אבי ואיריס נשר, הוריו של ארי נשר שנהרג בשנה שעברה בתאונת פגע וברח הגיעו היום (שני) לבית המשפט המחוזי בתל אביב לדיון בשלב הטיעונים לעונש של הכדורגלן יצחק אספה, שהורשע בהפקרתו ובשיבוש מהלכי משפט. איריס פנתה לאספה וסיפרה על בנה המנוח: "הוא היה כל מה שאמא יכולה לבקש והרבה יותר. ילד עם נשמה כל כך גדולה ולב כל כך רחב, שכל מי שהכיר אותו אהב אותו, בטח גם אתה היית אוהב אותו אם הייתם מכירים. הוא נולד אחרי שנים ארוכות שבהם רצינו ילד, כל כך חיכינו לו, ומהרגע שהוא נולד והניחו לי אותו בידים מאותו רגע יכולתי להרגיש אותו בכל רגע, כשהוא שמח גם אני שמחתי, כשהוא התרגש גם אני התרגשתי ושהוא נעלב גם אני נעלבתי".
היא סיפרה על ליל התאונה: "אתה לא יודע כי ברחת משם. נסעת והשארת את הילד שלנו וחבר שלו זרוקים ומדממים על הכביש. כשעה אחרי התאונה, באמצע הלילה, הטלפון שלנו צלצל. התעוררתי ורצתי במדרגות ועניתי, בטלפון נשמע קולה של אשה צעירה שהתקשרה ואמרה שהיא עובדת סוציאלית מאיכילוב היא אמרה שארי נפצע בתאונה ושנגיע מיד לבית החולים. הלב שלי התחיל לדפוק מהר, שאלתי אותה מה המצב שלו והיא ענתה שהיא לא יודעת", אמרה, "נסענו במכונית מיד לבית החולים, אני זוכרת שהבטתי מסביב על הכבישים הריקים באמצע הלילה וחשבתי איך זה יכול להיות שארי נפצע בתאונה הכבישים כל כך ריקים בשעה כזו. העובדת הסוציאלית חיכתה לנו בכניסה אבי ואני הלכנו איתה לחכות מחוץ לחדר הניתוח".
בהמשך סיפרה: "אחרי חצי שעה היא יצאה ואמרה שהמצב קשה, מנסים לייצב אותו, היא הביאה שקית ובה הבגדים שארי לבש בזמן התאונה. המשכנו לחכות, כשאבי יצא לרגע לשירותים פתחתי מהר את השקית. היו שם הנעלים של אבי שארי אהב לנעול, והבגדים שלו שהיו מלאים בדם. הכנסתי את הכל מהר לשקית שאבי לא יראה. בינתים הגיע שוטר וסיפר לנו על התאונה. אחרי שעתיים וחצי הרופאים יצאו במהירות עם מיטה מתגלגלת ובה ארי, והעבירו אותו לטיפול נמרץ. לפני שנכנסנו לחדר הרופא הסביר שהמצב קשה מאוד, אבל אני רק רציתי לראות את ארי". "אני רציתי לראות את הילד שלי כי אני ידעתי שכשאני אראה אותו אני אדע. נכנסתי לחדר, ארי שכב על הגב העיניים הגדולות והיפות שלו עצומות, בתוך הפה צינור הנשמה, פנים חבולות, מהדקים נעוצים לאורך המצח, זרוע ימין שבורה כתף שמאל שבורה, תפרים ביד, תפרים בבטן. זרועותיו מוטלות לצדדים, כפות ידיו היו פתוחות. החזקתי לו את היד, היד שתמיד היתה חמה ותמיד לחצה לי על היד בחזרה והיא היתה ללא תנועה. האחות שטיפלה בארי עמדה לצידי, הוצאתי תמונה של ארי שצולמה שבוע לפני התאונה ואמרתי לה את חייבת לדעת איך הוא באמת נראה הפרח שלי, הוא ילד כל כך יפה".
