כעת, רגע לפני פתיחת העונה הערב מול הפועל ת"א, הוא התפנה לראיון מיוחד לספורט1, הראשון שלו בישראל ובו התייחס לראשונה לאותו פוסט, דיבר על הביקורים הקודמים בישראל, הילדות בצל העוני באלבניה, הרגע הקשה בקריירה שלו ואיך גורלו והגורל של אנדרה שורלה, יכול היה להיות שונה.
נראה שהיקה לא מתלהב לדבר על הפוסט ההוא, זה שיצר לו לא מעט בעיות, אך חשוב לו להבהיר את הצד שלו: "אני נגד מלחמה, לא משנה מי הצד התוקף. אני נגד מוות של אנשים חפים מפשע שנהרגים משני הצדדים, ולא משנה איזה צד. הפוסט הזה ממש לא היה נגד ישראל. אני לא נגד אף אחד. אני לא יכול לדבר על מישהו אם אני לא מכיר אותו. אני נגד מוות של חפים מפשע, בין אם זה יהודים, ערבים או אפריקאים וכו'. כשאתה רואה ילדים מתים, אתה לא חש בטוב עם זה, אני בטוח שגם אתה לא. כשבאתי לכאן חשבתי שאפחד מעט ממלחמות, אבל אין כאן ממה לפחד".
היקה. פה הכל בסדר (יוני אריאלי)
הדעה של יחמיר שהיה בן 26 שונה מזה של עכשיו?
"אני יודע שהטלוויזיה או התקשורת לא תמיד צודקים במה שהם מציגים. כשהגעתי לפה, ראיתי שהכול בסדר כאן ושום דבר פה לא הרגיש לי לא תקין. אתה קורא על מלחמות ומגלה שזה לא ככה. אנשים מפחדים להגיע לפה, אבל אני הרגשתי בבית. אני מוסלמי וגאה בזה, אבל אין לי שום בעיות עם דתות אחרות. בדת שלנו אתה צריך לכבד כל דת ולא הרגשתי במועדון שום דבר שונה. קיבלו אותי יפה".
בחזרה לכדורגל: ההגעה של היקה למכבי נתניה, לא הייתה כאמור ביקורו הראשון בארץ. את הביקור הראשון שלו כאן, הוא לא ישכח: "הדבר הטוב הוא ששיחקתי פה עם הנבחרת הלאומית. ניצחנו 0:3 והיו לי זיכרונות טובים אז. ראיתי שמדובר במדינה יפה והיה לזה חלק ברצון שלי להגיע. בלי קשר, התייעצתי עם כמה שחקנים ששיחקו פה: עם חמדי סליחי ששיחק בהפועל עכו והפועל חיפה ואליס בקאיי שהיה בהפועל רעננה לתקופה קצרה. כשאתה משחק מחוץ לישראל, אתה לא שומע הרבה על ישראל, אבל כשאתה מגיע לכאן, אתה רואה שהליגה כאן לא קלה בכלל. אם אני משווה את הליגה השווייצרית לכאן אז היא טקטית יותר, אבל כאן, בניגוד לשווייץ, יכולות הרבה קבוצות להתחרות על תארים".
ההתחלה של היקה לא הייתה קלה. בחודשיים הראשונים הוא התקשה להשתלב, כאשר הביקורות החלו להגיע וכמוהן התהיות בנוגע להמשך דרכו: "אני יודע מה אמרו עליי, אבל הבעיה היא שהגעתי לאחר פציעה בפנים וחודשיים לא שיחקתי. בנוסף, הליגה האמריקאית הסתיימה שלושה חודשים לפני כן. למעשה חמישה חודשים לא שיחקתי כדורגל. לקח לי זמן לחזור לכושר. רציתי לבוא וישר להראות מה אני מסוגל. אני מסכים שלא הייתי טוב וציפו ממני להרבה, אבל אנשים צריכים להבין שזה טבעי ששחקן שלא משחק חמישה חודשים, לא יהיה בכושר המלא שלו".
היקה על רקע הים. מתקשה לשכוח את גמר הגביע (יוני אריאלי)
בהמשך, הוא החל לפרוח: את העונה שעברה סיים עם שלושה שערי ליגה וכבר בפתיחת העונה הזאת, הספיק להרשית במסגרת גביע הטוטו ונראה אחד השחקנים בכושר הטוב ביותר בקבוצה. למרות זאת, את סיום העונה שעברה, ובעיקר את גמר הגביע, הוא מתקשה לשכוח.
