רגע לפני שליגת העל תשוב לפעילות לאחר פגרת קורונה בת כשלושה חודשיים ומכבי חיפה תארח את הפועל תל אביב (שבת ב-21:00), הבלם האוסטרלי של הירוקים, טרנט סיינסבורי, חזר לפציעה הקשה והביזארית שאיימה לחסל לו את הקריירה ואולי אף מנעה ממנו להגיע רחוק יותר, כפי שהוא ואחרים ציפו.
זה קרה ב-6 בפברואר 2014 וסיינסבורי היה בטוח שהקריירה שלו הגיעה לסיומה בגיל 22. הבלם ערך את הופעת הבכורה שלו בהרכב זוולה ההולנדית במשחק חוץ נגד אוטרכט. בדקה ה-72 של אותה התמודדות שנערכה במסגרת הליגה ההולנדית, הוא נפגע על ידי ממטרה על כר הדשא ונשכב כשהוא נאנק מכאבים. בהמשך התברר כי האוסטרלי שבר את הפיקה בברך, נעדר תשעה חודשים מהמגרשים ואף החמיץ את המונדיאל שנערך בברזיל.
"התחלתי לחפש קורסים ברשת, כי חשבתי שהקריירה שלי הסתיימה", נזכר סיינסבורי. "לקח לי תשעה חודשים לחזור מהפציעה הזו, שהייתה פשוט איומה. לא אשקר, זו הייתה תקופה מאוד קשה. למזלי, אשתי, שהיא גם החברה הכי טובה שלי, הייתה שם והחזיקה אותי, כי אני התפרקתי מבחינה מנטלית ופיזית. היית מרוסק. עבדתי כל כך קשה כדי לצאת לחו"ל ופתאום הכל נעצר סתם ככה ברגע אחד".
היה מגיע לישראל ללא אותה ממטרה ארורה? סיינסבורי (Gettyimages)
סיינסבורי, שהבקיע העונה שני שערי ליגה ב-21 הופעות בעונת הבכורה שלו בישראל, סיפר בקצרה על המעבר למכבי חיפה וההתאקלמות במדינה זרה: "אנשים לא באמת מבינים עד כמה קשה להשאיר את המשפחה והחברים שלך מאחור ולהגיע למדינה שבה אתה לא מדבר את השפה ולא מכיר את המנהגים וההרגלים".
שחקן נוסף של מכבי חיפה, יותר נכון אחד שהיה כזה עד סוף השבוע האחרון, הוא המגן הספרדי מנואל קסטייאנו, המכונה ליו, שסיפר על התקופה בישראל: "כבר חזרתי הביתה ביום שני. זה נכון שהיה לי חוזה עד ה-31 במאי, סחבתי איתי אי נוחות והחלטתי לחזור לספרד.
"זה היה הניסיון הראשון שלי בחו"ל וברמה האישית היה לי מאוד טוב", המשיך המגן, "הכרתי תרבות אחרת והיה לי מאוד נוח בישראל למרות התפשטות הקורונה. לצערי הייתי פצוע ואז גם הגיעה הפגרה והכל הסתבך מבחינתי. במשך חודש לא ראיתי אף אחד מהחברים לקבוצה והחלטנו להתיר את החוזה. לגבי העונה הבאה, אחרי מה שחוויתי בישראל, אני לא סוגר את הדלת למעבר נוסף מחוץ לספרד".
ליו קסטייאנו (מאור אלקסלסי)
השוער גיא חיימוב, שממשיך בשיקום לאחר שסבל מקרע בכתף שמאל, כתב בעמוד האינסטגרם שלו: "בתקופה אינטנסיבית ועמוסה של שיקום אתה לא רואה כלום מלבד הבריאות והרצון לחזור למגרשים. זה הדבר היחידי שעומד לנגד עינייך. לעיתים זה מייאש, נראה כמו נצח אבל כל זה נשכח ברגע שאתה מבין כמה אתה אוהב את זה וכמה אתה מתגעגע לזה. נכון, זה אומנם עוד לא הסוף אבל זה נראה קרוב מתמיד".
מה דעתך על הכתבה?