ג'ון אוגו בריאיון: "ברדה עושה עבודה אדירה, ב"ש לא תפסיד למכבי ת"א"

נתחיל בתגלית מרעישה שהפתיעה גם את מי שרואה את ג'ון אוגו לפחות פעם בשבוע: יש לו משקפיים. כבר חודשיים. נמשיך בגילוי נאות: הח"מ אוהד את הקבוצה בה ג'ון אוגו משחק, אבל באנו לדבר בעיקר על הפועל באר שבע לקראת משחקה מול מכבי תל אביב בבלומפילד (הערב, 20:30). הסיבה, אוגו הדרים בסוף השבוע שעבר בפעם הרביעית העונה כדי לצפות בקבוצתו לשעבר. אפשר להגדיר אותו "אוהד נלהב". מנהל הקבוצה אביתר אילוז דואג לו להזמנות.

– זו הקבוצה שאהודה עליך או שזה הבית?

"הבית. אני מגדיר את עצמי כאוהד כי אני כבר לא נמצא שם, אבל המילה הנכונה היא 'בית'".

– מה זה עושה לך כשאתה מגיע לטרנר?

"רגשות מעורבים. לא אשקר, לפעמים זה מרגיש לי מוזר לבוא ולצפות בהם, כי אני אמור להיות שם ולעזור לקבוצה, בגלל הקשר שיש לי לאוהדים שם. כשאני רואה אותם מעודדים ואני לא בין השחקנים, זה גורם לי לתחושה מוזרה. אני ממש מתגעגע לשם, בשבילי זה כמו משפחה. באופן כללי זה מוזר לי שאני בישראל ואני לא בהפועל באר שבע. זה קשה, אנשים חושבים שזה קל, כי שיחקתי בקבוצה הזו 5 שנים, והייתי כל כך קשור לאוהדים ואני עדיין פעיל ועדיין בריא, ואני לא יכול לתרום להם. בחיים זה לא יכול לקרות וצריך להמשיך ולהסתכל עם הפנים קדימה ולהמשיך הלאה".

– אם אשמה הייתה עוגה, מי היה מקבל את החלק הכי גדול ממנה, הגיל שלך?

"יכול להיות, לא פוסל. מצד שני, כשאני מסתכל על הסגל של באר שבע, יש שחקנים מבוגרים ממני, למשל הקפטן מיגל ויטור ואיתי שכטר, ותומר חמד".

– אז הגיל הוא לא בעיה?

"בשבילי לא. כשעזבתי את באר שבע הייתי רק בן 29. אבל זה גם לא אישיו בשבילי. אני לא רוצה להגיד שזו אשמה של באר שבע או של מישהו. אני אסיר תודה לאלוהים שנתן לי את הכוח המנטלי לחשוב חיובי. לא יודע מה קרה, אבל אם הם רצו שאמשיך – זה מועדון גדול – אז הם היו יכולים לגרום לזה לקרות. אני מצטט מה הם אמרו, שאני כבר 5 שנים בישראל, וצריך לשלם מס כפול, אבל זה לא תירוץ. כל הזמן אומרים כל מיני דברים שונים, למשל שהיו לי בעיות עם הברך. לי לא אכפת, באמת, אני לא חושב כמו שחקנים שרק רצים אחרי הכסף".

– מה היה החלק שלך בעניין?

"בוא נגיד לפני הכל שאף אחד לא ישב מולי כמו שאתה יושב כרגע מולי (בראשון לציון, לא רחוק ממקום מגוריו – ר.ע). זו אולי הבעיה שלי, שברגע שלא יושבים איתי ואומרים לי שרוצים אותי, שצריכים אותי, אני ניזון רק מהתקשורת. אולי זה באמת יוצר אי הבנה".

– אולי היחס הזה שלהם השפיע עליך, פגע בך?

"אולי כי אני יודע מה נתתי לקבוצה וכמה אני אוהב אותה, ולכן לא הבנתי מה קשה להם כל כך שזה יקרה. אני חושב שהיחס לא היה אמיתי. ואז אמא שלי חלתה והיו כל כך הרבה בעיות שזה באמת נגמר. בסוף בסוף עזבתי את הפועל באר שבע. לעולם לא אאשים את הקבוצה ויכול להיות שהיו פה דברים שהם ואני לא ידענו. אני רק יודע שאם הם היו רוצים, זה היה נסגר בקלות".

