפשר לי לעשות דברים בעירייה, בהתנדבות ממקום של שליחות לעיר. כאחד שגדל וכל החיים נמצא פה, עם אהבה גדולה מאוד לעיר, אני רוצה לתת ולתרום ממקום של התנדבות. ובכלל, מה שמניע אותי בחיים זה המקום לשפר, לעזור, לתת, אין דבר יותר מתגמל מלראות אותך גורם לאנשים להיות מאושרים ומרוצים יותר. מבחינתי זה הסיפוק הגדול ביותר ואני חושב שבגבעתיים אפשר לעשות את זה בגדול, לקחת את הדברים למקום יותר טוב ולדאוג לכל כך הרבה צעירים. אני מאמין שאפשר להגיע לכל תושב ולתת מענה ברמה הפרטית, זה מאוד מדבר אליי".

ובהתאחדות איך אתה מגדיל את התפקיד?

"בהתאחדות לכדורגל אני מנהל אקדמיה במכמורת, זה תפקיד שהוא מקצועי אבל באותה מידה הוא גם חינוכי – ילדים שעוזבים את הבתים ונכנסים לפנימייה. יש לנו מתחם בתוך כפר הנוער במבואות ים, יש שם מגרש ותנאים מדהימים לשחקנים ואנחנו אחראים על 4 קבוצות כולל קבוצת נשים שנכנסה לפרוייקט. יש קרוב ל-100 ילדים שאני מנהל, זה קודם כל מקום חינוכי ואני יכול ל שלב את שני הדברים".

המעבר החד הזה נותן תחושה שאיבדת את ההנאה מעבודה במועדונים.

"הסיפור עם הפועל תל אביב הוא לא ענין של הנאה או לא, ידעתי למה אני נכנס בתפקיד בבוגרים. באתי מאוד מוכן מבחינת החוסן הנפשי, ידעתי שאקבל הודעות לא נעימות, קללות, תקשורת, ידעתי לאן אני נכנס, אבל זה לא מה שהרחיק אותי. מה שגרם לי לעזוב את הפועל תל אביב זאת היכולת להרגיש שאני לא משפיע, שהרגשתי שאיבדתי את זה ויתרתי על התפקיד. עשיתי פעולות שלא האמנתי בהן, שהיו מנוגדות לכל מה שאני מאמין בו".

תן דוגמה.

"ניקח את הסיטואציה של סלליך. המאמן מאוד רצה והרגשתי צורך להביא אותו, ואחרי שני משחקים החליטו שמשחררים אותו ואני זה שבא להגיד לו את זה. זה לא היה הוגן, זה לא משהו שהייתי עושה, אבל בגלל הסיטואציה, הלחץ והאינטנסיביות של הבוגרים נאלצתי לעשות פעולות שאני לא מאמין בהן ופחות יכול להצליח איתן. ברגע שאני לא שולט בסיטואציה אין לי מה לעשות שם. לוותר על חוזה של שלוש וחצי שנים, חוזה מאוד גבוה כלכלית, זאת החלטה לא פשוטה, אבל כשאני לא משפיע ומביא את הדברים לידי ביטוי כמו שאני מאמין בהם, אין לי את היכולת לקדם את המערכת ואני לא אהיה שם, לא אשאר בשביל המשכורת. בגלל זה אני תמיד מנהל ורוצה להוביל כי אני אחד שאוהב להשפיע ושיש לו דעה, וברגע שזה לא קרה ואיבדתי את היכולת לנהל את הסיטואציה קמתי ועזבתי".

מה היה השבר בינואר?

"אני יכול להגיד שיכולנו למכור את קנצפולסקי למכבי חיפה במיליון יורו וזה היה הכסף לרכש, ואז האמרקיאים אמרו שהם לא מאפשרים למכור שחקנים עכשיו. לא ממש היו בעלים – אלה שהיו ידעו שהם לא ממשיכים והחדשים נכנסו ביוני. אין עם מי לדבר, אין מאיפה להשיג כסף, אתה מבין שאי אפשר לחזק את הקבוצה, שאתה נמצא במקום אבוד וזה לא מתאים למי שאתה. אני יכול רק להגיד שמגיעות מחמאות למנכ"ל אז, לירן מוכתר, שהחזיק את כל הדבר הזה בתקופה לא פשוטה".

