משחקי אימון נוטים לספק אינדיקציה מסוימת, בדרך כלל מוגבלת ביותר, על ההכנות לעונה. פעמים רבות קבוצות שנראות רע בהכנה מקרטעות גם בפתיחת העונה, אבל לא נדירים המקרים שבהם הסוויץ' נעשה היטב כשהתוצאות מתחילות להיחשב.
כשאתה כובש שער אחד בשבעה משחקים, שלושה מהם רשמיים – אין יותר מדי מקום לטעויות: אתה נראה לא טוב, אם נאמר זאת בעדינות.
לקורא או צופה מהצד נראה שהמאבק בין משה חוגג ללה פמיליה הוא חזות הכול בבית"ר ירושלים. משטרה, מאבטחים, דיונים במנהלת – כל זאת כדי לאשר לבסוף הרחקת ארבעה אוהדים מהמגרשים. אז בואו נעמיד דברים על דיוקם: אם אוהד לא ראוי להיכנס למגרש, בית"ר צריכה להמשיך את המאבק בבית משפט מולו, עד שיאושר לה להרחיקו מהמגרשים גם בבית וגם בחוץ. אין שום סיבה או היגיון לערב מועדונים אחרים או את מנהלת הליגה שרק יסבכו את העניינים. לעשות כותרות זה נחמד, בפועל רק בית המשפט יוכל לעזור לה.
אלא שזו כלל לא המהות של בית"ר ירושלים. העיסוק בלה פמיליה הוא כיסוי לבעיה האמיתית שלה – המצב המקצועי הקשה. זה לא רק ההספק, נקודה אחת ושער אחד בלבד בכל משחקי ההכנה וגביע הטוטו, אלא בעיקר היכולת וההבנה שאם לא יקרה משהו בלתי צפוי, המועדון בדרך הבטוחה לעוד עונה חלשה בחלק התחתון של הטבלה.
כשמסתכלים על בית"ר הנוכחית ומחפשים מנהיג שייקח עליו את הקבוצה, לא באמת מוצאים אחד כזה. כשמנסים לאתר שחקן עם איכויות שייקח קצת על עצמו ויוביל אותה על הדשא – גם הוא לא ממש קיים. זו קבוצה נטולת אישיות ואיכויות בכל מערך במגרש, שתולה תקוות בריצ'מונד בואצ'י, שלא פגע שנתיים ויוצא השבוע מבידוד, יהיה שובר השיוויון שלה.
הכול מתחיל בהתנהלות ובבנייה. מה באמת קיבל ארווין קומאן מהמועדון? היו מספיק ישראלים בכירים בשוק בקיץ, אבל בית"ר לא שמה את היד על אף אחד מהם. כשזה קורה והבאר יבשה, אתה חייב לשים את כל הז'יטונים על הזרים. נכון לרגע זה, בסגל של בית"ר יש שלושה זרים שנמצאים שם רק משום שמשה חוגג שילם עליהם בעבר – פלייטר, מתאוסיניו ואוקמפוס. ברגע שאתה מוותר על הישראלים ומשאיר שלושה זרים לא יעילים רק כי הם עלו לך הרבה כסף, אתה עולה על המסלול הבטוח לתהום מקצועית.
התסכול בא לידי ביטוי ברשתות. אוהדי הקבוצה עברו מעצבים לציניות, לצחוק מר על מצב הקבוצה ועל הציפיות. הם מבטאים בעיקר ייאוש ומסתכלים על מחזור הפתיחה מול הפועל באר שבע בטדי כפוטנציאל למבוכה נוספת. אור בקצה המנהרה? הצחקתם אותם.
אבל האמת היא שהאור הזה דווקא קיים, והוא טמון בכך שחלון ההעברות עדיין לא הסתיים. ישראלים בכירים אולי כבר אין בשוק, אך חוגג עדיין יכול לקבל החלטה לוותר על שלושת הזרים הלא מועילים ולתת מושכות לקומאן לצרף שלושה זרים איכותיים במקומם. במקרה כזה, הסיכוי שבית"ר תשודרג ותוכל לתת פייט העונה יהיה גבוה בהרבה. בסך הכול, מלבד שלוש הבכירות בליגה, יש בטן של קבוצות במקומות 4-14. אם בית"ר תתחזק בשלושה זרים איכותיים עד לתום החלון, אולי התמונה תשתנה מבחינתה. חסר לה בלם, חסר לה קשר יצירתי ששווה גולים, חסר לה עוד שחקן כנף ויש עוד מספר חורים למלא. לבית"ר ירושלים אסור להמר ולשים את כל הביצים בסל של בואצ'י.
ומשהו קטן-גדול לסיום: אם כבר הזכרנו עלויות, ירדן שועה היה מקור הגאווה של חוגג, ששילם עליו הרבה מאוד כסף. חוגג מבין בכלכלה ובעסקים, הוא מכיר את המושג "Cut your losses". לשועה מגיע צ'אנס נוסף, אבל אם לא ייקח אותו יגיע הזמן להודיע לו שיחפש קבוצה. אם שועה לא ישתנה, קומאן לא יוותר. מסלול ההתנגשות הזה רק יזיק עוד יותר בהמשך הדרך.