– אם הם יגידו שזה כדורגל מקצועני ובכדורגל מקצועני אין סנטימנטים, אפשר להבין את זה. יש פה שאלה של כסף, כושר, רענון. אתה מנופף בסיבות סנטימנטליות.

"אתה צודק. בתקופה ההיא דיברתי עם ברק בכר. הוא חשב שאולי גם אני צריך שינוי, לנסות משהו אחר. בתקופה הזו עמדתי לצאת עם נבחרת ניגריה לאליפות אפריקה והמון דברים רצו לי בראש, חשבתי שאולי הם לא רוצים אותי יותר".

– אולי זו הבעיה אצלך, שאתה חושב בשביל אנשים אחרים?

"אולי. זה קורה לי הרבה וזה פוגע בי בחזרה, אבל אני כבר לא אשתנה".

– אתה מאוד רגיש.

"זו בדיוק הבעיה איתי. אני מאוד כן עם אנשים והם לא כנים איתי. אני נענש על זה. אנשים אומרים לי כל הזמן: 'עם היכולת שלך היית צריך להיות בטופ'. אנשים שבטחתי בהם נתנו לי סטירת לחי בתמורה. אני לא מתחרט על כלום בחיים שלי. אם אני מתחרט על משהו, זה שהייתי צריך להיות קצת יותר קשוח. טוני וואקמה תמיד אמר לי שכשזה מגיע לסוכנים, עדיף לך לעזוב אותם. אם המועדון רוצה אותך, הוא אמר לי, הוא יבוא אליך ישירות. לסוכן לא אכפת ממך".

– היה לך אז סוכן?

"היה איזה בחור מבריטניה שדיבר בשמי. היינו בקשר. כמעט וחתמתי בטורקיה, בריזספור. דיברתי אפילו עם המאמן שם בוידיאו, אבל היה במקביל משחק מול מכבי תל אביב, ולא רציתי שמשהו יסיט את הריכוז שלי, ואמרתי למאמן שאני מעדיף רגע לעשות את העבודה שלי בבאר שבע. תבין, נתתי את החיים שלי בשביל להפועל באר שבע, שיחקתי עם כאבים, רציתי לעשות טוב לקבוצה ולאוהדים. אנשים חשבו שרציתי לעזוב, הם לא ידעו באמת מה קרה. ואז, כשהחוזה שלי עמד להסתיים, אף אחד לא בא לשבת איתי, להגיד לי שמעריכים אותי ורוצים שאמשיך".

– אתה מכיר את השמועות שתמיד מסתובבות סביבך, אפילו עכשיו? שאתה מאחר לאימונים, שלפעמים נודף ממך ריח של אלכוהול.

"פעם ראשונה שאני שומע על זה".

– אז עזוב.

"לא, לא. זה שקר להגיד שאני מאחר לאימונים. קח למשל את נוף הגליל. מאוד קשה לשחק בקבוצה כשאין לך דירה משלך, כשאין אוכל הגון להכניס לפה, או איפה לאכול. לפעמים אתה אוכל במכונית. פעם אחת הגעתי לאימון ביום ההולדת שלי יום אחרי שהלכתי לחגוג עם החברים שלי. זה היה יומיים לפני משחק. ואז המאמן שאל אותי אם שתיתי. אמרתי לו שכן, שזה יום הולדתי. וזה היה אימון מוקדם. כשאני עולה למגרש אף אחד לא מדבר על זה שאני שיכור. ביום החופשי שלי אני מבלה עד הסוף. כשאני מתאמן, אני עושה את הכי טוב שלי. כשיש לי יום חופש, אני רוצה ליהנות. כשאני מנצח, אני רוצה לחגוג את הניצחון. כשאני מפסיד, אני חוגג כדי לחזור ולהיות שמח.