מה קרה לכם בסוף העונה?
"כולם חשבו על גמר הגביע ואולי זו הייתה טעות, כי היינו צריכים לחשוב על הליגה, כשגם שם הייתה לנו הזדמנות להגיע לאירופה. אחרי יותר מ-40 שנה ללא גביע, כולם התרכזו בזה, וגם ההפסד בגמר פגע בנו אחרי זה בליגה. אני חושב שבסופו של דבר עשינו עונה טובה".
כמה השפיע עליך ההפסד בגמר?
"כשאתה רואה את האנשים ברחוב שאומרים לך שאתה חייב לקחת גביע, ברור שזה מאכזב. ראית במשחק כמה קהל היה. זה היה אחד מהרגעים הלא פשוטים שלי בקריירה. כבר הפסדתי בגמר גביע בשווייץ עם לוצרן נגד באזל וגם אז זה היה בפנדלים. באלבניה הפסדתי גם פעם אחת. אני מכיר את ההרגשה. לכל שחקן יש מטרה להשיג את הטוב ביותר, והחלום של נתניה השנה יהיה שוב לקחת את הגביע, למרות שזה לא יהיה קל. יש לנו קבוצה טובה, ושאר הקבוצות גם מתחזקות. צריך לתת את הכול בשביל לעשות את זה העונה".
היקה ובצ'יראי. ישראל היא התחנה השביעית שלו (אריאל שלום)
עבור היקה, ישראל היא התחנה השביעית מחוץ למולדתו, מאז עזב אותה כבר בגיל 17: כבר בגיל 16 הוא הספיק לעלות לבוגרים בקבוצת דינמו טירנה, אלא שמהר מאוד, הילד הצעיר, שגדל על שידורי הליגה האיטלקית ועל מילאן עזב את מולדתו: "הייתה לי ילדות רגילה, אבל אלבניה הייתה מדינה ענייה, שרק השתחררה מהשלטון הקומוניסטי והייתה לנו משפחה לא כ"כ עשירה. אני רואה את הילדים של היום כל היום בטלפון, אנחנו היינו כל הזמן מחוץ לבית. כדורגל הרחוב עזר לי מאוד להיות הכדורגלן שאני היום. באותה תקופה לא היו לנו הרבה אופציות. לא היו פארקים, מגרשים וכו'. היינו שמים אבנים בתור שערים, אבל עם ילדות מאושרת. ידעתי שיש לי כשרון וככל שהבנתי יותר ויותר רציתי להיות שחקן כדורגל בין השאר מתוך רצון לעזור למשפחה שלי. עזבתי את הבית מוקדם גם כדי לעזור להם ליצור חיים נורמליים. באותה תקופה לא יכולתי להתפתח באלבניה".
תחנתו הראשונה של הקשר, הייתה רוזנבורג, קבוצת הפאר הנורבגית, אליה נשלח למבחנים והתקבל. אלא שהעובדה שבקבוצה יכלו אז לרשום רק שלושה זרים, גרמה לו לפרוש כנפיים ולאחר מספר הופעות בוגרים מעטות, הוא עבר לתחנה הבאה – אולימפיאקוס פיראוס, מועדון הפאר היווני.
"זו הייתה קבוצה גדולה עם הרבה כוכבים. הייתי בן 18 והיו שחקנים טובים מברזיל וארגנטינה. כמו ריבאלדו. הם לא יביאו שחקן אלבני צעיר לקחת להם את המקום. הורידו אותי לקבוצה השנייה ולא רציתי להישאר. איך היה להתאמן עם ריבאלדו? אתה לומד ממנו המון. הוא היה בן 34 או 35 ועשה כל כך הרבה בקריירה ועדיין עבד קשה באימונים. הוא רצה לנצח בכל אימון. זה מה שעשה אותו מיוחד. כשחקן צעיר זה מלמד אותך לא לקחת שום דבר כמובן מאליו. הוא ניסה לתת לי לא מעט טיפים. איך לעמוד במגרש, איזה מהלכים לעשות. טיפים של שחקן מנוסה".
היקה. מרוצה ממה שעבר בקריירה (דני מרון)
לאחר שנתיים בהן יובש, היקה החליט לחזור למולדתו, הפעם ליריבה העירונית, טירנה. השנה בה בילה במולדתו, גרמה למאמן ההולנדי של נבחרת אלבניה באותם ימים, ארי האן, לזמנו למשחק ידידות ומשם השאר היסטוריה: היקה, שזכה לשחק במחצית השנייה, הרשים ובתום מסע התעניינות ממיינץ, פרייבורג, פ.צ קלן ודינמו זאגרב הוא בחר בראשונה, שם גם זכה להתאמן תחת מאמן פ.ס.ז כיום, תומאס טוכל.
