רונאלדו חותם ביובנטוס
נתחיל מהסוף: 14 שערי ליגה כבש כריסטיאנו רונאלדו במדי הזברה, ועוד שער אחד בליגת האלופות. אלה אולי לא המספרים ש-CR7 התרגל להציג בשמונה עונותיו בריאל מדריד (לא ירד מ-38 כיבושים לעונה בכל המסגרות), אבל ייתכן שזה בדיוק מה שהיה חסר לגברת הזקנה כדי להפוך לגדולה באמת.
מעבר למשמעות הספורטיבית, למעבר של רונאלדו ליובה היו גם מובנים נוספים. ללא היריבות המיתולוגית עם לאו מסי, הליגה הספרדית איבדה מעט מהזוהר שלה, וללא שני הכדורגלנים הטובים ביקום, אפילו הקלאסיקו האחרון נותר העונה חיוור מעט. המעבר הזה עשה טוב ליובה, עשה טוב לרונאלדו ועשה טוב לליגה האיטלקית. ריאל מדריד? למרות 100 מיליון היורו שקיבלו עבורו, בסנטיאגו ברנבאו קצת פחות מרוצים.
תנו כבוד לטריקולור
צרפת אלופת העולם
מונדיאל 2018 הבטיח בגדול וקיים בענק. היו שם נבחרות גדולות שהתרסקו ברגע האמת (ארגנטינה, גרמניה וספרד), היו שם כאלה שחזרו לגדולתן (אנגליה ניצחה בפנדלים!), היו סינדרלות מפתיעות (רוסיה ושוודיה שנעצרו ברבע הגמר, וכמובן קרואטיה שהגיעה עד הגמר), שיפוט הווידאו הוסיף שמן למדורת השבט הגדולה בעולם, אך נבחרת אחת בלטה מעל כולם ממחזור הפתיחה ועד הגמר (אולי למעט המשחק האחרון בשלב הבתים, בו "סגרה" על 0-0 עם דנמרק שהעלה את שתיהן לשמינית).
תחת ידיו של המאמן דידייה דשאן, צרפת הציגה בפני העולם נבחרת גדולה באמת. כמו כל אלופות העולם, היא נהנתה מהגנת ברזל (לגמר הגיעו הטריקולור אחרי שספגו ארבעה שערים בלבד), אבל בהתקפה הייתה משוחררת ואיכותית, כשהיא מבליטה את אנטואן גריזמן וקיליאן אמבפה (ארבעה שערים כל אחד), שאף נבחר לשחקן הצעיר הטוב ביותר.
יש עתיד!
נבחרת העתודה אלופת אירופה
בדיוק שנה אחרי שהגיעה לגמר בפעם השלישית בתולדותיה, אך כשלה ברגע האמת, עשתה הנבחרת עד גיל 20 של ישראל היסטוריה. עם סגל בוגר, איכותי ובעיקר מחובר, הפכה הנבחרת של אריאל בית הלחמי לקבוצה סוחפת שרשמה ניצחונות מזהירים על נבחרות כמו צרפת, ספרד ויוון – ואלה לא היו ניצחונות של הרגע האחרון: היוונים והספרדים חטפו מהם 23 הפרש והצרפתים 26.
היסטוריה (ניר קידר)
את פירות האליפות של 2018 צפויה ישראל לקצור בקרוב גם בנבחרת הבוגרת. עם שחקנים כמו יובל זוסמן, גיל בני, מייקל בריסקר וכמובן הפוטנציאל הענק העונה לשם דני אבדיה, נראה שלראשונה זה שנים ארוכות, לנבחרת הכדורסל של ישראל יש על מי להישען.