"זו הסיבה שאני שונה. כשזה מגיע לעבודה שלי, אני לא מזלזל בה. אני מתאמן כמעט כל יום, נותן את המיטב שלי באימונים ואז אני מראה את זה במשחק שלי. אומרים שאני מאחר לאימונים? כשהגעתי למכבי יפו, לקח לי זמן. לא הכרתי את עומסי התנועה לאימון, לא ידעתי מה הכתובת של המגרש, וזה היה קשה. לקח לי כמה ימים ואיחרתי לכמה אימונים, והיו גם שינויים במועדי האימונים וכתבו את זה בוואטצאפ בעברית. זה היה בהתחלה, אבל אני כבר לא מאחר, אני תמיד בזמן. היום אני מגיע לאימונים על עיוור. בבאר שבע בחיים לא איחרתי לאימון. הסיפור היחיד שהיה לי שם, זה שטענו כי עצרו אותי שוטרים בדרך לתל אביב בגלל ששתיתי יותר מדי, אבל הם שיקרו. זה היה בתקופה שמאבק האליפות היה בינינו לבין מכבי תל אביב, והרגשתי שזו הדרך של אוהדי מכבי להוציא אותי מהתמונה, לפגוע בבאר שבע, לעשות בלגן.

"לא אכפת לי מה אומרים, אמרו שיש לי בעיה עם הברך, שגמרתי קריירה. בשבוע שעבר היה גשם והלכנו עם יפו לעסק של מאור בוזגלו, מתחם משחקים. הוא דיבר בפני הקבוצה וסיפר להם שכאשר ג'ון הגיע לבאר שבע, אמרו להם שיש לו בעיות ברכיים והוא לא יוכל להתאמן חלק מהזמן. מאור אמר: 'הבחור הזה התאמן תמיד כמו משוגע'. אני מכיר את המנטליות של הישראלים, אני לא מתרגש כבר ממה שאומרים".

– ועדיין אתה אוהב את ישראל.

"לא שאני אוהב את זה, אבל אני רגיל לזה. אנשים יכולים להגיד עלי מה שהם רוצים, אבל כשזה מגיע לעבודה שלי, אני נותן את הכל, כי אני רוצה לנצח".

– בהשוואה ליכולת שלך בבאר שבע, באיזה מצב אתה עכשיו?

"100 אחוז. כמובן שזה לא הג'ון אוגו הכי טוב שתוכל לראות. ג'ון אוגו של הפועל באר שבע הוא לא ג'ון אוגו של מכבי יפו. ביפו אנחנו בליגה שנייה, ובבאר שבע היה לי את המזל לשחק לצד כל כך הרבה שחקנים איכותיים. יש הבדל, מה לעשות. זה מה שאמרתי לחבריי לקבוצה פה. אני עושה את הכל כדי להשתפר כשחקן וכאדם ולשפר את החברים סביבי".

– זו שאלה של קצב משחק, אווירה?

"בגלל שזו ליגה לאומית. בלאומית אתה רץ יותר מדי. בבאר שבע שלטנו יותר בכדור. בליגה לאומית פה אתה חייב לרוץ. אם לא תרוץ, לא תנצח. בלאומית אני רץ 10-11 קילומטר במשחק, בבאר שבע לא עשיתי את זה, רצתי 7-8 קילומטר. אני גאה בעצמי שאני יכול לרוץ 11 קילומטר במשחק, ואם אצליח בזה, יהיה לי כבר יותר קל בליגת העל. שמע, אני הכי טוב בתפקיד שלי, ולפני שמישהו בא להעביר עלי ביקורת, אני כבר מעביר על עצמי ביקורת. אני צופה יותר מדי בכדורגל ואני יודע שבתפקיד שלי לא רצים יותר מ-10 קילומטר. אני לא אומר את זה כי אני משוויץ בזה, אלא כי זו העבודה שלי, וכשאני על המגרש אני צריך להיות הכי טוב. כשאני רואה את עצמי במכבי יפו ואני משווה לעצמי בהפועל באר שבע, ורואה את מי שמשחק בתפקיד שלי בהפועל באר שבע, אני גאה בעצמי".

– איך היית מנתח את הפועל באר שבע?

"זו קבוצה חדשה. הם הביאו המון שחקנים שלא הצליחו ועכשיו זה אחרת. ברדה עושה עבודה אדירה, לא אשקר. לשלב כל כך הרבה שחקנים חדשים בקבוצה ולהיות במקום שני, אני ממש שמח בשבילו, כי אם אתה מסתכל על קבוצות כמו מכבי חיפה או מכבי תל אביב, יש להם שחקנים שהם שם כבר שנים. במצב של הפועל באר שבע הם יכולים לקרוא תיגר על האליפות. זה גם מה שעושה לי רע לפעמים, כי אני חושב שיכולתי לעזור לקבוצה".