כבר אז אפשר היה לזהות שהוא יהיה מאמן מצליח?
"הוא קודם מהקבוצה השנייה של מיינץ לקבוצה הראשונה. ראו כבר אז את הפוטנציאל שלו. הוא היה צעיר, אבל רעב. יכולת לראות שהוא הבין כדורגל והוא היה פריק של כדורגל. אפשר היה לראות כבר אז שהוא בונה את האני מאמין שלו בכדורגל. מיינץ אז לא הייתה גדולה, והוא הפך אותה לגדולה. הוא חשב על כל דבר ולא רק על כדורגל אלא מחוצה לו. על המשפחות של השחקנים, על מה הם יאכלו וכו'. הוא אהב אותי מאוד, אבל הייתי צעיר והוא בא מהקבוצה השנייה. הוא הביא את אנדרה שורלה ביחד איתו מהקבוצה השנייה והוא היה אחד השחקנים המועדפים עליו, הוא דחף שהוא ישחק. הוא היה בעמדה שלי ולמרות שהוא אהב אותי, הוא דחף אותו יותר. יכול להיות שאם לא, הגורל שלנו היה שונה: אולי זה היה מוקדם עבורי לעבור למיינץ, אבל למדתי מזה. מצד שני הטעות שלי הייתה לעזוב את גרמניה. במקום לשחק בקבוצות קטנות יותר בגרמניה ולהתפתח, הלכתי לפאניוניוס, והיו שם הרבה בעיות. בשלושה חודשים מונה שם שלושה נשיאים ושלושה מאמנים. בשביל שחקן צעיר זה לא טוב. הייתי אז רק בן 22".
היקה. יצא לחו"ל בגיל צעיר לעזור למשפחתו (יוני אריאלי)
בהמשך, הוא חזר שוב לאלבניה והמשיך את המסע שלו ברחבי העולם לשווייץ, אולי לתקופה הטובה ביותר שלו, במדי לוצרן, שם שיחק שש עונות. "אני זוכר את אבי ריקן ששיחק בציריך וגם שיחקתי עם משה אוחיון. הוא שיחק איתי שישה חודשים. אני חושב שהוא בן אדם מדהים. עדיין לא יצא לנו לדבר כי עוד לא פגשתי את אשדוד".
מואנס דאבור היה כבר אז שחקן בכיר בליגה השווייצרית, האמנת שהוא יגיע לסביליה?
"הוא היה אחד השחקנים הטובים בליגה. הוא הבקיע הרבה גולים בגראסהופרס, אני חושב שהוא היה מלך השערים באותה תקופה. אם אני מופתע שהוא חתם בסביליה? לא. יכולתי לראות אז את הפוטנציאל שלו. ועדיין, לא לכל אחד יוצא לשחק בסביליה".
זה לא פשוט לשחקן לשחק מגיל 16 כמעט באופן רציף מחוץ למדינה
"לאורך השנים, כשאתה חי לבד, אתה לומד הרבה. כשאתה נשאר בבית עם חברים ומשפחה שעושים עבורך הכול, אז זה מאוד קל. הייתי בהרבה מקומות ולמדתי הרבה, גם מהתרבויות. זה מה שעזר לי גם ללמוד שפות. אני יודע קצת איטלקית, ספרדית ועוד. גם כאן אני מנסה להבין את השפה שאני שומע".
דאבור בסביליה. "ראיתי את הפוטנציאל שבו" (האתר הרשמי של סביליה)
הקריירה שלך היא פספוס?
"כל שחקן רוצה להגיע למקומות הגדולות ביותר וכמובן שעם יותר מזל, יכולתי לעשות קריירה יותר טובה. ובכל זאת, אני שמח ממה שהשגתי. כי מהצד השני יש שחקנים אולי יותר כישרוניים, שלא עשו קריירה כמוני. צריך להגיד תודה על מה שאלוהים נותן לך".