אנחנו על הדוושה
הג'ירו ד'איטליה בישראל
בבוקר שישי בהיר בחודש מאי 2018 הפך חלומו של משוגע אחד למציאות, כש-174 רוכבים שטפו את רחובות ירושלים בקטע הראשון של הג'ירו ד'איטליה שנערך, לראשונה בהיסטוריה, מחוץ ליבשת אירופה. על ההישג הספורטיבי ובעיקר התרבותי הזה אחראי המיליארדר סילבן אדאמס, שכמה שנים קודם לכן הרים את הכפפה והחליט לנצל את כל כוחו והשפעתו כדי להביא את מרוץ האופניים השני בחשיבותו בעולם לארץ הקודש.
על פי ההערכות, יותר מ-200 אלף ישראלים ברחבי המדינה עזבו את הטלוויזיות והסמארטפונים ויצאו לעודד את הרוכבים בירושלים, בין חיפה לתל אביב ובין באר שבע לאילת. הייתה זו ההזדמנות הגדולה של ישראל להראות את יופיה האמיתי ולחשוף בפני מאות מיליונים ברחבי העולם את הדברים שלא מראים להם בערוצי החדשות. תודה, סילבן.
איפה מסי?!
גם ארגנטינה בישראל…. או שלא
וכמו תמיד אצלנו, אחרי הפסטיבל הגיע גם תורו של הסקנדל. פחות מחודש אחרי הג'ירו הודיעה נבחרת ארגנטינה כי לא תקיים את משחק הידידות שתוכנן מול נבחרת ישראל לרגל חגיגות ה-70 למדינה.
עד היום עדיין לא ידוע מה בדיוק קרה שם, כמה גדול היה חלקו של מסי ואיזה איומים בדיוק קיבלו השחקנים על חייהם, אבל מה שברור הוא שניסיון אומלל אחד לגזור קופון פוליטי על חוויה ספורטיבית שאמורה הייתה להיות בלתי נשכחת הוריד יוזמה שלמה לטמיון. זה החל בהתעקשותה של שרת התרבות והספורט מירי רגב לקיים את המשחק באצטדיון טדי במקום בחיפה (זמן קצר לאחר העברת השגרירות האמריקאית לעיר הבירה), נמשך בהצהרות תלושות מהמציאות על לחיצות ידיים למסי ולבסוף הכריע הלחץ שהפעילו גורמים פרו-פלסטינים על השחקנים. ארגנטינה נשארה בבית, אנחנו נשארנו עם השכונה.
הלב נשבר
המסוק של בעלי לסטר סיטי מתרסק
הטרגדיה של 2018. בתום משחק ליגה מול ווסטהאם שהסתיים ב-1-1, המריא כהרגלו הבעלים התאילנדי של לסטר סיטי, ויצ'אי סריוואדאנאפראבה, עם מסוקו מכר הדשא של אצטדיון "קינג פאוור". שניות ספורות לאחר מכן משהו השתבש, המערכות ההידראוליות קרסו והמסוק התרסק במגרש החנייה של האצטדיון בכדור אש ענק.
טרגדיה בממלכה (AFP)
פאניקה גדולה ואי ודאות מוחלטת שררו במקום. איש לא ידע אם סריוואדאנאפראבה – שרק שנתיים קודם לכן הוביל את המועדון הקטן לאליפות היסטורית – אכן היה על המסוק. על פי הדיווחים, השוער קספר שמייכל עוד הספיק לנופף לבעלים לשלום לפני שראה את המסוק צונח מול עיניו אל הקרקע. בסופו של דבר הודיעה לסטר רשמית כי התאילנדי אכן נספה באסון ואבל כבד ירד על המועדון ועל העיר כולה.
התקווה הישראלית לטוקיו
לינוי אשרם זוכה במדליית כסף באליפות אירופה
קשה היה לראות ב-2016 מתעמלת אומנותית שתוכל להיכנס לנעליה של נטע ריבקין, שפרשה בסוף אותה שנה. בדיעבד, לא רק שלינוי אשרם מילאה בהצלחה את החלל שהותירה ריבקין – היא אפילו האפילה עליה כשזכתה בספטמבר במדליית הכסף באליפות אירופה.
