אם היה תואר 'הגדול מכולם', בעיתונות הספורט, אברהם טבק, שהלך לעולמו בגיל 81, כנראה היה זוכה בגביע בהליכה. עיתונאי שהיה שייך לליגה לגמרי אחרת. אני לא מדבר על יכולות הכתיבה. טבק לא היה איש של כתבות צבע ומילים מלוקקות, עטופות בצלופן. הוא היה איש של 'ניוז' במובן הכי 'הארד-קור' של המילה. טבק היה נכנס למדור הספורט של 'מעריב' אחר הצהריים, אחרי שחזר מביקורו היומי בהתאחדות לכדורגל. הוא היה מתיישב מול המחשב, לא לפני שביקש מאחד הילדים להכין לו קפה שחור. כן, גם כשחגגתי 40, הוא המשיך לקרוא לי 'ילד' ואני המשכתי להכין לו קפה.
אחרי ששתה והתארגן עם הניירת, טבק היה מתיישב מול המחשב ובמשך חצי שעה מהנדס ידיעה תמציתית, חדה ומדויקת. מסיים ושולח מבלי לעשות דרמות מיותרות. לא היו עוברות דקות עד שעורך המדור היה יוצא חיוור מחדרו, ניגש אליו ושואל בחשש "אתה מבין מה יש לך ביד?". זו לא הייתה רק ידיעה לשער החגיגי, אלא כותרת לעמוד הראשון של העיתון. לטבק לא היה סקופ אחד בשנה, אלא כמה בחודש. עסקנים היו עולים אליו לרגל, שחקנים היו רועדים לפני שפרסם את מדורו השבועי ואנחנו היינו יושבים בצד ולומדים בשקט.
טבק היה מורה, מטיף, גוער. בית הספר הכי טוב לעיתונות ספורט, שלא אהב מעגלי פינות ועצלנים. מבחינתו היה מדובר במקצוע שצריך לקחת ברצינות ולא כחלטורה על הדרך. טבק היה זה שאמר לי לא פעם "אין כזה דבר שיום עובר מבלי שקרה משהו" ואנחנו מדברים על הכדורגל הישראלי ולא על יחסי כחול לבן והליכוד, או הגרעין האיראני. כל יום חייבים להביא ידיעה, סיפור ואין כזה דבר לפספס. פספסת? תעבוד קשה בכדי לכפר.
אברהם טבק. "אין עוד כאלה" (ראובן קסטרו)
העיתונאי הוותיק היה שייך לדור שלא עבד בשיחות טלפון מרוחקות. הוא גם לא היה שייך לעידן הפייסבוק והאינסטגרם ולימים בהם תוך רגע אפשר להפוך לכוכב רשת עם אלפי עוקבים. טבק שייך לדור העיתונאים-חקלאים מפעם. אלה שיוצאים בבוקר לשדה, עובדים תחת השמש המתישה ובסוף קוצרים ברינה את הסקופ התורן. אין עוד כאלה, כבר לא מייצרים. החקלאות מתה, הפרינט מתקשה ובשביל מה? הרבה יותר זול וקל להביא חיקוי מסין, שיודע לומר בקול צרוד "ילד, תעשה טובה ותכין לי קפה".
מה דעתך על הכתבה?