– איזה שחקן בבאר שבע אתה אוהב לראות?

"תמיד נחמד לראות את מיגל ויטור. גורדנה נראה היום שונה מכפי שהיה כששיחקתי איתו אז. יש לו את אותה המנטליות שלי, הוא תמיד רוצה לנצח, לתת את הכל. גורדנה היה תמיד שחקן טוב, אבל אז לא היה לו מזל. שי אליאס הוא פייטר".

– שמת לב שאתה מדבר על שחקני הגנה או קשרים אחוריים?

"זה מה שאני מסתכל כשאני צופה בכדורגל, בשחקנים שהם בעמדה שלי אני מנסה ללמוד ממה שהם עושים".

– מי מספר ה-6 הכי טוב בישראל, חוץ ממך?

"קארצב. אני אוהב את הילד הזה. אחר כך נטע לביא. גלזר תמיד יהיה גלזר, מאוד חכם. כרגע כרגע, ה-6 שמושך את עיני, והוא לא כזה בולט, זה גוני נאור שחתם במקום לביא. הוא לא רע, לא מיוחד, אבל מאוד פיקח. כשאתה משחק בתפקיד הזה אתה חייב להיות פיקח".

בתקופה בה אוגו כיכב בהפועל באר שבע, מכבי חיפה לא הייתה פקטור משמעותי, לא יריבה לאליפות. המשחק ביום שני בבלומפילד היה פעם משחק העונה, ועכשיו הוא בצל התקדמותה של מכבי חיפה לתואר אליפות שלישי ברציפות. "זה קצת מוזר לי", אומר אוגו, "אבל כשאני רואה את מכבי חיפה עכשיו אני לא מופתע. יש להם מאמן כמו ברק בכר".

– זה הסיפור, מאמן, לא מועדון?

"כמובן. המועדון הביא את ברק בכר, בזכות הניסיון והמנטליות שלו. המועדון השקיע כדי להביא אותו והלך אחרי ההחלטות שלו להביא שחקנים כמו שיש להם עכשיו. אני לא מופתע. ברק בכר הוא המאמן הכי גדול בישראל, וזה ששיחקתי תחתיו הייתה הסיבה ליכולת שלי בישראל. הוא לימד אותי איך להיות מספר 6 כי עד שפגשתי אותו הייתי 8. כשראיתי שהוא החתים את גוני נאור, לא הופתעתי, אלה השחקנים שהוא רוצה בתפקיד הזה. מצד שני, למען האמת, מוזר לי שמכבי חיפה בטופ, כי אני זוכר את מכבי חיפה נאבקת בתחתית, נגד ירידה. האוהדים שלהם ממש סבלו וזה הזמן שלהם לשמוח. הם ראויים לזה. יש להם שחקנים ממש נפלאים, זה הזמן שלהם, ושינצלו אותו. דברים משתנים. הם גם צריכים להיזהר, כי באר שבע מגיעה".

– חיפה תזכה באליפות?

"אם באר שבע תנצח את מכבי תל אביב בשני היא תטלטל את חיפה".

– בטח כאוהד הפועל באר שבע, אתה חושש ממכבי תל אביב במשחק כאלה. תראה מה היא עשתה למכבי חיפה.

"מכבי זה מכבי, מועדון גדול. יש המון ציפיות ממנה, יש לה שחקנים טובים וזה תמיד יישאר. אז יש להם תקופה לא טובה. יהיה משחק קשה. אני מדמיין מה יהיה בחדר ההלבשה של באר שבע. במשחקים כאלה אתה צריך גברים עם אופי, לא ילדים. מכבי תשחק מול הקהל שלה, ויש לה יתרון. אם באר שבע רוצה לנצח את המשחק הזה היא צריכה את כל האופי שיש לה על המגרש. אם באר שבע תגלה אגרסיביות, לא כמו במשחק בחיפה שבו היא הפסידה, אני בטוח שהיא תצליח. אני חושב שיהיה תיקו ומעלה לבאר שבע".

– אם אתה משווה את באר שבע שאתה שיחקת בה למכבי חיפה של היום?

