"דמותו של ברוך ליוותה אותי במשך כל שנותיי בהפועל פ"ת"

רק לפני מספר ימים עלה בלם העבר של הפועל פתח תקווה, איתן בודניוק, לקברו של אחיו, ברוך. לראשונה מזה 49 שנים, לא יעלה לקבר ביום הזיכרון כפי שהוא נוהג בכל שנה, כתוצאה מהגבלות משרד הבריאות בעקבות מגפת הקורונה. קרוב לאח ברוך, הקבור בחלקה הצבאית בבית הקברות סגולה בפתח תקווה, קבורים הוריו של איתן בודניוק – והפעם הדמעות היו מרות מתמיד.

"עליתי לקברים של אחי והורי יחד עם רעיתי איריס. בבית העלמין קל לדבר, אבל לאמיתו של דבר קשה לקבל את השכול", מספר איתן בודניוק, "מלבד אחי ז"ל, אין לי אחים או אחיות. הורי הם ניצולי שואה אשר כל משפחתם אבדה בשואה בידי הצוררים הנאצים. תאר לעצמך את הוריי העומדים מול קברו של הבן שמת בגיל 20 ואפילו לא הספיק להוציא רישיון נהיגה. ניתן לומר שהוא לא טעם אף במעט את טעם החיים".

ברוך בודניוק נולד בחיפה ב-11/11/1951. מספר שנים לאחר מכן עברה המשפחה לפתח תקווה. ביסודי למד ברוך בבית הספר על שם משה הס בפתח תקווה ובתיכון למד ב"עמל". הוא הצטיין במקצועות הריאליים. ברוך התנשא לגובה של 197 ס"מ והיה ספורטאי מצטיין בענפי השחייה וטניס השולחן ואחד השחקנים הבולטים בקבוצת הנוער בכדורסל של מכבי פתח תקווה, בה חזו לו עתיד מבטיח.

"ברוך אהב ספורט ואהב את מדינת ישראל. הוא טייל בה לאורכה ולרוחבה. בשל לימודיו יכול היה ברוך להתגייס ליחידה צבאית טכנית מקצועית, אך כשהתגייס וראו שם את ממדיו הענקיים, הוא שוכנע והסכים להתגייס לסיירת שריון", נזכר אחיו.

ברוך בודניוק ז"ל (אלבום פרטי)

ברוך התגייס באוגוסט 1970 והיה היחיד מבני כיתתו אשר שרת בחיל קרבי. בתום השרות הצבאי הוא תכנן ללמוד הנדסת יצור בטכניון בחיפה. השרות ביחידת הסיור של חיל השריון היה יוקרתי עם המון גאווה עבור ברוך, שכתב וסיפר לחבריו על החוויות אותן הוא עובר. "ברוך, אחי הבכור, הוא זה אשר כיוון אותי עוד כילד להגיע לבית הספר לכדורגל של הפועל פתח תקווה ששכן במגרש הפועל ברחוב אברבנאל. זה המגרש של שש האליפויות בהן זכתה הפועל פתח תקווה. ברוך דחף אותי תמיד להתמיד ולהצטיין".

בחודש אוקטובר 1971, ירד ברוך עם יחידת הסיור של השריון לתרגיל אימונים בסיני. בדרך חזרה מהאימון בפתחת אל-עריש, בדרך צפונה, התנגש הזחל"ם בכלי רכב אחרים. בחודש ד' מרחשוון תשל"ב 23/10/1971, שישה ימים לאחר שנפצע, ברוך הלך לעולמו. שבועיים וחצי לפני שמלאו לו 20 שנה.

"לאחר שברוך נהרג, הפכתי בעל כורחי לבן יחיד וזה היה קשה מאוד להורי ניצולי השואה ולי", מנסה איתן לשחזר את הרגעים הקשים וסופד לאחיו, "הורי נקרעו ונשברו, הם חיו בהמשך בשביל הבן שלהם. לאחר מותו של ברוך, במשך שנים הגיעו אלינו חברים וחברות שלו שנהגו לספר עליו סיפורים מהם למדנו על כושר המנהיגות שלו ואהבת מדינת ישראל שהייתה ערך עליון בשבילו. אני סבלתי מאוד מהאובדן ומסבלם של הוריי והכדורגל בהפועל פתח תקווה היה עבורי מקום מפלט ויציאה זמנית מהבית, עם היגון והכאב. אני יכול לומר בפה מלא כי דמותו של ברוך אחי היחיד ליוותה אותי במשך כל 16 השנים בהן הייתי שחקן וקפטן בהפועל פתח תקווה".

היו פעולות הנצחה לזכרו של ברוך?
"בבית הספר המקצועי 'עמל' הקימו אנדרטה לזכרו באולם הספורט. במשך כל תקופת המשחקים שלי, משחקן במחלקת הנוער ועד למעבר שלי לקבוצה הבוגרת של הפועל פתח תקווה בעונת 1975/6, נהגו לערוך במועדון טורניר נערים בו הוענק גביע לזכרו של ברוך. בטורניר השתתפו קבוצות הפועל פתח תקווה, מכבי פתח תקווה, הפועל תל-אביב ומכבי תל-אביב ולמשחקים הגיעו אוהדי כדורגל רבים כדי לכבד את זכרו של ברוך".

איתן בודניוק במדי הפועל פתח תקווה (אלבום פרטי)