כאוהד שגדל על הפועל תל אביב של הגנת הברזל ולעתים עיקם פרצוף אחרי ניצחונות שהם "רק 0:1", היו אומרים לי את הקלישאה שעדיף לנצח חמש פעמים 0:1 מאשר פעם אחת 0:5. בסמי עופר באמצע השבוע מול מכבי חיפה זו הייתה הקבוצה של ניסו אביטן לא? אופס, בעצם ניר קלינגר עמד על הקווים. אולי זה מה שהוא אמר לשחקנים לאחר המשחק? האמת שזה לא משנה. אחרי חודש משקר – הפועל תל אביב חזרה למציאות, והנחיתה כואבת. גם הניסנובים רועדים כשהם חושבים איך ההכנסה האפשרית מהפלייאוף העליון יורדת לטמיון.
הפועל "זכתה" לכבוד המפוקפק להיות הראשונה שסופג חמישייה השנה. אסור להפסיד אף פעם 5:0 בליגה הזו. זו השפלה ענקית, זו דריסה, זה עלבון. לא רק עבור אלה שעשו את הדרך הארוכה (חייבים להחזיר להם את הכסף), אלא עבור כל האוהדים שצפו במשחק בבית. אמנם בהרכב היו שחקנים צעירים שמיעטו לשחק במשחקים גדולים כאלה כמו שי אייזן (האחרון שהייתי מפיל עליו את התיק), אפילו רז שלמה, וכמובן שהמאמן בחר להמר במקום הלא נכון ובזמן הלא נכון. ועדיין, גם אם סופגים שער מהיר, איפה השחקן שיעשה פאול ברוטאלי, יתעצבן, יצרח, יהפוך שולחן בחדר ההלבשה? אוי ואבוי אם הפסדים כאלה יתקבלו כגזירת גורל ופשוט ימשיכו הלאה.
רז שלמה (עומרי שטיין)
הימים האחרונים של חלון ההעברות היו סוערים. סקציה נס ציונה צירפה שלושה שחקנים עם הבאזר – טובים יותר או טובים פחות, הפועל כפר סבא התחזקה, ורק הפועל תל אביב שחולמת על הפלייאוף העליון לא הביאה אף חלוץ. פרצופם האמיתי של הניסנובים, ששמרו על שקט מופתי בחודש האחרון – התגלה שוב, במלוא מערומיהם. והכסף עצמו לא חסר. בקיץ נמכרו שחקנים במיליון יורו (רמזי ספורי ואדי גוטליב), הקהל קנה מנויים למרות סימני השאלה שהלכו והצטברו. אה, כן, יש את מייקל אולהה, ירושה שיש לגביה ספק גדול. אם בינתיים עומרי אלטמן משחק לא פעם כחלוץ חוד – כנראה שלא ממש מאמינים בו. אבל מילא, האוהדים התרגלו שאין חלוץ אמיתי מאז עומר דמארי ועונת השיא ב-2013-14. דמארי עצמו עוד ישנו, עם אותו שיר מרגש מהיציע ואותה חולצה מספר 16 – אבל הוא הצל של עצמו.
מה שלא מתקבל על הדעת הוא החולשה בהגנה. 32 שערי חובה ספגה הפועל ת"א. רק שתי האחרונות, הפועל רעננה ונס ציונה, ספגו יותר ממנה. בעונה שעברה (אמנם הפועל שיחקה בפלייאוף התחתון) רק האלופה מכבי תל אביב ספגה פחות מהאדומים. קודם כל מדובר כאן בכישלון עצום של כל חלקי הקבוצה. עוד אפשר ללמוד על כמה הקפטן אוראל דגני חשוב ומשמעותי. הוא טועה לעתים – מהסיבה הפשוטה שהוא לוקח על עצמו ויוצא קדימה עם הכדור כמו קשר. אין ספק שנעשו טעויות וממש לא היה צורך לתקן את מה שעובד היטב – בשביל מה השדרוג (לאחור) בעמדת השוער? אך עדיין חומר השחקנים של הפועל בהגנה הוא סביר.
עומרי אלטמן (עומרי שטיין)
בחלון ההעברות של ינואר אין מציאות. לא בכל חורף יגיעו דימיטאר טלקיסקי ואלין טופוזאקוב שלא רק השאירו את הפועל בליגה בתחילת המסע של אלי גוטמן, אלא הפכו אותה לשוס הגדול של התחתית. אבל גם ביסקוט אמבלה היה מרגש (עונת ההיחלצות עם שייע פייגנבויים) נמניה ניקוליץ' או ארון שוינפלד זה מספיק (2015-16), ואפילו בן רייכרט שעשה סדר במרכז המגרש כשהגיע בהשאלה לפני תג המחיר הבלתי אפשרי של מיליון יורו.
רכש נוסף לחלק הקדמי היה יכול לתת דחיפה מסוימת, אפילו מנטלית – לקראת המשחקים הקשים שנותרו לקבוצה עד לסיום העונה. בבלומפילד היא מתקשה מסורתית נגד עירוני קריית שמונה, ומעבר לכך מחכות בית"ר ירושלים באצטדיון טדי וכמובן מכבי תל אביב בדרבי. ואתם זוכרים היטב מי היחידה שלא הפסידה לחבורה של ולדימיר איביץ' בעונה שעברה.
פליפה רודריגס מאוכזב (עומרי שטיין)
עם הגעתו של קלינגר המטרה העיקרית הייתה לייצב את השורות ולהישאר בליגה ובמשימה הזו הוא סימן 'וי' גדול. אבל גם בליגה המוזרה הזו, בה חודש טוב משנה את התמונה – כנראה שלאדומים אין מקום בפלייאוף העליון, וטוב שלא יגיעו לשם. וזה לא רק החשש מעוד השפלות כאלה שיספקו נתונים נפלאים לחובבי הסטטיסטיקה.
אוי ואבוי אם מישהו יתבלבל ויחשוב בטעות שהמועדון הזה בדרך להשתחרר מהמחלה הגדולה שלו ולעלות לדרך המלך. הפועל צריכה לבנות את עצמה כקבוצה גדולה בדיוק כפי שהמועדון הוא גדול. לקבץ סגל שחקנים איכותי בקיץ, להשקיע כסף, להיות פקטור בחלון ההעברות. להכתיב את הקצב, להיות בצמרת ולא להשתחל לשם בטעות, ליהנות מחולשת הליגה. לא להגיע כדי לגרד נקודה פה או להרוס ליריבה העירונית שם. וגם הניסנובים יתפסו את הראש ויבינו ש"הכסף הגדול" במונחי המועדון (מדובר על שני מיליון שקל רווח כשבלומפילד היה לובש חג במשחקים נגד מכבי תל אביב, בית"ר ירושלים, מכבי חיפה והפועל באר שבע).
אני שונא להגיד "אמרתי לכם", אבל כבר הייתי נביא הזעם עוד בקיץ. העונה הזו היא בטח לא מה שהבטיחו לי. לא כך הייתה צריכה להיות עונת החזרה המרגשת לבלומפילד. הכוח של אוהד הוא מאוד מוגבל, אבל עצם זה שאין ציפיות והרמת ידיים זה הכי גרוע. על החובות לפיפ"א אף אחד לא מדבר וכמובן שהם לא נעלמו. אז כן, נותר רק להביט בחיוך לעבר, להתמודד עם ההווה המעורער ולהבין שהעתיד לוט בערפל. דור רומנו, אוהד אדום מודאג. אה, כן, ובהצלחה נגד קריית שמונה בשבת.
ניר קלינגר (עומרי שטיין)
מה דעתך על הכתבה?