הבשורה הגדולה שהביאה עמה ריבקין היא המקום השני בקרב רב. בשונה ממדליות במקצועות השונים (אלות, סרטים, כדור או חישוק), קרב רב מאגד לתוכו את כל האלמנטים והוא היחיד שמזכה במדליות במשחקים האולימפיים (בשונה מאליפויות אירופה או אליפויות עולם). מדליית הכסף של ריבקין בבולגריה לא רק מיצבה את ריבקין כאחת הספורטאיות הגדולות שצמחו כאן, אלא גם נותנת הרבה סיבות לאופטימיות לקראת המשחקים האולימפיים בטוקיו בקיץ 2020.
ג'ודו איז קאמינג הום
ישראל מארחת את אליפות אירופה בג'ודו
באפריל האחרון הגיעו טובי הג'ודוקות ביבשת לתל אביב כדי להתחרות באליפות אירופה. המשלחת הישראלית לא אכזבה: תחילה היה זה טל פליקר שזכה במדליית ארד בקטגוריית משקל של עד 66 ק"ג, אחר כך עלתה גם גפן פרימו על הפודיום עם מדליית ארד משלה (עד 52 ק"ג), ואז הגיעה המנה העיקרית, עם זכייתו של שגיא מוקי במדליית הזהב, אחרי ניצחון בגמר על סמי שושי הבלגי.
למחרת הוסיף פיטר פלצ'יק מדליית ארד שלישית ורביעית בסך הכל לנבחרת הישראלית (עד 100 ק"ג) וחתם אירוח מוצלח מכל הבחינות. ישראל זכתה למחמאות על ארגון האליפות, ולקראת סוף השנה נקבע כי בינואר הקרוב תארח העיר תל אביב גם תחרות מסבב הגרנד פרי. יש למה לחכות.
על אפם ועל חמתם
ההמנון הישראלי מתנגן באבו דאבי
זה היה תסריט שכאילו נכתב מראש. בחודש יולי הטיל פצצה נשיא איגוד הג'ודו העולמי מריוס ויזר כשהכריז על ביטול התחרויות במדינות ערב, בהן אבו דאבי ובטוניסיה בשל "אפליה בספורט". ויזר לא נקב בכך במפורש, אך היה ברור שהסיבה לכך היא סירובן של המדינות לאפשר לספורטאים ישראלים להתחרות תחת דגל ישראל ולהשמיע את "התקווה" במקרה של זכייה ישראלית במדליית הזהב.
שגיא מוקי עם הזהב באבו דאבי (איגוד הג'ודו)
חודשיים לאחר מכן התקפל איגוד הג'ודו באבו דאבי והודיע בהחלטה תקדימית כי יאפשר לנבחרת הג'ודו הישראלית להשתתף בגראנד סלאם תחת דגל המגן דוד. וכאילו כל זה לא מספיק, הצליח שגיא מוקי לפלס את דרכו לראש הפודיום עם מדליית זהב. וכך, שנה אחרי שטל פליקר שר באבו דאבי את "התקווה" לבדו, כשברקע מתנגן המנון האיגוד העולמי, הושמע על אדמת איחוד האמירויות ההמנון הלאומי שלנו, כששרת התרבות והספורט מירי רגב מזילה דמעות של התרגשות.
נגעה בשמיים
לונה צ'מטאי סלפטר אלופת אירופה
סיפור הסינדרלה הגדול ביותר שהיה כאן, תרתי משמע. האתלטית שעלתה לארץ כדי לעבוד כמנקה בביתו של שגריר קניה בישראל התגלתה במקרה כרצה מחוננת והחלה לפלס את דרכה אל צמרת האתלטיקה הישראלית.
