רק שייע היה לי בראש / אשר גולדברג
בשכונה ובבית הספר, כולם רצו להיות במשחקי הכדורגל יעקב חודורוב או שייע גלזר. זוכר אני את עצמי יוצא בשעות הבוקר לבית הספר וקולה של אמי זועק לעברי "תלמד היום, יש לך רק שייע גלזר בראש".
לפני מספר שבועות ביקרתי את שייע בבית האבות בו היה מאושפז בשנתיים האחרונות. הוא היה חבר שלי, הגיע לשמחות ונפגשנו בכל שבוע בבית קפה אליו הגיעו שחקני העבר של מכבי תל אביב, ששורותיהם הרחבות והגאות התדלדלו בלכתם לעולמם איציק שניאור, יצחק נחמיאס, צביקה סטודינסקי, שאול מתניה יוסף מרימוביץ', אליעזר פרופר, נוח רזניק, יוסף גולדשטיין, אברהם בן דורי ואחרים.
בביקורי האחרון אצל שייע הוא שאל וענה: "תגיד, יש היום עוד צנטרפור כמוני? הלוואי והייתי יכול לשחק בהרכב מכבי או הנבחרת. מוכן לשלם מיליון יורו. אין היום חלוץ שיודע לבעוט בשתי רגלים תוך ריצה מעשרים מטר".
שייע גלזר ואשר גולדברג. שאל אותי "יש היום עוד צנטרפור כמוני?" (צילום: אלבום פרטי)
בשנות ה-50, קריאת העידוד של אוהדי מכבי הייתה "שייע שייע שייע". באחד המשחקים קריאות האוהדים הגיעו עד ביתו ברחוב אוסישקין, עד שאביו יצא למרפסת ואמר: "שייע לא בבית, הוא בכדורגל".
גלזר סיפר כי השחקן הגדול ביותר לצדו שיחק היה אלי פוקס, גאון הכדורגל שמסירותיו הפכו אותו לכובש הגדול של שנות החמישים.
גם יעקב חודורוב רחש כבוד רב לגלזר, ובספרו "בין הקורות" כתב: "שייע היה אחד החלוצים שעורר בי תמיד פחד כשהכדור היה אצלו. החלוץ הגדול ביותר נגדו שיחקתי".
אגדת הכדורגל לא תשכח.
גלזר. אחד החלוצים שעוררו פחד ביעקב חודורב (צילום: דני מרון)
מביא הכדורים שהפך לאימת ההגנות / רון עמיקם
יהושע (שייע) גלזר שהלך אמש לעולמו, בדיוק ביום הולדתו ה-91, נחשב בעיני רבים לחלוץ הגדול ביותר בכל הזמנים, הצנטרפור האוליטימטיבי.
גלזר גדל ברחוב אוסישקין בתל אביב, מול מגרש הכדורסל של הפועל תל אביב שהיה אז מגרש מרצפות פתוח, מרחק הליכה קצר מהאצטדיון הרב שימושי בסמוך לנמל תל אביב ומגרשי התערוכה – אצטדיון המכביה. הוא ואחיו הצעיר יותר, חיים (חיימ'לה) התחילו כמביאי כדורים, עד שהתפצלו: שייע הפך ב-1945 לשחקן הרכב בבוגרים של מכבי תל אביב וחיים נסע לדרום העיר כדי להצטרף להפועל. בתחילת דרכו שיחק כמגן ימני, אך מהר מאוד קיבל את החולצה מספר 9 של החלוץ המרכזי, וכאשר פרש יוסל'ה מירמוביץ' ב-1957, היו מקרים בהם שיחק קיצוני שמאלי לצידו של רפי לוי.
גלזר היה חלוץ מיתולוגי. היריבות שלו עם שוער הפועל ת"א, יעקב חודורוב, הפכה את שניהם לאגדות. הייתה לגלזר יציאה מהירה מאוד מהמקום, סיבוב מהיר, ויכולת לבעוט תוך כדי ריצה בעיטות אדירות, לעיתים ממרחקים, שהיו חודרות לשער. הוא היה אימת ההגנות. הוא כבש 11 שערים בדרבים התל אביביים והוא עשה זאת ב-11 משחקי דרבי שונים, בין 1952 ל-1962. ארבעה מהם גם היו שערי ניצחון.
קבוצות ליגת העל עושות כבוד לשייע גלזר. סירב להצעה מפנרבחצ'ה (צילום: דני מרון)
גלזר שיחק במכבי ת"א בין 1945 ל-1963, וכשהוחלט על שידוד מערכות, לא ויתר והמשיך לשחק בליגה א', בין השאר בהפועל כפר סבא, בית"ר נתניה ובית"ר ירושלים ולקראת סוף הקריירה שלו, בגיל 40, חזר לליגה הבכירה בה שיחק במדי סקציה נס ציונה. בסך הכל כבש גלזר לפני ואחרי קום המדינה 243 שערים, בהם 18 שערים ב-35 הופעות בנבחרת.
בין השערים בנבחרת זכורים כמה במיוחד: שלושער לרשת טורקיה שהביאה את פנרבחצ'ה להציע למכבי תל אביב לרכוש אותו ב-1951. גלזר עצמו סירב והעדיף לקבל בעזרת הצהובים מניה בקואופרטיב 'אגד', שם שימש עד יציאתו לפנסיה כנהג אוטובוס, בעיקר באחד הקווים הידועים במדינה – קו 405 מתל אביב לירושלים ובחזרה. גלזר אף כבש צמד במשחק ההירואי מול אנגליה הצעירה באביב 1960. היה זה משחק שבו המאמן ההונגרי של הנבחרת, גיולה מאנדי, רצה להחליפו, אך הוא עשה את עצמו ללא שומע, הלך לצד השני של המגרש, נשאר והשתתף בחגיגת השערים שהתפתחה בדקות האחרונות של המשחק. הוא גם החמיץ שער שיוויון היסטורי במשחק הנבחרת מול ברית המועצות בקיץ 1956, שנכנס לספרי האגדות.
גלזר נחשב לבעל הומור מפותח, והמיתוס התפתח בזכות אמירות כמו "גם לנין ידע שנקבל חמש", שאמר מול גופתו החנוטה של ולדימיר לנין בקרמלין, יום לאחר המשחק של הנבחרת שם, או "בכפר בלום רצו שאעבור לשחק ליד הקו. אמרתי למאמן שאני לא רוצה, כי אני עלול לחצות את הגבול", שסיפר על ימיו בכפר סבא.
גלזר. כנראה גדול שחקני מכבי ת"א בכל הזמנים (צילום: באדיבות אתר מכבי תל אביב)
הוא היה השחקן הישראלי הראשון שהגיע ל-100 שערי ליגה מאז קום המדינה (ב-1959) והיה מלך השערים הכולל של הליגה בין 1955 ל-1964, אז עבר אותו נחום סטלמך. היום הוא מדורג במקום ה-14 בין כובשי השערים בליגה מאז קום המדינה. הוא היה מלך שערי הליגה בעונת 1951/2.
בסך הכל זכה גלזר בשש אליפויות ובחמישה גביעים. ב-1998 הוא נבחר לנבחרת היובל, לצידו של אלי אוחנה בהתקפת הנבחרת. ייזכר לעד כאגדת כדורגל.
יהי זכרו ברוך.
מה דעתך על הכתבה?