היקה, או הוקה באלבנית, היה חבר כמעט קבוע בסגל הנבחרת האלבנית, שפגשה את ישראל לא מעט פעמים לאחרונה והוא אחד מהאנשים שיכול להעיד יותר מכל על השינוי בנבחרת הישראלית לפני ואחרי עידן הרצוג ורוטנשטיינר. "שיחקתי נגדם שלוש פעמים. אני זוכר את המשחק שניצחנו 0:3 בסמי עופר, וישראל הייתה נוראית. לאחר מכן ניצחנו 0:1 באלבניה בליגת האומות, שם גם בישלתי והייתי הקפטן. אם אני צריך להשוות בין שני המשחקים, זה היה שונה לחלוטין. בהפסד 0:1 הם שיחקו ממש טוב ויכלו לנצח. הם היו הרבה יותר מאורגנים וכל אחד ידע את מקומו. אני לא יודע אם זה בגלל הצוות הזר, אני רק יודע איך הם נראו בחיפה ואיך באלבניה. באלבניה יש צוות זר הרבה שנים, במיוחד איטלקי. אולי זה בגלל המנטליות והרצון לדחוף את השחקנים יותר".
אתה יכול להסביר מה מביא את אלבניה, מדינה של שלושה מיליון תושבים, לטורניר גדול כמו יורו 2016?
"קודם כל צריך לזכור, שההעפלה הזאת הייתה הראשונה עבורנו. אני חושב שזה שילוב של כמה דברים. לפני כמה שנים ההתאחדות כאן הפכה למקצוענית יותר, היא החלה לדאוג לטיפוח שחקנים מגיל צעיר, למגרשים ולמתקנים. בעבר לא הייתה כאן מקצוענות כמו עכשיו. קח לדוגמא איתור של אלבנים שנמצאים מחוץ למדינה: היום אם ימצאו שחקן שמוצאו באלבניה ונולד במדינה אחרת ינסו לשכנע אותו לשחק כאן. בעבר, היו שחקנים ממוצא אלבני כמו שאקירי וגרניט ג'אקה שמשחקים בשוויץ. אם שאקירי היה צעיר היום, היו מתאמצים יותר לשכנע אותו לשחק עבור אלבניה. בנוסף, הרבה שחקנים עוזבים מגיל קטן ועוברים לשחק במדינות שכנות כמו שוויץ ואיטליה ושואבים את המנטליות שלהם. אני חושב שתמיד היינו חבורה מגובשת ונלחמנו אחד עבור השני בכל סיטואציה. צריך לזכור שהיה לנו קצת מזל כי זכינו בנקודות במשחק בינינו לבין סרביה שפוצץ. זה היה שילוב של כמה דברים".
היקה במדי אלבניה מול אלמוג כהן (ערן לוף)
מאז אותו משחק מול ישראל, לפני קצת פחות משנה, היקה, בעל קרוב ל-50 הופעות בנבחרתו, לא זכה ללבוש את מדי הנבחרת. כעת, כשהוא חוזר לכושרו הטוב, הוא מרגיש שזה הזמן. "מאז שהתחלף מאמן היה רק זימון אחד, ואני חושב שהמאמן עוד לא מספיק מכיר אותי. אם אהיה עכשיו טוב אולי הוא יזמן אותי. בסופו של דבר זה תלוי במאמן ובשיטת המשחק. אם אשחק טוב, אני חושב שאוכל לחזור לשם. כל שחקן רוצה להיות בנבחרת. אם אני מאוכזב? אני מרגיש מאוכזב כשאני בכושר טוב ולא מקבל צ'אנס. אני אצטרך להוכיח למאמן שהוא עשה טעות שלא זימן אותי. יש לזה חלק בזה שלא זומנתי ליורו כי משחקן סגל קבוע הפכתי לאחד שלא נמצא שם".
כמה כואב היה לך לא להיות בסגל הסופי ליורו?
"הייתי בכושר טוב, ושיחקתי במוקדמות ופתאום הוא (ג'ובאני דה ביאסי) לא קרא לי. הוא לא הסביר לי למה לא זומנתי. הוא בחר לשחק בצורה מסוימת וערך כמה שינויים בין המוקדמות לטורניר עצמו. זה היה בשנה שהייתי טוב בלוצרן. לא הייתה סיבה אמיתית לכך שהוא הוציא אותי. כולם חיכו לטורניר הזה. שיחקתי 7-8 שנים לפני זה בנבחרת בשביל הרגע הזה. ראיתי את המשחקים בטלוויזיה וכ"כ רציתי להיות שם. אם כעסתי עליו? כן. אם אתה בכושר טוב ולא מקבל זימון ולא כועס, אז כנראה שאתה לא בכדורגל. אני לא שונא אותו כבן אדם אבל כעסתי כי רציתי לשחק. זה היה הרגע הקשה בקריירה שלי. זה חלום של כל אחד. רציתי לייצג את המדינה שלי. לאחר מכן הוא זימן אותי שוב, כולל המשחק בישראל וחזרנו ליחסים טובים".