"הבדלים גדולים. הם לא יכולים להשתוות אלינו. היו לנו את השחקנים הכי טובים שאי אפשר לדמיין כאלה בכדורגל הישראלי, אפילו בספסל. היה קשה לבחור 11. היו לנו כל כך הרבה שחקנים פנטסטיים. תסתכל על חיפה, יש להם את אצילי שכובש, את שרי שכובש ויש להם דין דוד שכובש. שלושה שחקנים בלבד שכובשים. אם הם לא כובשים, זה נגמר להם. בתקופה שלי היה את וואקמה, מליקסון, בוזגלו, ראדי, בן שהר, ברדה, כל כך הרבה שחקנים שיכולים היו לכבוש. היתרון היחיד שלהם עלינו זה שהם הגיעו לליגת האלופות ואנחנו כמעט היינו שם פעמיים. אם תשאל את אוהדי מכבי חיפה, אפילו הם יגידו לך שאנחנו בתקופתנו היינו טובים יותר".

– אתה יודע, הם ניצחו את יובנטוס, נתנו פה מחצית מדהימה מול פ.ס.ז', כבשו רביעייה באולימפיאקוס, העיפו את הכוכב האדום בבית שלה. אתם לא עברתם אפילו את סלטיק.

"בוא, סלטיק של אז היא לא סלטיק של היום. ההיא הייתה הרבה יותר טובה מכמה מהיריבות שחיפה שיחקה נגדן. בתקופתנו היו שערי חוץ, היום כבר אין. מצד שני, זה לא תירוץ. בישראל הקשינו על כל קבוצה, ניצחנו כל קבוצה. לא הייתי אומר שחיפה טובה מכפי שבאר שבע איתי הייתה, אבל זו קבוצה טובה. אני אוהב לצפות בהם, למשל בעלי מוחמד".

את הראיון קיימנו כמה שעות לפני שמכבי יפו, בלי אוגו המוצהב, חטפה רביעייה ב"בית" מול מכבי פתח תקוה של הלוזונים. אוגו עמד ביציע, זרק הוראות, ירד לגדר כדי שישמעו אותו טוב יותר, במחצית הלך לחדר ההלבשה. החיוך שלו בתום משחק הניצחון של יפו בי"א על אדומים אשדוד לפני כשבוע, סיפר על החיבור שלו למועדון הבולגרי.

– נדמה שאתה נהנה עכשיו הרבה יותר מכפי שהגעת.

"כשהגעתי היו שני דברים שהטרידו אותי: שאני בישראל ושאני לא בהפועל באר שבע, דבר שלא חלמתי עליו, והדבר השני: בחיים לא חשבתי שאמצא את עצמי בליגה שנייה".

– מה ההבדל, המתקנים?

"ממש לא. זה רק העובדה שאני בליגה השנייה. אני אסיר תודה למכבי יפו. כשאנשים מעריכים אותך, אין לך ברירה כשחקן מאשר לתת תמיד את הכי טוב שלך. אני משחק בשביל אוהדים, שמעתי על ההיסטוריה של המועדון ושל האוהדים, והבנתי שהאוהדים הקימו את המועדון מחדש, וראיתי את התמיכה שלהם בכל משחק. כשראיתי בקהל אנשים מבוגרים, ילדים ומשפחות באים לתמוך בנו, הבנתי שאני צריך לשנות גישה. הם מסתכלים עלי ומצפים ממני, ואני מוכן לזה. עם הזמן התרגלתי והבנתי שצריך לתת הכל כי מחר לך תדע מה יהיה, אולי יפטרו אותי. אני צריך להראות את עצמי כל הזמן. אני צריך להביא תמיד את הכי טוב שלי, כדי שהקבוצה תצליח. התחלנו טוב את העונה, ואז משהו קרה. דיברנו על זה. משהו כבה. היינו צריכים לחזור לעניינים. הבאנו כמה שחקנים חדשים, האנרגיה השתנתה. אנחנו נהנים במשחקים, גם אם מפסידים לפעמים".

– אתה מרגיש שאתה רוצה להמשיך ביפו, או חושב שוב על ליגת העל.