ועדיין, למה לא ללכת לקבוצה אחרת?

"קשה לי להבין מאמנים שעוברים מקבוצה לקבוצה כל כך מהר. חשבתי שחמישה-שישה חודשים יספיקו לי, אבל לא הרגשתי נכון לעשות את זה, הרגשתי עדיין כחלק מהפועל תל אביב. קרץ לי בית"ר ירושלים, קרץ לי בני יהודה שדיברו איתי עשרות פעמים על לקחת גם את הבוגרים, אבל בסוף למדתי עם השנים להבין שצריך לקבל החלטות שאתה שלם איתם. אני שחקן נשמה, כשאני שייך לקבוצה אני נותן את כל כולי למערכת והיה קשה לי לעשות את השינוי, למרות שברור לי שבמקצוע הזה עוד אעבור קבוצות ומועדונים שונים".

צחוק הגורל, מה שקורה היום בהפועל תל אביב זה מאוד דומה לתוכנית שרצית ליישם – הרבה צעירים והשקעה ב-7-8 שחקנים מובילים.

"זה נכון, אבל אני לא רוצה לדבר על משהו ש'אם הייתי', אני רציתי כמו כולם לעשות טוב עבור המועדון. בסוף חשוב מאוד להגיד את זה, הפועל תל אביב זה מועדון גדול ומה שכיוונתי אליו. התכונית באמת להתמודד על תארים, גם בתקציב יותר נמוך, זאת המטרה של מועדון כדורגל ברמה הזאת, והאמנתי שלאורך זמן אפשר לעשות את זה. אני חושב שבנינו בסיס צעיר מאוד יפה וכייף לי לראות אותם, מגיע להם כל הכבוד, הם ילדים נהדרים עם אופק מדהים, אני רואה אותם מתפתחים. בשנה שעברה היה קשה, השנה לא יהיה קל אבל הם כבר יותר טובים, בשנה הבאה הם כבר יהיו טובים ובעוד שנתיים מצויינים".

זאת הבעיה. אתה מדבר איתי על שנתיים. ארבעה משחקים לא טובים בטוטו והקהל כבר שולח את אל ים וסניור להשאלות ולאומית. לא תהיה את הסבלנות הזאת, רק כאן ועכשיו.

"אני מסכים, אבל דווקא בהפועל צריכה להיות יותר סבלנות, כי זה מועדון שכבר שנים לא מתמודד, אז צריכים להבין שאולי בדרך הזאת יהיה קל יותר להגיע להישגיות. מעבר לכך, אני מעדיף להרחיב פחות על הפועל תל אביב כי אני לא נמצא שם וזה לא הוגן. הרעיון הכללי הוא להביא בסוף קבוצה מנצחת, זה מה שמעניין, כולם מבינים שהם נמצאים במועדון גדול וצריכים לייצר ניצחונות והתמודדות על תארים. אני מאחל להם את הכי טוב שיש, אני בחרתי לעזוב ועוד באו אליי הביתה וביקשו שאשאר".

איך הרגשת כשלמקין חתם בשחטאר?

"זה סיפוק עצוםץ ללמקין יש גם אח בקבוצות הנוער ואני הייתי בקשר קרוב עם כולם. אבל חשוב להגיד, הם לא שחקנים שלי, הם הצליחו בזכות עצמם, הם סופר מוכשרים והקרדיט מגיע להם. רבים רוצים לקחת קרדיט על הדברים האלה, ללמקין הייתה מעטפת מדהימה עם תמיכה אדירה מהאבא. זה כיף לי מאוד להרגיש שעזרתי, אבל זה קודם כל שלהם".