בהדרכת מאמנה שהפך לבן זוגה, דן סלפטר, החלה צ'מטאי לזכות באליפויות אירופה באתלטיקה בריצות 5,000 ו-10,000 מטר ולשבור שיאים בזה אחר זה. השיא הגיע בחודש אוגוסט, עם זכייה במדליית הזהב בריצת 10,000 מ' באליפות אירופה באתלטיקה. צ'מטאי, הישראלית היחידה בהיסטוריה שזוכה בתואר, ניסתה את כוחה גם בחצי המרחק ואף הובילה בפער גדול. אלא שאז הכל השתבש: צ'מטאי הפסיקה את הריצה כשנותרה הקפה אחת לסיום משום שחשבה כי הריצה הסתיימה, ואפשרה ליריבותיה לעקוף אותה. בדיעבד התברר כי טעות שביצעה בתחילת הריצה גרמה בין כה וכה לפסילתה,
בא לשכונה בחור חדש
משה חוגג מציל את בית"ר ירושלים
הרבה לגלגו על הבעלים החדש של הקבוצה מהבירה, שהצהיר לאחר שהשלים את הרכישה מידיו של אלי טביב כי בכוונתו לשנות את תדמית המועדון – ובעיקר את תדמיתם הבעייתית של אוהדיו. חוגג אף הצהיר כי הסתיימו הימים שבהם התעלם המועדון משחקנים מוסלמים, וכי אם יהיה שחקן ערבי שיוכל לדעתו לקדם את המועדון – הוא יוחתם. אותם הדברים חזרו על עצמם בשיחה בין חוגג וראשי "לה פמיליה".
ביציעים כבר הורגש שינוי משמעותי. משה חוגג (דני מרון)
אז שחקן ערבי עדיין אין, אבל ביציעים כבר הורגש שינוי משמעותי. על פי דו"ח של עמותת "בועטים את האלימות והגזענות מהמגרשים", לא נרשמה מאז הגעתו של חוגג ולו קריאה גזענית מאורגנת אחת במשחקי הקבוצה, ונראה שהאוהדים הירושלמים – ששבעו מרורים מסאגת רכישת הקבוצה מידי אלי טביב – החליטו לשתף פעולה עם חוגג. את העונה הקרובה בית"ר כנראה לא תסיים עם הישג ספורטיבי יוצא דופן, ועם פתיחת 2019 היא עדיין מדורגת בירכתי הטבלה. ההישג ביציעים, לעומת זאת, ראוי לכל שבח, והכתובת העיקרית לכך היא משה חוגג. שאפו.
אנדי קן דו איט!
נבחרת ישראל חוזרת לעניינים
לא מעט ביקורות חטפו ראשי ההתאחדות עם מינויו של וילי רוטנשטיינר לתפקיד המנהל הטכני של נבחרות ישראל, ולאחר מכן זה של אנדי הרצוג למאמן הלאומי. אף אחד לא שכח ולא ישכח להרצוג את השער ההוא ב-2001 שמנע מאיתנו אפשרות להגיע למונדיאל, וגם שני הפסדים רצופים בתחילת דרכו – הפסד 1:0 באלבניה ותבוסה 3:0 בצפון אירלנד במשחק ידידות – לא ממש השתיקו את הביקורות הארסיות.
אלא שערב אחד באוקטובר שינה הכל. כשהיא בשפל תדמיתי חסר תקדים, ולעיני רבבת צופים בלבד באצטדיון סמי עופר בחיפה, ניצחה הנבחרת 1:2 את סקוטלנד והראתה פתאום משהו חדש. כמה ימים אחר כך היא גברה גם על אלבניה בטרנר והיה ברור שמשהו בנבחרת הישראלית השתנה. גם אם הקמפיין הקרוב לא יסתיים בהעפלה ליורו 2020, את התרומה של הצמד האוסטרי כבר אפשר לראות בבירור. אחרי שנים של דשדוש הצליחו רוטנשטיינר והרצוג להחדיר רוח חדשה בנבחרת והקהל הישראלי חזר ליהנות מהנבחרת שלו. רק על זה ראוי להסיר בפניהם את הכובע.
החזירו את התקווה (דני מרון)
מה דעתך על הכתבה?