איריס ואבי נשר (אבשלום שושני)
היא תקפה את אספה: "באותו לילה, אחרי התאונה האיומה, אתה יכולת לצאת מהרכב, לרוץ לפצועים, להתקשר לאמבולנס, להחזיק לארי את היד הגדולה והחמה שלו ועד שיגיע האמבולנס להביט לו בעיניים ואולי אפילו לבקש ממנו סליחה. בבית החולים איכילוב היה היום האחרון בחייו של ארי זה גם היה יום ההולדת ה-17 שלו. כל החברים שלו התאספו בבית החולים, חברה שלו החזיקה לו את היד, וכולם עמדו סביב המיטה שבה ארי שכב חסר הכרה ושרו לו בשקט שיר ליום ההולדת שלו". "באותו היום גם קיבלנו את ההחלטה לתרום את אבריו של ארי. ארי כל כך אהב את החיים וחלק ממנו ממשיך לחיות באנשים שכל כך היו זקוקים לתרומה. אנחנו כל כך יודעים שזה בדיוק מה שהוא היה בוחר. כשילד מת, האהבה של אמא שלו ממשיכה. היא ממשיכה לאהוב את הילד המת שלה. הלב שלה נשאר מוטרף. מוטרף מצער מוטרף מגעגוע, מוטרף מאהבה לילד שמת".
"הבן שלי פרפר על הכביש ואספה נסע מהמקום"אבי נשר, אביו של ארי, שעלה לאחר רעייתו לדבר, הודה כי עד אתמול עוד חשב לוותר על ההצהרה בבית המשפט. "תגובתי, כאבא של ארי, תיחשב כתגובה אמוציונלית שאין לה מקום בהליך רציונלי, מדוקדק ומדויק כגון זה, אבל ישבתי אתמול וקראתי שוב את הכרעת הדין, וחשבתי שאולי בכל זאת יש משהו שאני יכול לתרום להליך המשפטי. אני במאי קולנוע, ובמאי קולנוע הוא בן אדם שרואה לנגד עיניו באופן המציאותי, המוחשי והממשי ביותר דברים המתוארים במילים. ממש כמעט כאילו אני עצמי נכחתי באירוע המתואר. מאז קריאת הכרעת הדין זו הייתה קללה קשה מנשוא", אמר.
"זה מתחיל עם 'בום' גדול, ואני מצטט את דברי השופט בהכרעת הדין שאמר: 'הנאשם התנגש בהם – הכוונה לארי, בני, ולחבר שלו על האופניים – ובמקום נשמע רעש חזק. לאחר מספר שניות נעצר בחריקת בלמים'. רעש חזק. כל כך חזק שנהג מונית שנוסע 30-20 מטר מאחור נעצר לראות מה קרה. כל כך חזק שברור שמר אספה שמע אותו, ולכן גם נעצר. הוא יודע שמשהו נורא קרה. הוא יודע שהוא פגע בבני אדם, אבל הוא לא יוצא מהרכב החבול שלו. אבל משהו מרתיע אותו מלצאת. משהו עוצר בעדו", סיפר נשר.הוא הוסיף: "ברור שאחרי פגיעה עוצמתית שכזאת אין כל ספק שמוטלים על הכביש פצועים, אולי פצועים אנוש. צריך לחוש לעזרתם, לקרוא למגן דוד אדום, אולי עוד אפשר להציל חיים. אבל אבל מר אספה יודע שהוא שתה, וכששותים ונוהגים – אם תופסים אותך – יש מחיר. אם יחוש לעזרת הפצועים, תגיע משטרה, תתבצע בדיקת ינשוף ולנהיגה תחת שכרות יש השלכות. במה לבחור: בעזרה לפצועים אנוש? או בתועלת אישית? מה לעשות? מה לעשות? חושב מר אספה בעוד הבן שלי מפרפר על האספלט, בין החיים למוות. מר אספה מתלבט ומתלבט. ואז החליט להתעלם לגמרי מהערך המקודש של חיי אדם, ופשוט מחליט להסתלק מהמקום. הוא משחרר ברקס, לוחץ על הגז, נוסע".
אספה עלה לדוכן: "אני רוצה לפנות למשפחה – אני כואב ומשתתף בצערכם. אני לא יכול אפילו לדמיין את מה שאתם מתארים. אני עברתי חיים לא פשוטים, והגעתי לאן שהגעתי בעבודה קשה יום יום. אני רק מבקש מבית המשפט שלא יהרוס את כל מה שבניתי, ושירחם עליי, ושלא יכניס אותי לכלא.
מה דעתך על הכתבה?