"מאיר חסר לנו בכל רגע ובכל שנייה, הוא הקול של הספורט"

במלאות שנה לפטירתו של שדר הספורט האגדי מאיר איינשטיין ז"ל נערך בתוכנית הספורט של 103FM, שאיינשטיין היה ממוביליה, משדר מיוחד לזכרו.

אלמנתו אולי איינשטיין: "אני מודה לכל האנשים שהגיעו. זה רק מוכיח כמה אהבו אותו וכמה הוא חסר. היה יום קשה. הוא חסר לנו בכל רגע ובכל שנייה. אהבה וחברות עמוקה כזאת לא היה ולא יהיה לי".

הרצון שלו להמשיך בתוכנית: "הוא כל כך רצה לדבר, להשתתף בתוכנית ולהמשיך. למרות שזה היה קשה. הוא אמר לי 'אני רק רוצה להמשיך את השגרה ולשדר עוד קצת'. הוא ידע שהוא כבר לא נשמע טוב".

ההתמודדות עם המחלה: "הוא לא רצה שירחמו עליו. הוא לא רצה להכאיב. גם כשהרופא בישר לנו שיש לו ניוון שירים הוא יצא כמו גיבור. אני לא יכולה לשמוע היום תוכניות ספורט. אני מחכה שיגידו 'עם מאיר איינשטיין'".

מאיר איינשטיין ז"ל. הקול של הספורט (ראובן קסטרו)

ההתרגשות שלו מהשידור: הוא היה מתקשר אחרי כל משחק והיה מתעקש לשתף אותי במיוחד אחרי משחקים גדולים. הוא עצמו לא הבין כמה זה היה אותנטי וכמה הוא יישאר בזיכרון של כולם".

נשיא המדינה רובי ריבלין: "הקול של מאיר, הקול של הכדורגל חסר כבר שנה. מאיר הבין את המעבר של הספורט. כולנו קפצנו יחד איתו, בהפסדים היינו עצובים יחד איתו. כבר שנה שהוא חסר. מאז שמאיר הלך אני מספר לצעירים שלא זכו לשמוע אותו. הוא ידע שכדורגל זה מעבר למשחק ואנחנו בהחלט חסרים אותו. יהי זכרו ברוך".

שמעון מזרחי. זיכרונות יפים (דני מרון)

יו"ר מכבי ת"א שמעון מזרחי: "הייתה לי זכות להכיר אותו כשהוא שידר את המשחקים שלנו. מאיר היה בעל ידע רחב, מאוד הוגן בשידורים והיה מתלהב כאחד האוהדים בניצחונות ולוקח ללב בהפסדים. מי ששמע אותו חש כאילו הוא במגרש".

ח"כ זוהיר בהלול: "מאיר חסר לנו באופן אישי. הוא חשב שאין קץ ויש נצח ופתאום הוא נפרד מאיתנו. אנחנו נזכרים בערגה בימי החברות וגם בימי המקצוענות. הוא היה מגיע זמן רב לפני השידור והיה נובר בפרטים למרות ידענותו הרבה. הוא קידש את העבודה. בקול שלו אפשר היה לחוש את התשוקה ואת המשמעות. הוא היה עיתונאי בכל רמ"ח אבריו והתנגד לחלוטין לעוולות. יהיה זכרו ברוך".

ד"ר גלעד ויינגרטן ששידר עם מאיר איינשטיין את תחרויות האתלטיקה באולימפיאדות השונות: "היינו נפגשים לפחות שעתיים לפני כל שידור. כבר בהתחלה ראיתי שהוא תופס את הכל בהרף עין. זו הייתה חוויה אדירה לעבוד איתו".

ראובן עטר. רגע משותף ובלתי נשכח (דני מרון)

ראובן עטר: "לאורך כל השנים מדברים איתי על השער הזה מול צרפת וכולם מחקים את מאיר. ראיתי את השידור החוזר רק כשחזרנו לארץ, זה היה מאוד מרגש. נפגשנו המון פעמים ואף פעם לא דיברנו על זה. לא יודע למה. כאילו יש לנו רגע משותף ביחד ואף פעם לא הראינו את זה. מה שבלט באיבוד הקול שלו באותו רגע זה השמחה שלו מהניצחון של נבחרת ישראל. הוא איש כדורגל שמבקר מצד אחד ומפרגן מצד שני. הוא היה איש ישר בלי שום אינטרסים". 

יורם ארבל: "אני מלווה את הקריירה של מאיר מאז סוף שנות ה-90. הוא בא מהרדיו והרגשתי עם השנים שהוא מפתח חתימה אישית בשידור שלו וזה ייחד אותו. מאיר יצא סגנון ייחודי משלו, לא יכולת להתעלם ממנו. הוא היה פס קול מיוחד וססגוני. אף פעם לא הרגשתי תחרות עם מאיר. מפת השידורים התרחבה והיה מקום לכולם. שנינו הרגשנו נוח אחד ליד השני. לא הרגשתי שום מתיחות. השליטה שלנו מזכירה את מה שהיה באנגליה, שליטה של אנשים שהשאירו חתימה. הדור הזה הולך ופוחת. שלושתנו יצרנו סטנדרט ולמאיר היה חלק חשוב בזה".

רמי וייץ: "כולנו שאפנו להיות ראשונים. כל אחד מצא את עצמו ואת המקום שלו. גם אם הייתה תחרות, הקשר הישיר בינינו היה הוגן ומפרגן ואפילו לא התביישנו לסייע אחד לשני מדי פעם. התחרות הייתה טובה ובריאה. לא הרגשתי שום מתיחות. כל אחד מאיתנו אמור היה להרגיש מרוצה בחלקת האלוהים שלו".