45 שנה לאחר שבנה ארתור נשרף למוות במחנה ההשמדה מיידנק, קיוותה אמו, לילי וסרמיל, שהצליחה להנציח את זכרו לנצח. בנדיבות לבה שופץ האצטדיון העירוני בבאר שבע, ובשנת 1988 הוסב שמו לאצטדיון על שם ארתור וסרמיל, שבסוף החודש יסגרו אותו ובהמשך יעלו עליו כלים הנדסיים כבדים ויהרסו אותו עד עפר.
ארתור נולד בוורשה בשנת 1936 לאיזק ולילי וסרמיל, הוא היה ילד יהודי שאהב את החיים ולרוע מזלו נולד במקום הלא נכון, בזמן הלא נכון. ב-1 בספטמבר 1939 פלשו הגרמנים לפולין וכבשו אותה כמעט ללא התנגדות. ורשה נפלה לידיהם ב-28 בספטמבר. היהודים רוכזו בגטאות, תחנות ביניים בדרך למחנות ההשמדה. בסיוע משתפי פעולה ובעלי בריתם טבחו הנאצים ביהודי פולין וביצעו רצח עם.
ארתור לא הספיק ליהנות מהחיים, בתחילת שנות ה-40 שולח עם הוריו למיידנק ובהיותו בן 7 נרצח על לא עוול בכפו. מתוך 3.5 מיליון יהודים שחיו בפולין לפני המלחמה, רק עשרות אלפים שרדו בסיומה. במיידנק איבדה לילי גם את איזק בעלה ועד סוף מלחמת העולם השנייה הצליחה לשרוד במחנה ההשמדה אושוויץ, אליו שולחה על-ידי הנאצים. בתום המלחמה עלתה ארצה עם חבריה, ועם בעלה לעתיד – סולומון פרידמן.
לילי פרידמן-וסרמיל. שרדה את מחנה ההשמדה ועלה ארצה (באדיבות ארכיון "שבע")
דוקטור דוד פסט, בן 84, לשעבר הרופא של הפועל באר שבע, הוא הצלע השלישית בסיפור העצוב הזה. פסט, יליד פולין וניצול שואה בעצמו, הכיר היטב את האם השכולה והיה הרופא שלה בישראל. "אחרי שעליתי לישראל התחברתי עם לילי ועם בעלה השני, היינו חברים טובים. הקשר בינינו התהדק, ואחרי שבעלה השני נפטר הייתי בעצם האדם הכי קרוב אליה", מספר ד"ר פסט. "הייתי בן גילו של ארתור, אימו ראתה בי את הבן שלה". בהזדמנויות הנדירות שבהן דיברה על הנסיבות המזעזעות שבהן איבדה את בנה, סיפרה לילי לד"ר פסט כיצד השליכו הנאצים את ארתור לבור ורצחו אותו לנגד עיניה.
לילי וסרמיל-פרידמן הייתה בעלת רכוש, ובסוף שנות ה-80 הצליחו ראשי העיר לגייס אותה למען קידום פרויקטים שונים. "לגברת פרידמן היה הרבה רכוש, ובעירייה הציעו לה להנציח את זכר בנה ולקרוא לאצטדיון הכדורגל על שמו", מספר ד"ר פסט. "אמרו לה 'תתרמי פה, תחתמי שם' והיא קנתה את הרעיון. הבאתי אותה ללשכת ראש העיר והיא חתמה על חוזה לשיפוץ האצטדיון בתמורה לכך שיהיה קרוי על שמו של ארתור וסרמיל, בנה היחיד".
לילי, ניצולת שואה שעברה גיהינום בחייה, הלכה לעולמה בשנת 1998. את כל רכושה היא הורישה לציבור. על חורבות האצטדיון הנושא את שמו של בנה היחיד מתוכנן להיבנות פארק שיהיה מוקף מגדלי מגורים. כשדבר הקמתו של האצטדיון החדש על שם טרנר הובא לידיעתו של דוד פסט, הוא ניסה לקדם את הרעיון לקרוא לשכונה שתוקם סביב האצטדיון הישן – שכונת וסרמיל. בעיניו חשוב לשמר את המסורת הספורטיבית שהילד היהודי הקטן שנרצח בשואה, הנחיל לבירת הנגב אחרי מותו.
האצטדיון הייתה דרכה להנציח את זכר בנה (באדיבות ארכיון "שבע")
"לצערי מהרעיון לקרוא לשכונה על שם וסרמיל לא יצא כלום", אומר פסט בכאב, "העדיפו לתת לפארק שם אמריקאי כלשהו. אחר כך הצעתי לקחת חלק מהמגרש, שער או חלק מהחומה, ולהקים אנדרטה מכובדת. ואולי זה עוד יקרה. אנשים באתלטיקו מדריד עקרו כניסה שלמה מה'ויסנטה קלדרון' וידעו לשמר אותה אחרי בניית האצטדיון החדש שלהם, וגם טוטנהאם שמרו חלקים מסוימים מ'הוויט הארט ליין' לפני הריסתו. אם האנגלים והספרדים עשו את זה, גם פה יכולים".
האם מפעל ההנצחה של גברת פרידמן ייטמן באדמה יחד עם שרידי האצטדיון? ד"ר פסט לא בורר במילים כדי לתאר את תחושותיו: "יותר משלושים שנה ארתור שכב במנוחה בקברו, וקשה לי להאמין שבעוד זמן קצר אפילו השם שלו ילך לאדמה כשהבולדוזרים יעלו על האצטדיון. בכל לשון של בקשה אני קורא למקבלי ההחלטות בעיר באר שבע למצוא פתרון לבעיה. אנא, תנו לארתור וסרמיל לנוח בשלום על משכבו".
בעיריית באר שבע ערים לנושא הרגיש ומתכוונים להנציח כראוי את זכרו של וסרמיל גם לאחר הריסת האצטדיון. יצוין כי לפני יותר משנה הוצב שלט עליו מופיע שמו של ארתור בקרבת אצטדיון טרנר.
אצטדיון וסרמיל. בסוף החודש ייהרס ואיתו מפעל ההנצחה (דוד גרינשפן)
מה דעתך על הכתבה?