"הייתי רוצה לעלות כדי להמשיך בליגת העל עם יפו, אבל במידה ולא, אם בקבוצה מעריכים אותי ורוצים שאמשיך, נדבר. אשמח לנסוע לניגריה כשאני יודע איפה אשחק בעונה הבאה. אני רוצה המשכיות, אני רוצה להמשיך באותה קבוצה בכדורגל הישראלי. לא רוצה לעשות עם טעויות שעשיתי. חיכיתי אז לאלוהים, לא לבוסים שלי, ונשארתי בלי כלום. אני כבר בתוך הקבוצה ובליגה הזאת. זה לא אומר שאני לא רוצה להתקדם, אבל זה יכול לקרות גם פה".

– מכבי יפו זה מועדון מיוחד, בעיקר כי הוא מייצג עדה שהיא לא שנויה במחלוקת. איך היית מגדיר אותו כלפי אנשים בחוץ?

"זה מועדון מחבק, שדואג לשחקנים שלו, משפחתי. אנשים פה תמיד חיוביים, באים מאהבה. גם אם אין הרבה קהל, הוא תמיד שם. גם אחרי הפסדים, הם מעודדים. דיברנו על זה בינינו באחת השיחות לאחרונה ואמרתי להם: 'כשאתם מסתכלים על היציע, אתם רואים שם את המשפחה שלכם. אתם יודעים איזו הנאה בשבילי להסתכל על היציע ולראות את אבא שלי, אמא שלי, אחותי, אחי, ארוסתי, מה הבעיה שלכם?' אני יכול להגיד רק דברים טובים על המועדון הזה. אני לא מאלה שיגידו דברים רעים על מועדון אם לא יסתדר בינינו. אני לא אתמרמר נגד קבוצה שלא תרצה אותי".

– מכבי יפו יכולה לשחק בליגה ראשונה?

"בוודאי. אז מה אם אין לה מגרש? ולנס ציונה יש? לחדרה יש? הן משחקות בליגה ראשונה. זו שאלה של מוכנות".

מיגל ויטור בסגל הפועל ב"ש, יעבור מבחן כשירות לפני מכבי ת"א
דן ביטון חוזר לסגל מכבי תל אביב. קראנקה הזהיר מ"ספיגה ראשונה"

אוגו פעיל מאוד באינסטגרם, יש לו 150 אלף עוקבים (לערן זהבי יש למשל 415 אלף). באחד הסטורים שלו הוא צילם את שירת ההמנון בטדי, כשהוא מלווה אותה בשירה, לא ממש מדויקת. הוא חושב על השתקעות בישראל. "עברית שפה קשה. אני רוצה למצוא מורה שילמד אותי לדבר עברית. אני רוצה להתחיל חיים חדשים פה בישראל. יש בחורה מפה שאנחנו בהתחלת קשר, אני מחבב אותה. אם היא הבחורה בשבילי, אז למה לא? ישראל טובה בשבילי. תשים בצד את העניינים המטורפים עם הערבים, ישראל בשבילי בטוחה. אני אוהב את המדינה. חייתי בבאר שבע 5 שנים, אני מכיר את המנטליות, וחזרתי לפה. זה הבית שלי".

– מה תעשה אחרי הפרישה?

"לא יודע מה, אבל אשאר בענף. כרגע אני לא חושב על זה. אני מרגיש בריא, ואני מרגיש שאני יכול להמשיך לשחק, יש לי עדיין את האנרגיה לזה. כרגע אני מרגיש טרי, צעיר. לא רוצה להשוות את עצמי למהראן ראדי שמשחק כשהוא עוד מעט בן 41 (השניים ישחקן זה מול זה בעוד שבוע – ר.ע), אנחנו משחקים בתפקיד שונה, הגוף שלנו שונה, הגנטיקה שונה, אבל הוא דוגמא טובה למקצוענות ברמה הכי גבוהה, בחור שתמיד רוצה לעבוד קשה. היה לי את המזל לשחק עם שחקנים רעבים להצלחה, וראדי הוא אחד כזה, עדיין משחק כאילו הוא ילד. אני גאה בעצמי ששיחקתי כמעט 30 משחקים העונה במכבי יפו, כשאנשים לא האמינו שזה יקרה, וזה אחרי שלא שיחקתי כמעט 3 שנים. אני שמח, אני נמצא ליד אנשים שאני אוהב, עושה את הכי טוב שלי. לא יודע עד מתי אשחק, אבל אני מרגיש חזק".