בחזרה לפתיחת הליגה: גם היקה יודע שממכבי נתניה של השנה, הציפיות גבוהות יותר. לא עוד קבוצה סימפטית וחמודה, אלא קבוצה שמכוונת גבוה. "הלחץ הוא גדול כי יש לנו קבוצה טובה וכולם מרגישים שאנחנו יכולים לעשות צעד נוסף. אני חושב שזה דבר טוב, כי זה גורם לך לרצון לעבוד יותר ולהיות בפוקוס".
היקה עם נבחרת אלבניה מול ישראל. כעס על המאמן כשלא זימן אותו (ערן לוף)
מה קרה לכם בגביע הטוטו?
"אני חושב שאם אתה מסתכל על זה, המשחק הרע שלנו היה מול חיפה. שיחקנו באמת רע. אבל בשאר המשחקים לא היינו רעים. צריך להבין שכשקבוצות באות לכאן, הן באות להתגונן. כולן יודעות שלנתניה יש קבוצה טובה, וחוץ ממכבי חיפה ומכבי ת"א אולי, כל קבוצה תבוא לפה להתגונן אז זה לא קל. אני לא חושב שעשינו קמפיין רע. נצטרך להראות מול הפועל ת"א משהו אחר".
זה לא נראה שאתם מוכנים. מה שונה?
"לפני חיפה היינו בסדר גמור. אם היינו מנצחים את חדרה ולא סופגים בסוף, היינו בחצי גמר גביע הטוטו וכולם היו מדברים אחרת. צריך לזכור שגביע הטוטו זו הזדמנות למאמנים לנסות דברים שונים. אני מקווה שמול הפועל נראה יכולת שונה".
הכרת את אלמוג כהן לפני?
"הכרתי אותו ממשחקי הנבחרות. בגרמניה שיחקתי קצת לפניו. אני יודע שהוא גדל פה ושמכנים אותו "גאטוסו הישראלי". אני מדבר גרמנית קצת ואני יכול לתקשר איתו. הוא מביא הרבה לקבוצה. אחרי הרבה שנים בליגה הגרמנית השנייה, זה אומר שאתה שחקן טוב. אתה רואה באימונים את הניסיון שהוא יכול להביא. הוא מדבר עם השחקנים ולא מעט עם הצעירים. במילה אחת: הוא מנהיג".
היקה מול מכבי ת"א. נערך למשחק הפתיחה (דני מרון)
מה דעתך על סלובו וברדה? נתקלת פעם בשני מאמנים?
"לא היה לי את זה בעבר. זה דבר טוב, כי כל אחד משלים את השני. מה הסוד שלהם? הם עובדים הרבה שנים יחד והם יודעים מה הם יכולים להוציא מכל שחקן. סלובו הוא יותר רגוע, ושי הוא היותר קולני. לשניהם יש המון ידע וככל שיש יותר מוחות בכדורגל, זה עוזר".
נראה שנושא אישורו של אצטדיון בלומפילד, הטריד גם את היקה, שהתעניין לא מעט פעמים לאורך הראיון, לגבי הסיכויים לשחק באצטדיון החדש. רגע לפני היציאה, צועק לו המלצר, במסעדה שליד ביתו: "היקה, ביום שני רק ניצחון בבלומפילד".
ביציאה, לאחר שיחה קצרה, הוא מגלה שגם לארי קאיודה, ששיתף איתו פעולה בלוצרן, שיחק בשורות היהלומים. בנתניה יקוו, רגע לפני פתיחת העונה, שהיקה ישחזר העונה את עונתו האחרונה של קאיודה, חברו לקבוצה לשעבר. "אנחנו משחקים בשביל הכול", הוא מנסה לבצע עדכון מטרות לעונה הקרובה. "כל קבוצה שמתחילה עונה רוצה להיאבק על הכל, כי אחרת למה אתה משחק כדורגל? אנחנו צריכים להיות ריאליים ולדעת שיש עוד קבוצות טובות. אנחנו קבוצה טובה שיכולה להיאבק על הכל, אבל זה לא אומר שעכשיו הדרישה מאיתנו היא לקחת את כל התארים".
מה דעתך על הכתבה?